טרשת נפוצה היא מחלה דלקתית כרונית שפוגעת במערכת העצבים המרכזית, כלומר במוח ובחוט השדרה. מדובר במחלה אוטואימונית שנגרמת בגלל שיבוש של פעילותה התקינה של מערכת החיסון. באופן תקין, מערכת החיסון מגינה עלינו מפני חיידקים, וירוסים וזיהומים שונים הפולשים אל גופנו, אך במחלות אוטואימוניות רבות חל שיבוש הגורם לה להתבלבל ולתקוף את הגורם הלא נכון.
בטרשת נפוצה, מערכת החיסון תוקפת חלבון הנפוץ במערכת העצבים המרכזית בשם מיאלין. המיאלין משמש כציפוי של שלוחות העצבים והוא חיוני לפעילותה התקינה. בשל הימצאותו של המיאלין בכל חלקי המוח וחוט השדרה, תסמיניה של הטרשת הנפוצה מגוונים ותלויים במיקום הפגיעה במערכת העצבים המרכזית. כלומר, אם הפגיעה תהיה בעצב הראייה אז תהיה לנו התבטאות בירידה בחדות הראייה, כאב בהנעת גלגל העין ועוד. פגיעה בחוט השדרה תתבטא בחולשה של הגפיים, הפרעות בתחושה ובמתן שתן וכו'.
התסמינים השכיחים הינם: הפרעות תחושה, חולשה, הפרעת בשיווי המשקל וקושי בשליטה על סוגרים. כמו כן, המחלה יכולה לגרום לעייפות מוגברת, שינויים במצב הרוח וקושי קוגניטיבי.
טרשת נפוצה נוטה להתפרץ בדרך כלל בבני 40-20 ושכיחה באופן מובהק יותר בנשים מאשר גברים, ביחס של פי 2-3, כמו מרבית המחלות האוטואימוניות. נכון לימים אלה, אין למדע תשובה חד משמעית מדוע נשים פגיעות יותר לטרשת נפוצה, ייתכן שבגלל הבדלים הורמונליים. במדינת ישראל חיים כ-8,000 חולים בטרשת נפוצה וזהו נתון שעולה משנה לשנה. ההערכות הן שהעלייה נובעת מזינוק במודעות למחלה, אבחון מוקדם יותר ושימוש נפוץ יותר במכשירי הדמיה משוכללים כמו MRI.
כיצד מאבחנים טרשת נפוצה?
אבחון המחלה מתבסס על תשאול של הרופא, בדיקה קלינית, ובדיקות עזר כדוגמת MRI של מוח וחוט השדרה, שהיא הכרחית לביסוס האבחנה. לעתים אנו נעזרים גם בבדיקות נוספות כמו ניקור מותני ושם מחפשים עדות ליצירת נוגדנים בנוזל חוט שדרה שיכולים לעזור לבסס את האבחנה. כל אלה, יחד עם התמונה הקלינית ושלילה של מחלות אחרות המזכירות בתסמיניהן טרשת נפוצה, מכוונים אותנו לאבחון מדויק של המחלה.
טרשת נפוצה איננה מחלה הגורמת למוות של החולים בה. עם זאת, מדובר במחלה שללא אבחון מוקדם וטיפול מתאים יכולה לגרום לנכות ולפגיעה משמעותית באיכות החיים.
המחלה מאופיינת בהתקפים והפוגות. אותם התקפים הגורמים לדלקת בעצב הראייה או בחוט השדרה עלולים להותיר נכות נוירולוגית (פגיעה בראייה או בתנועה).
במקביל לתהליך הדלקתי המתרחש בגוף, מתקיים לו תהליך ניווני-מוות של נוירונים. זהו תהליך פרוגרסיבי ואיטי שאינו תלוי בהתקפים וללא טיפול מתאים מצבם של חלק מהחולים יחמיר ותיווצר אצלם נכות שיכולה להתבטא במגוון תסמינים כגון חולשה, חוסר בשיווי משקל, הפרעות תחושה וחוסר שליטה על סוגרים. אמנם הביטוי של המחלה הפרוגרסיבית יכול להגיע רק בשלבים מאוחרים של המחלה, אך יש לייחס לכך חשיבות כבר בשלבים הראשונים של טרשת נפוצה משום שכבר בשלבים המוקדמים, באמצעות מתן טיפול יעיל ומתאים, ניתן יהיה לעכב ולדחות את התהליך הניווני ואת הפיכתה של המחלה מהתקפית לפרוגרסיבית ולכזו המשפיעה על איכות החיים של החולים בה בצורה כה משמעותית. חלון ההזדמנויות לטיפול המעכב את התקדמות המחלה הוא קריטי וכיום הצוותים הרפואיים יודעים זאת.
חבל על הזמן
בעבר נטו לייחס חשיבות מועטה לנושא הקוגניטיבי, והוא נזנח לטובת זוויות אחרות של המחלה. בשנים האחרונות אנו למדים שהחולים אכן סובלים מקשיים קוגניטיביים, בעיקר ירידה במהירות עיבוד מידע, תפקודים ניהוליים (קושי בביצוע משימות מורכבות), קשיים בקשב ובריכוז, ועוד. היום, בניגוד לעבר, אנו יודעים לעקוב אחר הקשיים הקוגניטיביים גם קלינית וגם בבדיקות הדמיה - ממש ניתן לראות אזורים שנפגעו במוח ומוות של נוירונים. אצל חלק מהחולים המוח מצטמק כתוצאה מהמחלה, מה שמביא לקשיים קוגניטיביים.
הטיפולים הקיימים כיום יודעים להשפיע בעיקר על הפעילות הדלקתית, שהיא רבה יותר בתחילת המחלה. לכן, חשוב להתחיל את הטיפול בשלב מוקדם ככל האפשר, על מנת למנוע את הירידה הקוגניטיבית שעלולה להתרחש.
היום זמינים עבור החולים יותר מחמישה עשר טיפולים שונים לטרשת נפוצה, כולם מאושרים על ידי משרד הבריאות ונמצאים בסל התרופות. כל טיפול שונה ממשנהו גם בדרך המתן וגם בדרך הפעולה. הטיפולים משפיעים על הלימפוציטים, תאים של מערכת החיסון המעורבים בטרשת נפוצה. ישנם טיפולים המשפיעים על התרבות של לימפוציטים, ניוד של לימפוציטים, מבלוטות הלימפה או מהדם למערכת העצבים המרכזית ובכך מנמיכים את התהליך הדלקתי. לעומתם ישנם טיפולים ממוקדים יותר המשפיעים רק על סוג מסוים של לימפוציטים מסוג B שהוכחו ככאלה המעורבים במסלול המחלה של טרשת נפוצה.
הטיפולים הללו, שונים אחד מהשני גם בפרופיל תופעות הלוואי וגם בניטור שצריך לעשות בטרם נוטלים אותם או לאחר מכן. תחום הרפואה המותאמת אישית נכנס גם לטרשת הנפוצה בשל האפשרויות הרבות העומדות בפני המטופל וכך אנו יכולים להתאים את הטיפול למהלך המחלה, אורח החיים של המטופל, תכניות הילודה ואף לקבל טיפול בביתו.
כבר לא גזירת גורל
הגישה שלנו כרופאים כלפי טרשת נפוצה שינתה את פניה בעקבות מידע רב שהצטבר בשנים האחרונות. מאמרים רבים מצביעים על כך שטרשת נפוצה הפכה למחלה קלה יותר ואם בעבר חולים בטרשת נפוצה היו מגיעים לנכות משמעותית בתוך עשור, כיום יש מעט מאוד מטופלים המגיעים לנכות בגילאים צעירים ממגוון סיבות. ראשית, אבחון מוקדם יותר של המחלה ומודעות לכלים האבחוניים הקיימים כיום שהביאו לזירוז התהליך והתאמה של טיפולים תרופתיים כבר בשלב מוקדם של המחלה המונעים התדרדרות במצבם של החולים. שנית, הטיפולים החדשים והיעילים יותר לטרשת נפוצה, התרופות ממוקדות יותר, עם יעילות גבוהה יותר ושליטה רחבה יותר על פעילותה הדלקתית של המחלה.
הכותבת היא נוירולוגית בכירה ומומחית לנוירואימונולוגיה במרפאה לטרשת נפוצה בבית חולים בילינסון