ביום ראשון שעבר הגיע מיכאל וולגון בן ה־92 לבית החולים רמב"ם בחיפה בעקבות דימום מוחי. למרבה הצער, למרות מאמצים רבים של הצוותים הרפואיים, יומיים מאוחר יותר נקבע לו מוות מוחי. מיד לאחר שנודע הדבר, משפחתו הסכימה לתרום את איבריו ובכך להציל את חייהם של שלושה אנשים.

טלי, נכדתו של מיכאל, מספרת בהתרגשות: "היה לנו חשוב לתרום את האיברים שלו כדי שימשיך לחיות ולהיות צדיק גם אחרי מותו. הוא ניצול שואה, היחידי מכל משפחתו ששרד את הגטו. הוא איבד בשואה את כל האחים שלו. סבא היה עצמאי כמעט כל חייו. כשסבתא נפטרה, הוא עבר לגור עם אמא, אבא ואיתי. בעשר השנים האחרונות שלו הוא גר לבד לגמרי בעכו, ואני ואמא שלי תמיד היינו מבקרות אותו שם, עושות לו קניות ומכינות לו אוכל. בעיניי בכלל הוא היה צדיק ומלאך, ועכשיו הוא ממשיך להיות כזה כשהאיברים שלו חיים אצל אנשים אחרים".

איבריו של מיכאל הושתלו בשלושה אנשים שונים. שתי הכליות נתרמו לגברים בשנות ה־70 לחייהם בבית החולים רמב"ם, והכבד שלו הושתל בבת 75 בבית החולים הדסה שבירושלים.

ד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלות, הסבירה כי גם בקרב תורמים מבוגרים תפקוד האיברים הוא שקובע. "הגיל הוא מרכיב חשוב, אך לא תמיד המרכזי. ידוע שכבד וכליות ניתן לקחת מתורמים בגילאים מבוגרים יותר. בשנים האחרונות, עם העלייה במודעות לתזונה בריאה ופעילות גופנית, הגיל הביולוגי של האנשים צעיר מגילם הכרונולוגי, ולכן העלינו את גיל התורמים בכל האיברים, כל איבר לפי מאפייניו".
את ההשתלה בבית החלים הדסה ביצעו ד״ר עבד חלאילה, מנהל יחידת ההשתלות בהדסה, יחד עם ד״ר אשרף אימם וד״ר עודד ארזי, מנתחים בכירים ביחידת ההשתלות. ד״ר חלאילה, מספר כי "מי שממתין לכבד במשך כל כך הרבה זמן, יודע כמה שהתרומה היא בבחינת הצלת חיים.
מבחינתנו – ביצוע השתלת כבד מאדם מבוגר הוא בהחלט אתגר לא מבוטל, והוא מצריך צוות מנתחים מנוסה בניתוחים מורכבים ועדינים אף יותר מהרגיל במקרי השתלה".