סופו של רב המרצחים בזיהוי החומר הגנטי: גופתו של יחיא סינוואר נמצאה בין חורבות עזה, ודי במבט בתמונות גופתו כדי לזהות שמבנה השיניים תואם למבנה השיניים היחודי שלו המלא בעיוותים חמורים בהם עקמומיות ורווחים בלסת העליונה והתחתונה. אולם זיהוי וודאי של גופה מתבצע לרוב בדרך אחת: השוואת החומר התורשתי דנ"א (DNA).
זמנן קצר לאחר זיהוי הגופה, הועברו חלקים מגופו (למעשה, די גם בשערה מזקנו) אל מחלקת הזיהוי של משטרת ישראל. סינוואר היה כלוא במשך שנים, ועל כן מצוייה בידי מערכת הביטחון שרשרת של פרטים אודות טביעות האצבע שלו וגם החומר התורשתי. בשיטות טכנולוגיות מתקדמות ניתן כיום לזהות את המטען הגנטי של בני אדם גם חודשים ושנים לאחר שהיו בזירת האירוע.
ברוב תאי גופנו שוכן הדנ"א. הוא מצוי בגרעין התא ובמיטוכונדריה, אברון האחראי על האנרגיה של התאים. בתוך הדנ"א המכיל שני סלילים, מקודד המטען הגנטי שלנו. כל סליל מכיל רצפים של בסיסי-חנקן, וכל בסיס חובר לבסיס בסליל הנגדי. שלושה זוגות בסיסים יוצרים חומצה אמינית, שהיא אבן הבניין לחלבוני הגוף.
כאשר תאי הגוף מתחלקים, הדנ"א מכפיל את עצמו בדיוק ושומר על הצופן הגנטי שלנו. סוד קסמו של הדנ"א הוא יכולתו להישמר במשך שנים, עשרות שנים ולעתים גם מאות שנים. כך ניתן לחקור זירות שונות גם זמן רב לאחר שאירע בהן מקרה כלשהו.
בישראל מתבצעות בדיקות דנ"א בשתי מעבדות: האחת, המעבדה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל, העוסקת בבדיקת דנ"א של אנשים חיים, והשנייה - מעבדת המכון לרפואה משפטית באבו כביר השייכת למשרד הבריאות ובודקת ממצאים אצל נפטרים.
וכך מתבצעת העבודה הדקדקית: מהשטח מועברות פיסות של רקמות ביולוגיות מהשטח כמו כתמי דם, שערות, זרע, קשקשים, פיסות עור או רוק המונחים בכלים סטריליים ומועברים למעבדה.
באופן תיאורטי ניתן לבדוק כל רקמה ביולוגית בשטח, אולם תנאי הסביבה שבה שהתה הרקמה חשובים: ככל שהחומר יבש יותר, כך התוצאה עשויה להיות מדויקת יותר. סביבה רטובה פוגעת באיכות התוצאות, בשל חיידקים ופטריות המזהמים את הדגימה וגורמים באמצעות האנזימים שלהם לפירוק הדנ"א.
כעת מתחילה העבודה המעבדתית המפרכת: הדגימות עוברות לבדיקת PCR, מכשיר המשכפל מקטעי דנ"א עד פי מיליארדים ומאפשר להשוות מקטעים גנטיים לדגימות אחרות. הדגימות מהזירה משוות לדגימות שנלקחו מקרובי משפחה. דגימות מאנשים חיים נלקחות לבדיקה גנטית מהלחי, באמצעות גירוד קל במטוש המותיר על גביו תאים ובהם החומר התורשתי.
מאחר שהמטען הגנטי של כל אדם הוא שילוב של 50% מהאם ו-50% מהאב, ניתן לקבל פרופיל גנטי של 15 אזורים מהדנ"א, שהם קומבינציה של זוג ההורים. השוואת הדנ"א, כלומר הפרופיל הגנטי של נחקר לזה של הוריו, מאפשרת לזהות את הנחקר. ניתן להשוות את הדגימה גם לאחים, אולם אז רמת הדיוק של הבדיקה נמוכה יותר.
את פענוח הדנ"א ניתן לקבל לרוב תוך שמונה שעות, אולם בשיטות חדשות ניתן לקבל תוצאות כבר תוך כשעתיים. ואכן תשובת משטרת ישראל על זיהויו של סינוואר הגיעה בתוך כשלוש שעות מההכרזה על מציאת הגופה.
שיטות החקירה הולכות ומשתכללות: אחת הבדיקות החדישות שנכנסו לאחרונה למעבדות שונות בודקת דנ"א מאזור אחר בתא: המיטוכונדריה. כאמור, מדובר באברון האחראי על אנרגיה בתא, והוא כולל דנ"א שאותו העבירה האם בלבד.
דנ"א מטוכונדריאלי נשמר טוב יותר מדנ"א "רגיל", כלומר דנ"א מגרעין התא, והוא מאפשר לזהות נבדקים ונעדרים גם כאשר אין קרובי משפחה מדרגה ראשונה. באופן זה ניתן להשוות את הדנ"א המיטוכונדריאלי מדגימה לזה של הסבתא, אם-הסבתא וכך הלאה אחורה. בטכנולוגיה זו ניתן לזהות גם באמצעות דגימה משרידי עצמות במצב ירוד.
כבר עם זיהוי הגופה, פרסמנו כאן ב"מעריב" את חוות דעתם של מומחי אורתודונטיה שאישרו שמבנה שיניו של סינוואר זהה לזה שבתמונת הגופה. על פי המומחים קיימים כמה מאפייניים יחודיים במבנה הלסת הזהה של הגופה לבין זו של סינוואר: על פי רוב השיניים מחולקות על פי מספרם הייחודי. לדברי המומחים, שן מספר 31 נמצאת בהטייה משמעותית, קיים רווח המכונה "דיאסטמה" בין שיניים מספר 31 ו-32. רווח דומה נמצא בין שינייים 11 ו-21. בנוסף קיים שבר הנקרא "פיצוחים" האופייני בשן מספר 21. בתוך כך שן מספר 41 גבוהה ממישור הסגר.