אחד האתגרים הגדולים שעומדים בפני ישראל בתקופת הקורונה ובאתגרים הבאים שנכונים לנו בעשורים הקרובים היא הבטחה של רציפות תפקודית של ענף המזון, כך עלה בכנס ביטחון המזון הראשון מסוגו שנערך השבוע ובו השתתפו ראשי המשק.
"ישראל היא המדינה עם הריבוי הטבעי הגבוה בעולם המערבי והיא גם הצפופה ביותר", הסביר פרופ' ארנון סופר מהמחלקה לגיאוגרפיה ומדעי הסביבה באוניברסיטת חיפה. "אחת הבעיות היא בהיעדר שטחים זמינים לייצור חקלאי".
"אנחנו צריכים שיהיה לנו הרבה מזון", אמרה פרופ' איילת פישמן מהפקולטה להנדסת מזון וביוטכנולוגיה בטכניון, שהצביעה על האתגרים שעמדו בפני תעשיית המזון בארץ: "אנחנו צריכים גם לספק מזון ייעודי לגיל השלישי ולקחת בחשבון את השמירה על הסביבה בתהליכים השונים".
"האתגר הגדול", הוסיף איל מליס מנכ"ל תנובה, "הוא איך לקחת את התעשייה והחקלאות המסורתית ולקפוץ איתם בזמן, להתייעל, ללכת לתעשייה חכמה יותר".
קברניטי המדינה מתחילים לענות על הצורך בחדשנות בחקלאות, כך סיפרה נעמה קאופמן, משנה למנכ"ל משרד הכלכלה. "הקמנו יחידה חדשה במשרד שעוסקת בחדשנות", ציינה. "אנחנו לא מדברים רק על אמצעים טכנולוגיים, אלא גם על קהילות שעוסקות באקו סיסטם.
ד"ר מלכה ניר, ראש זירת ייצור מתקדם, הוסיפה "אנחנו רצים קדימה עם חברות מזון עם קולות קוראים למזון בריא שכולל תוספי מזון, ויטמינים ומינרליים, עם יזמים וסטארטאפים, אבל צריך לזכור שהחקלאות צריכה להיות תחרותית, היא חייבת להתחרות בעגבנייה הטורקית הלא טעימה".
בין השאר עסקו משתתפי הכנס בסוגיית הייבוא. "ייצור מזון הוא מחויב המציאות למדינה על מנת לשמור על העצמאות שלה", הבהיר יעקב בכר, יו"ר התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים." זה לא אומר שלא יהיה ייבוא. חקלאות היא עוגן תעסוקתי".
"אם תנובה לא הייתה בקו הצפוני של בית שאן, אלון התבור, מגדל העמק וקריית שמונה – לא הייתה שם תעסוקה", אמר מליס. "יש לנו עשרות משרות שמחכות לאיוש". "אם אנשים היו רואים שהתעשייה היא היי טק, הם לא היו מהססים להגיע לעבוד בענף", אמרה קאופמן.
בפאנל שעסק בחשיבות אסטרטגיית הביטחון במזון במדינת ישראל עסקו המשתתפים בעיקר בהיעדר האסטרטגיה ברמה הלאומית. "בתקופת הקורונה הבנו שצריך לשנות את הגישה הממשלתית מפתיחת מפעלים שהוגדרו חיוניים, לענף שאמור להיות פתוח כולו", אמרה מיכל פינק, ראש אגף אסטרטגיה במשרד הכלכלה. "מה שעוד ראינו בקורונה זה שאי אפשר להסתמך רק על ייצור מקומי. בסופו של דבר אנחנו לא רוצים ליצור תלות במדינה מסוימת. האיזון הוא המפתח".
לדברי פינק, "החדשנות יוצרת יתרון יחסי, כאשר אנחנו מתחרים בעולם ומסוגלים לקחת היבטים כמו משבר המזון שנתפס בעולם כאיום ולהפוך אותו להזדמנות".
דוד לביא, סמנכ"ל מכון מחקר אדקיט הסביר על האסטרטגיה הממשלתית של מדינות שונות בעולם בתחום ביטחון המזון והבהיר כי המדינות הללו הבינו כי הן חייבות להכין תוכניות ארוכות טווח שכוללות בין היתר תמריצים לחקלאים, הפחתת הרגולציה והפיכת התעשייה לחלק בלתי נפרד התוכנית.
"הגבולות בין התעשייה לחקלאות מאוד מטושטשים כיום", אמרה פינק. "והמדינה משקיעה משאבים רבים בשני הגורמים הללו לצד היכולת להגדיל חדשנות".
"הרגולציה בארץ היא מעל ומעבר כדי להבטיח מוצר איכותי", הבהיר ליאור שמחה, מנכ"ל התאחדות יצרני החלב בישראל, "אבל אף אחד לא בודק את הייבוא, מה הפרה אוכלת ואילו הורמונים מזריקים לה. חובת כולנו להעניק לאזרחים אכל בריא וטוב".
"התקנים בישראל הרבה יותר מחמירים", הוסיף ד"ר נחום איצקוביץ, מנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר. "העגבניה לא יותר יקרה, היא יותר בריאה. התקנים של איכות הפרי הישראלי טובים בהרבה מאלו שבאירופה".
"אנחנו בעד תחרות וייבוא חכם", הוא הוסיף. "אם לא יהיה ייצור מקומי לא תהיה תחרות. השוק ימות וכולנו נהיה תלויים במדינת אי. ייבוא חכם בתעשייה ובחקלאות זה מה שצריך לעשות".
"כל שקל שאנחנו מייצרים בתוצרת מקומית שווה בהרבה מכל ייבוא שלא יהיה", אמר דודי מנביץ, יו"ר איגוד תעשיות המזון ויו"ר עינת תעשיות מזון. "ויחד עם זה אני חושב שצריך ייבוא, אבל בצורה מאוזנת במוצרים שבהם אין לנו יתרון יחסי והאיכות בחוץ לארץ גדולה מבישראל צריך לזכור שמגפת הקורונה הביאה את התובנה שישראל צריכה כיפת ברזל ביטחונית וכיפת ברזל תזונתית", סיכם.