רשלנות רפואית היא נושא כאוב המשלב פגיעות גופניות ונפשיות ולעיתים אף מוות שנגרמים מחוסר מקצועיות או אי-התייחסות מספקת המגיעה לכדי רשלנות מצד מטפלים. בפודקאסט הבריאות של מעריב, עורכת הדין עילית נבו-רפאל המייצגת נפגעי רשלנות רפואית ומרצה למשפט רפואי מאוניברסיטת בר אילן, הסבירה כיצד ניתן להבדיל בין רשלנות רפואית לטעות וכיצד להתמודד עם סיטואציות כאלה.
רשלנות מוגדרת כהתנהגות לא סבירה, ולכן הפגיעה היתה צריכה להתרחש . טעות, לעומת זאת, היא תוצאה לא טובה להתנהגות סבירה אשר יכולה לקרות לכל אחד גם אם הוא הפעיל שיקול דעת. אבל איך מבחינים בין השתיים? עילית הסבירה כי כשמדברים על מקרים של רשלנות אז מדובר על קשת רחבה של אפשרויות, החל ממקרים שאסור שיתרחשו ולכן נחשבים לרשלנות ברורה ועד למקרים פחות חד-משמעיים, כמו איחור קצר באבחון מחלה או פענוח שגוי של בדיקות, בהם בית המשפט נדרש להכריע על סמך חוות דעת רפואית. חוות הדעת צריכה לפרט את הסטנדרטים הרפואיים שלא מולאו ואת ההשלכות של הכשלים.
כשמדובר בטיפול רפואי יומיומי, עילית הדגישה את חשיבות ההקשבה למטופל. על הרופא לשאול את כל השאלות הרלוונטיות ולהבין את המצב לעומקו. דוגמה פשוטה לכך היא התייחסות לשיעול – סוגו, משך הזמן שבו הוא נמשך, והתסמינים הנלווים לו. רק כך ניתן להגיע לאבחנה מדויקת ולהתאים טיפול נכון. הדבר נכון עוד יותר כשמדובר בתלונות שיכולות להעיד על מחלות קשות או מסכנות חיים.
עו"ד נבו-רפאל התייחסה גם לנושא ההסברים שניתנים למטופלים לפני ניתוחים. ככל שהניתוח פחות דחוף ופחות הכרחי, כך גוברת חשיבות ההסבר. רופא חייב לוודא שהמטופל מבין את הסיכונים, הסיבוכים והסיכויים להצלחה. מתן טופס הסכמה אינו מסיר אחריות מהרופא – אם התרחשה רשלנות, היא תיבחן בבית המשפט גם אם ישנו טופס הסכמה חתום.
בנוסף, המליצה להקליט פגישות עם רופאים, למשל לפני ניתוח, במיוחד כאשר יש חשש שהמידע אינו יזכר במדויק או אינו יובן באופן מלא כשהמטופל נמצא במתח או מתרגש או טרוד. הקלטות מספקות עדות מדויקת למה שנאמר כך שניתן לשוב ולהאזין להן שוב. מעבר לכך הן מונעות מצב של “מילה נגד מילה” במקרה שהתיק מגיע לבית המשפט. האינטרס של ההקלטה הוא גם של הרופא המטפל וכיום ישנן תוכנות מתקדמות המאפשרות גם תמלול מיידי של השיחות, מה שיכול לחסוך זמן שהרופא מקדיש לתיעוד ובכך לשפר את הטיפול ואת התיעוד.
על פי החוק רופאים, מצידם, חייבים לתעד הכל בתיק הרפואי. התיעוד אינו רק חובה משפטית, אלא כלי קריטי ומאוד חשוב לשיפור הטיפול. לדוגמה, אם רופא כותב “כעת המצב התייצב”, אין בתיאור כזה מספיק מידע כדי להבין את המצב ולדעת את המדדים המדוייקים ולכן יש לפרט את המדדים המדויקים ולהסביר לחולה כל שלב בתהליך, כי זו זכותם לדעת.
עבור מטופלים המגלים שחושדים כי טופלו ברשלנות, הצעד הראשון הוא לאסוף את כל המסמכים הרפואיים ולהתייעץ עם עו"ד עם ניסיון בתחום. עו"ד נבו רפאל מסבירה שלמרות רמת הרפואה הגבוהה במדינה ולמרות מודעות והסברה גבוהה לציבור עדיין ישנם מקרים רבים מדיי של רשלנות רפואית "קלאסית" שאפשר וחובה היה למנוע בזמן אמת: "דוגמה לכך היא טיפול באדם שמגיע עם שבץ מוחי לבית חולים. ידוע שבמקרים כאלה כל דקה חשובה וכי פגיעה מוחית היא בלתי הפיכה.
היו פרסומות רבות להעלות את מודעות הציבור לחשיבות הזמן כדי למזער את הנזק המוחי שנגרם בגלל אספקת דם לקויה למוח. למרות כל אלה ישנם עדיין מקרים רבים של אנשים שמגיעים לבית חולים עם שבץ מוחי והצוות הרפואי לא מטפל בו בבהילות המתחייבת ולעיתים אף לא מטפל בו בכלל, ואותו אדם שיכול היה לקבל טיפול מהיר ולצאת מהמצב כמעט ללא פגיעה, נותר נכה בצורה קשה בגלל רשלנות בטיפול".
דוגמא נוספת היא בתחום אבחון הסרטן: ידוע שגילוי מוקדם מציל חיים, והודות למסעות ההסברה בתקשורת. הציבור היום יותר מודע ומגלה ערנות לסימנים מחשידים ודואג לפנות לבדיקות סקר או כשיש סימנים מחשידים. למרות זאת ישנן עדיין מקרים שבהם למרות פניית החולה בתלונה למשל על גוש בשד, הרופא מזלזל בתלונה, תוך שהוא מייחס את הגוש ל"מהלך טבעי" ומתרשל כשהוא לא שולח לבדיקות דימות וביופסיה ובכך גורם לאיחור באבחון על כל המשתמע מכך.
לסיום, הציעה עו"ד נבו רפאל למטופלים להיות פעילים בתהליך הטיפול הרפואי: "חשוב לשאול שאלות, להתעקש על קבלת מידע מדויק, ולא להתבייש לדרוש הסברים נוספים. מטופלים רבים הודו שחייהם ניצלו בשל היותם “נודניקים” – בכך שהתעקשו לקבל תשובות ושמו לב לפרטים קטנים.