רגע לפני שנעבור להשתמש במילה העברית כריך, נתעכב על המקור בלועזית. מספרים שלורד סנדוויץ' היה אנגלי שחי במאה ה־18 ואהב לשחק קלפים. היות שמקובל היה באותם זמנים לאכול בידיים בשר ושאר מזונות - גם תוך כדי משחק - ביקש הלורד כי את הבשר שלו יגישו בין שתי פרוסות לחם. כך יכול היה הלורד לאכול תוך כדי משחק בלי ללכלך ולהכתים את הקלפים. חבריו למשחק ראו זאת וביקשו גם הם, ומכאן מקור השם של המנה. 
 
בעבר הכריך היה אוכל בסיסי ופשוט שהיינו לוקחים ללימודים, לעבודה או לטיול, אבל היום כריכים הם מנות “חובה" בבתי קפה ובמסעדות רבות, ואפשר למצוא גם כריכים המוגשים כמנות גורמה מתוחכמות.  
 
עיקר הטיעונים של משמיצי הלחם היו בעבר שהוא “משמין", ופה נבהיר כי אין אוכל משמין כמו שאין אוכל מרזה. השמנה תלויה בתרומה הקלורית של התפריט כולו, במרכיביו, בכמויות, באופן הבישול ועוד. בנוסף, ישנם גורמים נוספים להשמנה כמו גנטיקה, מיקרוביום (הפרופיל של אוכלוסיית החיידקים במעיים), גיל, פעילות גופנית, שעות שינה ועוד. סיבה אחרת להפחתה ואף להימנעות מצריכה של לחם לסוגיו היא דיאטות אופנתיות כמו פלאו, דיאטות נטולות גלוטן ונוספות שהוציאו דיבתם של הדגנים (גם המלאים).
 

אנחנו בעד הכריך, שהוא אופציה לארוחה טעימה ומשביעה. ארוחה שיכולה בקלות להיות איכותית ומאוזנת מבחינה תזונתית עם מגוון אינסופי של אפשרויות וטעמים. יתרונות נוספים לכריך הם זמינות ומהירות הכנה - עובדות שאי אפשר להקל בהן ראש. לעתים נדרש זמן קצר יותר להכין כריך מאשר לאכול אותו.
 
באיזה לחם לבחור
 
בסיס הכריך הוא הלחם, שמכיל פחמימות שמקורן בדגנים. גרעין הדגן מורכב משלושה חלקים: קליפה (סובין), אנדוספרם (עמילן), המהווה את עיקר הגרעין - כ־80% ממנו - ונבט (מינרלים וויטמינים). עיבוד גרעיני הדגן המלא והוצאת הנבט, המכיל גם חומצות שומן, סייע למנוע התחמצנות מהירה של הלחם ואִפשר להאריך את חיי המדף שלו. הוצאת הקליפה, המכילה סיבים תזונתיים, הביאה לשינוי בטעמו והוא נתפס כמשובח וקליל יותר.
 
וכך הפך הלחם - מוצר צריכה בסיסי איכותי - למעובד. הפרופיל התזונתי שלו השתנה משמעותית והכיל פחות סיבים תזונתיים, מינרלים וויטמינים. נוסף על כך התווספו רכיבים רבים כמו מלח, סוכר, חומרים משמרים ולעתים גם צבעי מאכל.
 
בעשורים האחרונים התהפכה המגמה. את הלחמים מדגנים מלאים צורכים לא רק קנאים למזון בריא. הם נפוצים מאוד בכל מאפייה, סופר, מסעדות או מזנון באירוע.
 
מרכיב נוסף הנמצא בלחם הוא נתרן. כדאי לשים לב לכמות שלו בלחם. משרד הבריאות מיישם את מדיניותו להפחתת נתרן במזון - גם בלחמים. הכוונה היא שהפחתה בכמויות הנתרן בלחם תוביל לצמצום משמעותי בסך צריכת הנתרן.
 
השוואת ערך הנתרן בטבלה התזונתית שמופיעה על האריזות היא דרך אחת. בנוסף, מעניק משרד הבריאות תו “אפשרי בריא", שמוטבע על אריזות הלחמים העומדים בקריטריונים המגבילים את כמות הנתרן: תכולת נתרן מרבית של 400 מ"ג ל־100 גרם, לפחות 80% מהקמח בלחם מדגנים מלאים ושהערך הקלורי המרבי הוא 250 קלוריות ל־100 גרם.
 
בכלל כדאי ומומלץ לבחון את רשימת הרכיבים שעל אריזות הלחם בסופרמרקט, להעדיף לחמים ומוצרי מזון בכלל בעלי תווית נקייה, כלומר בעלי רשימת רכיבים קצרה ומוכרת, ללא מילים ומונחים לא מובנים ועדיף גם ללא חומרים משמרים. הרכיבים ברשימה מופיעים בסדר יורד: הרכיב הראשון נמצא בכמות הגדולה ביותר והאחרון בכמות הקטנה ביותר.
 
ייתכן שמי שצורך לחמים מדגנים מעובדים - “לחם לבן" - יתקשה לעבור ללחם מדגנים מלאים, במיוחד ילדים. מניסיון, בתוך תקופה קצרה מתרגלים לטעם ולמרקם של "הלחם המלא". העובדה שעל המדפים יש מבחר גדול מסייעת לכל אחד למצוא את הלחם הטעים והמועדף עליו. מומלץ לנסות.
 
כל היום לחם?
 
אצל מרבית האנשים, הלחם מהווה את הפחמימה של ארוחה אחת או שתיים, אך יש מי שבוחרים בלחם במהלך כל הארוחות, גם בארוחות הביניים.
אנחנו נשאלות רבות על לחם כאופציה לבסיס לארוחות במשך כל היום, ותשובתנו היא כי לרוב לחם יכול להחליף תוספות מקבוצת הפחמימות כמו בטטה, אורז, שיבולת שועל ועוד. החיסרון בהעדפת הלחם לאורך כל היום הוא פגיעה בגיוון. בצריכה של לחם, ובמיוחד לחם מלא, נרוויח את הוויטמינים, המינרלים ויתר הרכיבים התזונתיים המאפיינים אותו, אך נפסיד את הרכיבים התזונתיים האחרים שמספקים תפוח האדמה, התירס הכוסמין ופחמימות אחרות. 
 
זאת ועוד, הלחם, בניגוד לפחמימות אחרות, הוא מוצר מעובד. מרביתנו לא אופים את הלחם בבית. וככזה לעתים קרובות הוא מכיל חומרים משמרים ותוספות פחות מומלצות. לכן חשוב לגוון את התפריט במבחר מזונות ורכיבים. וכן, גם לחם. נסו לבחור לחמים איכותיים מבחינה תזונתית ולא פחות חשוב - טעימים. 
 
בין לבין
 
מה שבין שתי פרוסות הלחם משתלט על הטעם בכריכים רבים. אפשר לבחור במגוון אפשרויות: גבינה מסוגים שונים, ביצים - חביתה, ביצה קשה, סלט ביצים - טונה, סרדינים, אבוקדו, ממרחי קטניות, ממרחי בוטנים ושקדים לא ממותקים או טחינה. תוספת של ירקות טריים בשלל צבעים מומלצת תמיד, ואפשר לשלב בתוך הכריך או לצדו.