הקשר בין זיהום האוויר לספקטרום האוטיסטי: מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים ישראלים ואמריקנים, מצביע על היתכנות לסיכון מוגבר לאוטיזם בעקבות חשיפה לזיהום אוויר. המחקר שהתפרסם בגליון החדש של כתב העת "Brain Medicince" ונערך על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובית החולים לילדים בבוסטון, מזהה את זיהום האוויר כגורם סיכון סביבתי מתפתח המשפיע על התפתחות המוח, במיוחד בתקופת ההיריון ובשנות החיים הראשונות.
במחקר מתארים המדענים השפעתם של מזהמי אוויר שונים, ובהם חלקיקים עדינים (PM2.5), תחמוצות חנקן (NO ו-NO2), גופרית דו-חמצנית (SO2) ואוזון (O3) על גוף האדם. לדבריהם חשיפה למזהמים אלו עשויה לגרום לשיבושים בתהליכים נוירולוגיים חיוניים כמו נדידת תאים עצביים, יצירת קשרים בין עצבים (סינפסות) ובניית מעטפת ה"מיילין" לסיבי העצב. לדברי החוקרים, חשיפה במהלך ההיריון והילדות המוקדמת מהווה תקופה רגישה במיוחד שבה זיהום האוויר עלול להוביל לשינויים משמעותיים במבנה ובתפקוד המוח.
המחקר התבסס על שילוב של נתונים ממדינות שונות, כולל ארצות הברית, ישראל וטאיוואן. החוקרים השתמשו בשיטות מגוונות, כמו איסוף נתונים על חשיפה למזהמים סביבתיים בקרב נשים בהיריון וילדים צעירים, והשוואת שיעורי האבחון של אוטיזם באזורים שונים. בנוסף ביצעו החוקרים ניסויי מעבדה כדי לבחון כיצד מזהמים משפיעים על תאי מוח ועל התפתחות עוברים, וזיהו מנגנונים אפשריים כמו דלקת במערכת העצבים ושיבושים בתפקוד החומרים המוליכים במוח. השיטות הללו סייעו להעמיק את ההבנה על ההשפעה האפשרית של זיהום אוויר על התפתחות המוח.
על פי המאמר, חלקיקים זעירים מסוג PM2.5 מסוגלים לחדור לרקמות ולחצות את השליה, ולהגביר את הסיכון להפרעות הספקטרום האוטיסטי – ASD – בעוברים. בנוסף, תחמוצות חנקן, שמקורן בעיקר בפליטות כלי רכב, משפיעות על מסלולים מולקולריים במוח שקשורים להתפתחות חברתית וקוגניטיבית. מחקר נוסף שצוטט מדגיש את הקשר בין חשיפה לאוזון וזיהום חלקיקי במהלך ההיריון והשנתיים הראשונות לחיים לבין הסיכון לפתח ASD.
הממצאים מצביעים גם על מנגנונים פיזיולוגיים אפשריים המובילים לקשר בין זיהום אוויר ל־ASD. בין המנגנונים הללו מצוינים דלקת נוירולוגית, סטרס חמצוני ושינויים המכונים "אפיגנטיים" המשפיעים על ביטוי גנים הקשורים להתפתחות המוח. למשל, סטרס חמצוני הנגרם מחשיפה למזהמי אוויר עלול לשנות את רמות המוליכים העצביים גלוטמט וגאבא, הידועים כמשפיעים על איזון הפעילות המוחית.
החוקרים מדגישים כי בעוד שזיהום האוויר נחשב לגורם סיכון עצמאי, השפעתו יכולה להתעצם בקרב פרטים בעלי רגישות גנטית. הם מציעים לחקור בעתיד את השפעתם המצטברת של מזהמים שונים ואת יחסי הגומלין שלהם עם גורמים גנטיים וסביבתיים נוספים. בנוסף, מחקרים עתידיים עשויים להתמקד בזיהוי סמנים ביולוגיים המסוגלים לנבא את הסיכון ל־ASD בשלבים מוקדמים, מה שיאפשר מניעה והתערבות מוקדמת.
החוקרים סיכמו כי על אף ההתקדמות המדעית, יש צורך במדיניות שתצמצם את החשיפה למזהמי אוויר במיוחד לנשים הרות ותינוקות, מה שעשוי להוביל להפחתת הסיכון להתפתחות הפרעות על הספקטרום האוטיסטי.
הפרעות הרצף התקשורתי מאובחנות לרוב סמוך לגיל שנתיים ומתבטאות בשורת ליקויים באינטראקציה חברתית ורגשית. הלוקים מההפרעה נמנעים מיצירת קשר עין, מתקשים להבין ולהגיב לרגשות אחרים, מתקשים בהבנת רמיזות או הערות ציניות, הם בעלי טווח מצומצם של תחומי עניין, מעדיפים להתבודד מאשר לשהות בחברת בני אדם, חשים בנוח בעיסוק עם חפצים, לוקים בהפרעות קשב וריכוז ומתקשים להסתגל לשינויים. ילדים על הרצף נוטים גם לסבול מקשיי וויסות למגע ורעש ועל כן חלקם נעזרים בחבישת אוזניות.