"התבגרות וזקנה הן חלק מחיינו, צריך להיערך אליהן ולדעת כיצד מתמודדים כאשר אחד מבני המשפחה הופך לאדם עם מוגבלות. הרבה פעמים המצב הזה מגיע ללא התרעה, במקרים של תאונות או מחלות", אומרת רוית ורימי, עובדת סוציאלית בעלת ניסיון של שנים רבות בשיקום ובריאות. "באותו רגע האדם עצמו ובני משפחתו מרגישים חסרי אונים מול המצב החדש והלא צפוי ומול המכשולים הבירוקרטיים הרבים שמצפים להם. רמת הלחצים האישיים, המשפחתיים והסביבתיים גבוהה, וחוסר הוודאות יוצר תחושת חרדה וחוסר שליטה. בחלק גדול מהמקרים אין בידי המשפחה מספיק מידע, מה שרק מגביר את הלחץ והרגשת חוסר האונים".
אחרי שנים שעבדה בבתי אבות ובמוסדות ממשלתיים של הרווחה, ורימי היא חלק מצוות נגיש CARE, עובדת סוציאלית ומתאמת טיפולים.
איך העבודה שלך מתנהלת?
"אני נכנסת לבית שנמצא בתוך משבר כזה ועושה הערכת צרכים ומלווה אותם לאורך המשבר עד שלא צריך יותר. אני עובדת עם אנשים נוספים שמתמחים בתחומים הללו של שיקום ובריאות ונותנים מעטפת מאוד טובה. קחי לדוגמה מטופל שנמצא בבית חולים אחרי תאונה, הוא היה עצמאי לגמרי ונהיה סיעודי. העבודה שלנו היא להיכנס למשפחה, להבין את היכולת הכלכלית, להבין את הצרכים ואת האפשרויות במקום המגורים שלהם ולסייע".
היכן הקשיים?
"יש המון קשיים למתמודדים, שרובם פשוט נובעים מחוסר ידע. אנשים שקורה להם דבר כזה באמצע החיים לא יודעים את הזכויות שלהם ולרוב לא יודעים למי לפנות, הם גם בחרדה רגשית ובמשבר רגשי ביחד. מבחינת הטיפול זה כמובן תלוי במשאבים של כל אחד מהם. המשאבים הרגשיים, המשפחתיים. בתוך הכאוס הזה נכנס בן אדם שמגיע לעשות אי של סדר בתוך אי־הסדר".
אני מניחה שכל אחד הוא עולם ומלואו, ואין טיפול שדומה למשנהו.
"הניסיון של לטפל באנשים שנמצאים בתוך המקומות האלה נותן לך מגוון רחב של הבנה ושל פתרונות. ובגלל שכל בן אדם הוא אחר, וכל אחד לוקח את המשבר אחרת לגמרי, הטיפול אכן תלוי בכל כך הרבה פרמטרים. אני מטפלת היום במשפחה מעבר לבירוקרטיה ולתיאומים שהם זקוקים להם, אני עובדת איתם גם על שיחות רגשיות של איך הם חיים עכשיו כזוג בצורה שהיא לא כאוטית. וזה חלק מהעבודה שלי שבה אני מגיעה לבית ועושה הערכת צרכים של עבודה סוציאלית פר אקסלנס".
וכמובן שיש הבדל בין אדם שהיה בריא לחלוטין והפך לבעל מגבלה, לבין מי שנולד לתוך זה.
"מי שנולד לתוך זה אני בספק אם הוא יהיה צריך אותי, כי מהיום הראשון זה הבירוקרטיה וההתמודדויות, והם לרוב אנשים שמלווים על ידי המדינה, הרווחה, משרד הבריאות, והם אנשים שפחות צריכים סיוע, כי הם חיים את זה מלידתם".
עד כמה חשובה התמיכה מסביב?
"מערכת התמיכה של משפחה חשובה לא רק בעניין נכות או מגבלה, אלא חשובה לבן אדם נקודה, והיא משמעותית ביותר בתוך משבר רפואי. כשיש משפחה חזקה מתקשרת ומתגייסת, זה הבדל של שמיים וארץ, וזה סופר חשוב. העניין הוא שגם המשפחות האלה נמצאות בדרך כלל בבלבול ובחוסר ידע ולעתים גם באי־הסכמות על דרכי טיפול וחלוקת תפקידים. יש שחיקה מאוד גדולה. כשמשבר רפואי מתחיל, את לא יודעת מתי הוא מסתיים. גם אנשים שמטפלים בהורים שלהם הם אנשים עובדים ומאוד עסוקים. זה לא רק לעזור לבן אדם עצמו אלא לכל המערכת שמטפלת בו. אם אני מורידה מבן משפחה שעה וחצי ביום את התיאום הבירוקרטי, זה נותן פעמים רבות אוויר לנשימה".
עד כמה הפער קיים בממסד? בעזרה שצריכה להגיע אולי מהמדינה, מהרווחה, ולא מצליחה לעמוד בקצב?
"תראי, אין מצב שעובדת סוציאלית ברווחה יכולה להעניק מהזמן שלה, זה לא עניין של כישרון. פשוט אין להם זמן. חסרים בארץ יותר מאלף תקנים ברווחות. ועבדתי ברווחה עם הנשים הכי איכותיות ומקצועיות שיש. אז לתקופות מסוימות יכולתי לעשות ליווי אינטנסיבי, אבל זה לא אפשרי לאורך זמן. חוץ מזה, כדאי לציין שהקורונה יצרה מצב נוראי בארץ של מטפלים ושל עובדים זרים. ועוד הרבה מטפלים שנמצאים בחל"ת, ולא חוזרים לעבודה. יש מצוקה אדירה של מטפלים וקושי גדול לתת לאנשים מענה. המצוקה גדלה מאוד. השמיים סגורים, וזה לעבוד עכשיו בתוך מציאות קשה".
לטפל במטפל
ברור שטיפול אופטימלי הוא פועל יוצא של שיתוף פעולה בין המשפחה למטפל, אבל הסיטואציה המורכבת יוצרת לפעמים חיכוכים, בעיקר אם הטיפול מתארך, ולעתים אף מתייקר.
כמה זמן לוקח ליווי?
"זה תלוי. חודש, שלושה חודשים. תלוי בגודל המשבר הרפואי".
אילו עצות להתמודדות עם המצב החדש את יכולה לתת למשפחות?
"להבין שזו חוויה רגשית מטלטלת - משבר רפואי הוא בדרך כלל פתאומי. חשוב להבין שלעתים הוא משפיע על כל אחד מבני המשפחה באופן שונה. הבנה זו תסייע לתקשורת טובה והתמודדות נכונה יותר. חלוקת תפקידים - כדאי לחלק את המשימות והמטלות בין בני המשפחה לפי הרצון, הזמן והיכולת של כל אחד, ולנסות עד כמה שניתן לחלוק בעומס הטיפולי. רצוי גם לנהוג באופן גלוי ולשתף אחד את השני בקשיים ובצרכים החדשים.
עד כמה חשוב שיהיה מטפל עיקרי?
"מטפל עיקרי - בדרך כלל נקבע באופן טבעי מכוח המציאות, אך במידת הצורך יש למנותו. עליו להוות כתובת עבור הגורמים המטפלים כדי שלא ייאלצו כל פעם לדבר עם בן משפחה אחר. תפקיד זה הינו תובעני ושוחק, ועל כן על המשפחה לזכור גם "לטפל במטפל". כמובן שחשוב לשמור על תקשורת פתוחה ומכבדת בין בני המשפחה. לקבוע מועדים שבהם יושבים ביחד ומנסים לפתור את כל הבעיות".
מה לגבי קבלת החלטות?
"כדאי להחליט מראש איך אנחנו מתקשרים אחד עם השני, מה עושים כשיש אי־הסכמות לגבי נושאים הקשורים בטיפול ואיך מקבלים החלטות במצבי חירום ובכלל. למרות המורכבות של הנושא חשוב לדבר עליו בפתיחות ולנסות להגיע להסכמות לגבי עלויות הטיפול, כדי למנוע כעסים סביב ההוצאות. כמו כן, לקיים שיחה על האמונות האישיות של כל אחד מבני המשפחה, ולנסות להגיע למדיניות מוסכמת".
ולדעת לקחת פסק זמן?
"בהחלט. לדעת לקחת פסק זמן לעצמך, לצבור אנרגיה וכוחות ולא להרגיש אשמה על כך. בנוסף, חשוב למצוא בסביבה אדם קרוב להישען עליו. הרבה פעמים עלינו להיות חזקים עבור החולה, להפגין אופטימיות וכדומה ולכן חשוב שיהיה לנו מקום לפרוק את הכאב וקשיי ההתמודדות. לדעת להיעזר באדם מקצועי שייתן תמיכה, ייעוץ וליווי. המשבר מלווה בהרבה קשיים, בירוקרטיה וחוסר ידע, ולכן איש מקצוע רלוונטי יכול לסייע מול הגורמים השונים ולמצוא פתרונות מותאמים לצרכים".
להמשיך להרגיש בבית
בנוסף להיותה של נגיש CARE חברה שנותנת שירותים פרטיים של עובדות סוציאליות, היא החברה הראשונה בארץ המספקת ייעוץ, תכנון, מתן חוות דעת מקצועיות, ליווי וביצוע של כל העבודות הנחוצות לשיפוץ והתאמת מבנים, אביזרים וציוד עזר לנכים ולאנשים עם צרכים מיוחדים. הכל כדי ליצור עבורם מרחב אישי פתוח ובטוח.
העלייה בתוחלת החיים בישראל יחד עם העלאת המודעות לגבי צרכיהם של בני הגיל השלישי הביאה גם לשיתופי פעולה רבים ומועילים בין הגופים הממשלתיים לגופים הפרטיים. הנגשת מוסדות ציבור בצד הנגשת דירות המגורים קיבלה תנופה גדולה בשנים האחרונות. מאחר שכאמור נכות מגיעה בדרך כלל בהפתעה, כדאי לבני המשפחה ולנכה עצמו להיעזר בגורמים מקצועיים ולא בחובבנים. היו כבר מקרים רבים שבהם שיפוצניקים שאינם מתמחים בנושא, עזבו באמצע העבודה, או שדרשו סכומים בלתי אפשריים להשלמתה. ב"נגיש" מספקים פתרון הוליסטי לסביבה בטוחה ועצמאית בבית עבור בעלי מוגבלויות ובני הגיל השלישי, יחד עם מעטפת שלמה ומקצועית להנגשת הבית, באמצעות ליווי ארוך טווח של מומחי החברה.
"נגיש" גם עובדת בצמידות למשרדי הממשלה השונים, הרווחה, הביטחון, שוויון חברתי ועוד. המומחים השונים של החברה מייעצים ומדריכים בעבודה מול משרדים אלו, הנותנים גם מענקים לשיפוץ, התקנת מעלונים ועוד, הכל כדי להוזיל ולהתאים את מהלך השיפוץ.
"אנחנו עושים הכל כדי שהאדם ימשיך 'להרגיש בבית' גם אחרי שיש לו מוגבלות מסוימת. זה המוטו שלנו. שהאדם יוכל להמשיך בשגרת חייו", אומר מנכ"ל החברה, רז קורקין.
"עם מטבח לדוגמה שהארונות בו נמוכים יותר, המעברים בבית רחבים יותר. ככלל, אנחנו ממליצים על תכנון לטווח ארוך בנושא שיקל לכולנו את החיים בעתיד. אנחנו פועלים גם מול משרדי הממשלה, לשפר יותר את התנאים. אני שמח לומר שהשרה לשוויון חברתי, מירב כהן, קשובה מאוד לצרכים האלו, ואנו עובדים איתה בשיתוף פעולה מלא. לדוגמה הגשנו לחברי הכנסת הצעה לבנות בכל בניין דירות חדש שביוזמת המדינה, מספר מסוים של דירות נגישות בקומה הראשונה, ממש כמו שמחייבים לבנות דירות לזוגות צעירים. יש לנו גם את כל אמצעי העזר החדישים ביותר והטובים ביותר לרווחת הקשישים והאנשים עם מוגבלות. אנחנו מתייחסים אליהם כאילו הם ממש חלק מהמשפחה שלנו".