ביקור בארצות שונות וחשיפה לתרבויות אחרות הם תמיד מעניינים. ביקור ראשון בדובאי ובאבו דאבי ששילב עבודה וחופשה מעניין במיוחד מנקודת מבט של תזונאית, כשהוא חל בחודש הרמדאן. רבות דובר על דובאי ושאר הנסיכויות בעקבות הסכמי אברהם. ישראלים רבים ביקרו מאז באמירויות, ובאמת צריך לראות כדי להאמין. דובאי אינה דומה לשום דבר שאתם מכירים - היא תערובת של מזרח תיכון, מזרח רחוק ומערב. הדבר המוזר ביותר בה הוא שרוב תושביה הם עובדים זרים - מהודו, פקיסטן, וייטנאם, הפיליפינים, עיראק וגם עובדים מאפריקה, מאירופה ומאמריקה. ועדיין כ־70% מהאוכלוסייה בדובאי הם מוסלמים שנוהגים לצום מעלות השחר עד השקיעה.
הרמדאן הוא החודש התשיעי בלוח הירח האסלאמי שבמהלכו צמים המוסלמים במשך 29 או 30 ימים, תלוי באורך חודש הירח. השנה החל הרמדאן ב־1 באפריל ויסתיים מחר. ילדים לפני גיל ההתבגרות, נשים הרות, לאחר לידה, מניקות או בתקופת המחזור החודשי, אנשים עם מחלות פיזיות או נפשיות פטורים מהצום בחודש זה.
השגרה היומית של הרמדאן כוללת ארוחת בוקר לפני עלות השחר (סוחור) וארוחה בשקיעה (איפטאר). הדבר הראשון שאוכלים בארוחת האיפטאר החגיגית הוא מספר אי זוגי של תמרים: אחד, שלושה או חמישה לצד שתייה של מים או מיץ. על פי אמונתם, אכילה של תמרים מחקה נוהג של נביאם מוחמד. התמרים תורמים סוכר זמין לגוף שהיה חסר במהלך שעות הצום, טעימים ואהובים במהלך כל השנה. הם גדלים באזור, ובאיחוד האמירויות לבדה מגדלים 160 זנים של הפרי. אחד מהסמלים של דובאי הוא אי התמרים, אי מלאכותי בצורת עץ דקל.
כבר כתבנו על תזונה בחודש הרמדאן, אך השהייה בדובאי חשפה צדדים נוספים הקשורים בצום ובבריאות הגוף.
ביקוש גובר לחדרי כושר
ימי צום מתקשרים אצלנו לימי מנוחה ותפילה. ברוב ימי החודש ברמדאן נשמרת שגרת עבודה ולימודים בשעות היום. מפתיע לגלות שדווקא בימי הצום חלה שם עלייה ברישום לחדרי כושר. מרבית המתאמנים מגיעים לחדר הכושר שעות אחדות לפני תום הצום, ומאתגרים את עצמם פיזית, נפשית ורוחנית, אחרים מתאמנים לאחר ששתו ואכלו את התמרים ולפני הארוחה הגדולה. כך או כך, לרוב האימונים ברמת עצימות המותאמת לצמים. אימונים בשעות הבוקר בדרך כלל לא מתקיימים בגלל ירידה חדה בביקוש.
בחלק מחדרי הכושר מעידים המאמנים כי חלה עלייה במספר המנויים ברמדאן, ייתכן שהסיבה היא הצורך באיזון הקלורי, בגלל ריבוי הארוחות הגדולות, ובקולינריה המסורתית לחג שכוללת מתוקים רבים, מזונות מטוגנים ובכלל, כמויות מזון גדולות משאר ימות השנה. בנוסף, בתקופה זו יש מאמינים המעוניינים לאמץ הרגלים חדשים, ביניהם כאלה המקדמים את בריאות הגוף והנפש. אחד הסממנים הוא עלייה בביקוש לשיעורי יוגה במהלך החודש.
תאונות דרכים
הקמפיינים המוכרים אצלנו להגברת המודעות לנהיגה זהירה ובטוחה הם “אם שותים לא נוהגים", להגבלת שתיית אלכוהול לפני נהיגה או “לעצור להתרעננות" במקרים של עייפות. בעולם המוסלמי בחודש הרמדאן יש סיבה ייחודית לעלייה במספר תאונות הדרכים הקטלניות. הבטן המקרקרת והחיפזון להגיע לארוחת האיפטאר ולתפילת החג, תראוויח, מובילים לנהיגה במהירות מופרזת, עקיפות פזיזות, מעבר בין נתיבים באופן מסוכן ואי־ציות לתמרורים ולרמזורים. לכך מתווספות גם עייפות ותשישות כתוצאה מהצום, הפוגעות בריכוז ובערנות. על פי הסטטיסטיקה, בשנים האחרונות יותר מ־50% מתאונות הדרכים בדובאי בחודש הרמדאן התרחשו סמוך לסיום הצום.
במחקר שנעשה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס - MIT - שהוביל החוקר אחמד גולק והתפרסם לפני כשנה, נמצא כי רעב הנגרם כתוצאה מצום הרמדאן בטורקיה הגדיל את ההסתברות לתאונת דרכים ב־25%, שהיא אומנם קטנה מהשפעת נהיגה בשכרות, אך גדולה מההשפעה של חוסר שינה קל וללא ספק עלייה משמעותית ומדאיגה.
גולק טוען כי פרט לתופעות של רעב ואף התייבשות, במקרה שחודש הרמדאן חל בחודשי הקיץ החמים, בחודשים אלה משך הצום ארוך יותר בגלל התארכות הימים. בשל כך הרעב גדול יותר והלחץ להגיע מהר יותר לאיפטאר מתגבר, והעומס בכבישים מעלה אף הוא את הסיכון לתאונות דרכים.
כדי להפחית את ממדי התופעה, מלבד הגברת האכיפה והקנסות, הרשויות באבו דאבי מתמודדות עם העלייה בתאונות הדרכים בגלל הצום גם באופן אחר, ידידותי יותר ואולי גם אפקטיבי יותר: חלוקה, בעזרת מתנדבים, של עשרות אלפי קופסאות עם ארוחת איפטאר ושתייה בצמתים לנהגים. לפעילות זו ערך נוסף של גיבוש, אחווה, שיתוף פעולה ותרומה לחברה במהלך החודש הזה, הקדוש למאמיניו.
בדרך הביתה
הנתונים המדאיגים בעלייה בתאונות הדרכים בחודש הרמדאן גורמים לחשוב ולהרהר על הקשר בין תזונה לנהיגה ולתאונות. גם עבור אלו שאינם צמים ברמדאן אך נוהגים לדלג על הארוחות במהלך שעות הבוקר והצהריים או להסתפק בארוחה קטנה שאינה משביעה. יש להניח שחלק מהקוראים שורות אלה מכירים את תחושת הרעב בנהיגה, בדרך הביתה בסוף יום עבודה או לימודים, לפני איסוף הילדים מהמסגרות החינוכיות. לכך נוספת גם עייפות של אמצע היום ומחשבות שיכולות להוריד את רמת הריכוז. אפשר לצמצם את הסיכון בקלות. רצוי וחשוב לאכול משהו לפני היציאה לדרך, פרי (תמר?) או חופן שקדים או אגוזים לצד שתייה יכולים לספק תחושת שובע למשך הזמן שנדרש לנו עד להגעה ליעד ולארוחה משביעה.