למי שנדמה לו שאין חגים בין סוכות לחנוכה, אז מתברר שהיו שחגגו כאן בתחילת השבוע חג שאינו מובן מאליו בישראל, זהו ליל כל הקדושים - האלווין. בדומה לוולנטיינ'ס דיי, שיובא לארץ ובשנים האחרונות רבים מציינים אותו, כך גם את האלווין יש שאימצו פה.
המקור של ליל כל הקדושים הוא במסורת האירית. מהגרים הביאו אותה לאמריקה, ולכן הוא נחגג על ידי נוצרים בארצות הברית ובחלק ממדינות אירופה, בעיקר בממלכה המאוחדת. באותו יום הילדים - ולא רק הם - לובשים תחפושות מפחידות ומכינים עששית מדלעת.
הדלעת היא סממן בולט של החג, ובשבועות האחרונים באמריקה ובאירופה יש עדנה לדלעת, שנמכרת בגדלים שונים ומעטרת את כניסות הבתים. הדלעת נשמרת במשך שבועות ללא קירור, ולמזג האוויר בעונה זו של השנה תרומה נוספת לשימורה.
הדלעת היא הבסיס למאכלים שונים המוגשים על שולחן החג, וזו הזדמנות עבורנו להאיר אותה מבחוץ ולא רק מבפנים במאור הקטן של העששית.
קצת בוטניקה
דלעת היא צמח חד–שנתי ושייכת למשפחת הדלועיים, הכוללת גם קישואים, מלפפונים, אבטיחים ומלונים. יש זנים שונים של דלעת: טווח משקלם גדול - 18–36 קילו; צורתם - כדורית, מוארכת או ביצתית; וצבעם - הקלאסי והמוכר כתום, ויש גם בגוונים כהים יותר או בהירים.
אנחנו לא מסתפקים רק ב"בשר" הדלעת, שלרוב מבושל. גם פריחת הדלעת אכילה, ממולאת בגבינה או מוגשת גולמית. גרעיני הדלעת הם תוספת לסלטים קרים ונאכלים כפיצוחים. מבחינה בוטנית הדלעת היא פרי, אך תזונתית היא נחשבת לירק.
יתרונות בריאותיים
מלבד מסורת השימוש בדלעת במטרה להדוף רוחות רעות בליל כל הקדושים, שימשה הדלעת ברפואה העממית כתרופה למספר חוליים. תרבויות שונות ברחבי העולם השתמשו בזרעי דלעת לריפוי גאוט, אימפוטנציה, מגוון בעיות בשלפוחית השתן ומחלות ערמונית. דלעת אף הומלצה להסרת נמשים ולריפוי תופעות הלוואי של הכשות נחש. עוד השתמשו בשמן הדלעת למניעת יובש בעור הקרקפת והשיער.
חלק מיתרונות אלו נבחנו בראייה מדעית ומיד נרחיב. אך גם ללא ההבטחות הבריאותיות הדלעת ידועה בצפיפות התזונתית שלה. כלומר, בערך תזונתי גבוה ביחס לערך קלורי נמוך.
הדלעת מכילה כ–90% מים. היא מקור לסיבים תזונתיים המסייעים לתחושת השובע ולתפקוד תקין של מערכת העיכול. בכוס אחת של דלעת יש כ–3 גרם סיבים תזונתיים. ההמלצה היא לצריכה של 25–38 גרם סיבים ביום, תלוי בגיל.
הדלעת מכילה גם ברזל ולכן מתאימה במיוחד לצמחונים. עם זאת, יש לזכור כי ברזל ממקור צמחי נספג בגוף בנוכחות ויטמין C. הדלעת מכילה גם את הוויטמין הזה, אך ויטמין C רגיש לחום ובבישול ממושך רובו נהרס. לכן לצד הדלעת המבושלת יספקו סלט טרי או תיבול במיץ לימון את הוויטמין הנדרש לשיפור הספיגה של הברזל.
הדלעת עשירה בוויטמין A, החשוב לראייה, בעיקר בלילה, לצמיחת תאים תקינה ומערכת חיסון חזקה. תכולת ויטמין A של הדלעת מקורה בעושר הקרוטנואידים, שהם קבוצת פיגמנטים אורגניים שמקנים לדלעת כמו גם לירקות ולפירות אחרים את צבעם הכתום–צהוב. אחת הנגזרות של ויטמין A היא בטא–קרוטן. בטא–קרוטן נחקר רבות, ומחקרים מצביעים על כך שהוא עשוי לסייע בהגנה מפני סרטן, כנוגד דלקת ובשיפור מראה העור.
מזג האוויר המצטנן מעודד הוספה של מרק לתפריט, במסעדות וכמובן שגם בבית. נראה שהמרק הכתום הוא אחד הפופולריים. המתכון משתנה ממטבח למטבח אך בדרך כלל הבסיס הוא דלעת, שאליה מצטרפים בצל, גזר, שורש פטרוזיליה ותבלינים. הטעם, ההכנה הקלה, מיעוט הרכיבים, העובדה שסיר מרק יכול להספיק למספר ימים וכמובן תחושת השובע שמתלווה למרק בארוחה - הם סיבות טובות לצרוך אותו לעתים קרובות.
זרעי הדלעת, המכונים "גרעינים לבנים", מציעים יתרונות משלהם. הם מכילים חומצות שומן אומגה 6 וכן טריפטופן, חומצת אמינו המסייעת לגוף לייצר סרוטונין המשפיע על רגשות הקשורים למצב רוח טוב. הזרעים מכילים חומצות שומן בלתי רוויות התורמות לבריאות הלב, ויטמינים כמו ויטמין K, שחשוב לקרישת דם ולרקמת העצם.
בזרעי הדלעת גם מינרלים, והבולט בהם הוא אבץ. האבץ חיוני לכל תא בגוף, בעיקר לתאי העור, והוא בעל תפקיד חשוב בריפוי פצעים.
ליתרונות התזונתיים הנלווים להנאה מפיצוח גרעינים לסוגיהם השונים מצטרפת ההמלצה לבחור באלה שהם ללא תוספת מלח (נתרן), שמזיק במיוחד במקרים של לחץ דם גבוה. בכלל צריכת הנתרן הממוצעת ביום גבוהה ביחס לכמות המומלצת, ולכן יש לצמצם את צריכתו ככל שניתן.
חוקרים בדקו גם את היתרונות הבריאותיים הפוטנציאליים של שמן זרעי דלעת, שעשיר לא רק באבץ, אלא גם בוויטמין E ובמגנזיום, ונראה כי הוא בעל השפעה טובה על תפקוד מערכות השתן והרבייה של הגוף, במיוחד הערמונית.
ואי אפשר שלא להזכיר את הדלורית, ששייכת אף היא למשפחת הדלועיים. יש הטועים ומתייחסים אל הדלורית כאל האחות "הרזה" של הדלעת, זו שתורמת פחות קלוריות. אך למעשה, השם שניתן לדלורית הוא שם שיווקי. אולי מפתיע, אבל ביחס לדלעת תרומתה הקלורית אינה קטנה. שתיהן תורמות רכיבים תזונתיים מגוונים ומומלץ לשלבן בתפריט.