קניתי לילדיי מברשות שיניים חשמליות, אבל אחרי תקופה ההתלהבות ירדה. איך אוכל להחזיר להם את החדווה ולגרום להם לצחצח שיניים בסוף כל יום?
"ילדים צעירים לא מבינים את הטירוף של ההורים סביב צחצוח שיניים. זאת משום שחשיבה מופשטת יותר קשה להם, ולא תמיד יש להם אפשרות להבין שיש להם חיידקים בפה גם אם הם לא רואים אותם. יש ילדים שקל להם לשתף פעולה עם ההורים ולצחצח שיניים, ויש כאלה שזה יותר מורכב עבורם. הורים יכולים לקבל מהילדים שיתוף פעולה מלא ברגע שיהיה אינטרס - אם זה חיובי או שלילי זה לגמרי תלוי בהם. יכול להיות שזה יהיה אינטרס חיובי, כמו זה שאמא שמחה אחרי שמצחצחים שיניים והיא מספרת סיפור לפני השינה.
אפשרות נוספת היא שיהיה מעורב פה אינטרס שלילי, כמו זה שאם הילדים לא יצחצחו שיניים, ההורים יכעסו מאוד. קחי את הילדים לשיחה ותגידי להם שאת לא מתכוונת לצחצח להם את השיניים בכוח. או שהם יהיו אחראים לצחצח לעצמם את השיניים בערב, או שאת תהיי זו שלוקחת על זה אחריות. למה הכוונה? תבהירי להם שאם הם לא יצחצחו שיניים, את בתור אמא שלהם תדאגי שהם לא יאכלו מאכלים שעלולים לקלקל את השיניים. זאת אומרת לא תכניסי הביתה עוגיות או ופלים, לא יהיו בבית קורנפלקס, שוקולדים, וגם לא פירות.
זו הדרך שלך לשמור עליהם אם הם לא שומרים על עצמם. חשוב מאוד שלא תכעסי ותדברי בטון מאוד ברור מולם. קחי בחשבון שהם יבדקו את הגבולות שלך ולא יצחצחו, ואז תגידי להם שמחר יהיה התור שלך לקחת אחריות על המצב. אם הם רגילים לשתות כוס שוקו בבוקר, הם ישתו כוס מים. אם אחד הילדים כן יצחצח, תני לו קרטיב, ולאחרים לא. אם הם יבכו וישאלו למה, תזכירי להם שזה לא עונש, את פשוט דואגת לשיניים שלהם כי הם לא יכולים".
בני בן ה־13 מנגן, הולך לחוגים, מקפיד לקחת חלק בתנועת הנוער שלו ומשקיע גם בלימודים. אנחנו לוקחים אותו למסגרות השונות. זה מעמיס עלינו, אבל אנחנו משתדלים לתת לו את מלוא תשומת הלב. לאחרונה אני מרגישה שזה ממש משתלט על השגרה של הבית. האם עליי להוריד עומס ולתת לו להתמודד עם ההחלטות שלו לבד?
"נער כזה שגם מנגן, גם הולך לחוגים וגם משתתף בתנועת נוער הוא ילד נפלא, ואני מבינה שאת רוצה להקל עליו ולאפשר לו כמה שיותר. בו זמנית, חשוב שתזכרי שמדובר בנער בן 13 ולא בילד בן 8.
לכן אפשר למצוא פתרונות נוספים. אם את מרגישה שזה מעמיס עלייך, תוכלי להוריד מעצמך משימות, הכול כמובן לפי סולם הערכים שלך וההתאמה לנער הזה. יכול להיות שתגידי לו שיבדוק עם ילדים אחרים שלומדים באותו אזור אם הוא יכול לחזור איתם, אולי שווה לחשוב על נסיעה באוטובוס. תוכלי להגיד לו שכשהאוטובוס יאחר, את תבואי לקחת אותו.
יש מצבים שבהם הורים דוחפים את הילדים ומקדישים חלק ניכר מהזמן ומהמשאבים שלהם לטובת התפתחותם. מדובר בהורים שכמעט לא היו להם חיים משלהם. בשורה התחתונה, זו בחירה אישית שלך איך להגיב לדבר הזה, וזה לא אומר חלילה שאת טובה יותר או פחות".
אני אב לתאומים, בן ובת, בני 9. הילדים נמצאים בכיתות נפרדות מכיתה א', ואנחנו שומרים על גבולות ברורים ביניהם. הם לא נוטים לריב הרבה, אבל שמענו שהבת אמרה לבן: "איך ילד מכוער כמוך יצא מהורים כאלה יפים". כיצד להגיב?
"קודם כל, האירוע הזה מראה שיש ביניהם מערכת יחסים נורמלית ובריאה בין אח ואחות. משמע, הם מאוד אוהבים, אבל גם שונאים. מעבר לזה, אני מאמינה שזה לא מאוחר מצדכם להגיב לאירוע. כדאי שתבוא לבת שלך ותגיד לה שאתה עדיין חושב על המשפט הזה, ושאתה לא רוצה לשמוע אותה מדברת ככה לאחיה.
תבהיר לה שהיא חייבת להתאפק לפני שהיא מדברת לאח שלה ככה. חשוב שתגיב. זה לא מבטיח שזה לא יקרה שוב, אבל אתה חייב להגיד את האני מאמין שלך, ולהגיד בחריפות שזה לא היה בסדר".
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM.
https://michaldalyot.co.il