ריח מוכר של עוגת דבש ממלא את הבית. על השיש מונח רימון אדמדם, מוכן להיפתח ולחשוף את גרגריו המבטיחים שנה מתוקה. בסיר גדול מבעבע לאיטו תבשיל חגיגי. ריחו מעורר זיכרונות ילדות של ארוחות משפחתיות. הערב נתכנס סביב שולחן החג, נטבול תפוח בדבש, ונקווה לשנה טובה ומתוקה.
אך השנה, כשאנו עומדים בפתחה של שנה חדשה, הלב כבד יותר. זיכרונות השנה החולפת מהדהדים בנו, והגעגועים לאלה שאינם עימנו מורגשים ביתר שאת. בתקופה זו של התחדשות וזיכרון, המזון - על ריחותיו, טעמיו וזיכרונותיו - ממלא תפקיד מיוחד. מאז ומעולם שימש המזון כגשר בין העבר לעתיד, בין אבל לשמחה, בין זיכרון לתקווה. הוא מנחם אותנו ברגעים קשים, מחבר אותנו למסורת ולשורשים, ובו־זמנית מזמין אותנו להביט קדימה ולחדש.
בעקבות הטיעון של האם שרצחה את בנה: איך מאבחנים התקף פסיכוטי?
ראש השנה בלי רגשות אשם: איך תימנעו מהשמנה בארוחת החג?
בתקופה זו, כשאנו מתכוננים לשנה חדשה תוך העלאת זיכרונות מן העבר, זו הזדמנות ללמוד על הכוח המיוחד של המזון - לא רק להזין את הגוף, אלא גם לרפא את הנפש, לחבר בין אנשים ולהעניק תקווה לעתיד טוב יותר.
הכוח המנחם של המזון
בתקופה של מתח חלה בגוף עלייה בייצור של קורטיזול וגרלין - שני הורמונים שמגבירים את התיאבון. במקביל, חלה ירידה של סרוטונין ודופמין - שני הורמונים התורמים למצב רוח טוב, ולכן מכונים "הורמוני האושר". הרמה של הסרוטונין והדופמין מושפעת גם מאוכל. היא עולה לאחר אכילת מזון עשיר בסוכרים ובשומן, "אוכל מנחם", עם או בלי מירכאות.
"אוכל מנחם" (comfort food) הוא יותר מסתם ארוחה טעימה - הוא תופעה מדעית מרתקת. מחקרים הראו כי צריכת "אוכל מנחם" מפעילה את מרכזי התגמול במוח באופן דומה לפעילויות מהנות אחרות. סריקות מוח הראו פעילות מוגברת באזורים כמו האינסולה והקורטקס הקדמי־מצחי בזמן צריכת מאכלים אהובים.
בארוחת החג של ערב ראש השנה מוגשים מאכלים מסורתיים רבים. מאכלים שהם כגשר חי בין דורות: שימור זיכרון וזהות דרך המטבח. בהקשר הישראלי, מאכלי החג המסורתיים כמו תפוח בדבש או ראש דג אינם רק מנות - הם מייצגים המשכיות, שורשים ושייכות. בתקופות קשות, הכנת מאכלים אלה והתכנסות סביבם מחזקת את תחושת הזהות והקהילתיות.
שחזור מתכון הגפילטע פיש של סבתא, החריימה של הדודה או הסלט של אבא - המאכלים האלה, שאנחנו מכינים באירועים מיוחדים, נוטים לשחרר את המחשבות שלנו מקלוריות או איכות תזונתית. באותם רגעים אנחנו מתמקדים ומתרפקים על הזיכרון.
בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה בפרויקטים משפחתיים וקהילתיים המוקדשים לשימור מתכונים ומורשת קולינרית. יש ספרי מתכונים של שורדי שואה, כמו למשל ספר המתכונים "במטבח של עמך" - פרויקט של שורדי שואה מרחובות בהובלת עמותת עמך, ובו סיפורים על בתים שאבדו, ילדות שנקטעה וטעמים שנשתמרו בזיכרון. הוא מדגיש במיוחד את חוויות החג, עם הריחות והטעמים המיוחדים שליוו אותן.
"מתכון עם זיכרון" היא עמותה שעוסקת בהנצחה ייחודית המחברת בין טעמים וזיכרונות. העמותה מנציחה את זכר חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה דרך בישול המנות האהובות וסיפור חייהם. באתר העמותה מתכונים וסיפורי הנופלים. קבוצות מוזמנות, בשיתוף עם העמותה, לארגן מפגשים שבהם מבשלים את המנות האהובות על הנופלים ולומדים עליהם דרך הסיפורים. העמותה משתפת את המשפחות השכולות בתמונות ובסרטונים מתוך אותם מפגשים.
לאחרונה ראינו דוגמה מרגשת נוספת לכוחם של מאכלים בחיבור ובשימור זיכרון: ספר המתכונים המיוחד לחג השבועות "שבועות של געגוע" של מטה משפחות החטופים והנעדרים. "אספנו את המאכלים האהובים, מצאנו את המתכונים המשפחתיים ואגדנו את כל הגעגוע הזה לכדי ספר עבור היקרים לנו מכל", נכתב בו.
יחד נתגבר
ארוחות משפחתיות וקהילתיות מהוות מקור חשוב לחוסן נפשי. הן מפחיתות חרדות ומתחים, ומעצימות את תחושת הערך העצמי והקשר לאחרים. במפגשים אלו נוצרת אווירה של ביטחון ונורמליות בתוך מציאות מורכבת. הישיבה המשותפת מעודדת תמיכה הדדית, שיתוף ברגשות ובחוויות, ומחזקת את תחושת ה"ביחד" בעיתות משבר.
בילוי עם משפחה וחברים תורם לעלייה של הורמון האוקסיטוצין בגוף, הורמון המכונה גם "הורמון האהבה". מפגש שבו מתבוננים על אנשים שאוהבים, מתחבקים או לוחצים יד, יכול להספיק כדי להעלות את רמת האוקסיטוצין, המסייע גם להתמודד טוב יותר במצבי לחץ וחרדה. פעילות התנדבותית מסייעת אף היא להעלות את רמת האוקסיטוצין בגוף, ובשנה האחרונה נחשפנו לפעילויות התנדבות רבות ובסדרי גודל מעוררי השתאות.
הכנת המזון והאכילה המשותפת מספקות הסחת דעת מועילה ממצבי לחץ. הכנת האוכל עצמה יכולה לשמש סוג של תרפיה. הפעולות המדיטטיביות של קיצוץ ירקות, לישת בצק או בחישת תבשיל מספקות הפוגה מחשבתית ומיקוד במשימה פשוטה ומספקת, מה שעוזר להפחית חרדה ולהגביר תחושת שליטה.
זאת ועוד, הארוחות הן הזדמנות להעברת מידע חיוני, מה שמפחית אי־ודאות וחרדה. בקהילה, ארוחות משותפות מתפקדות כמוקד לתיאום פעולות סיוע, גיוס מתנדבים וחלוקת משאבים, ובכך מעצימות את יכולת ההתמודדות הקולקטיבית.
בהקשר העכשווי, בעקבות האבידות הכואבות, ארוחות קהילתיות מציעות מרחב לזיכרון ולתמיכה במשפחות שכולות, משפחות חטופים, פצועים ומפונים. הן מאפשרות ביטוי של אמפתיה, שיתוף בזיכרונות ואבל משותף. ארגון מפגשים כאלה תורם לתהליך ההחלמה הלאומי, מחזק את הסולידריות החברתית ומספק תמיכה רגשית ומעשית לקהילות הנפגעות.
חגי תשרי, עם שפע הארוחות החגיגיות שלהם, מציעים הזדמנות לרתום את כוחה המאחד של הארוחה המשותפת, ולהעצים את הקשרים המשפחתיים והקהילתיים שלנו.