כאבי גב הם כאבים כל כך נפוצים שכמעט כל אדם יחווה כאבי גב בשלב מסוים בחייו. הסטטיסטיקה מדברת על ארבעה מתוך חמישה מבוגרים שיסבלו מכאבי גב בחייהם. למעשה, האמריקאים מבזבזים יותר כסף על כאבי גב מאשר על כל עניין בריאותי אחר, כולל סוכרת ומחלות לב. נתונים אלו הופכים את כאבי הגב לגורם הגדול ביותר בעולם למגבלה בריאותית והעלויות ומספר מקרי המוגבלויות צפויים להמשיך לעלות בעשורים הקרובים.
סיפור לדוגמא: רמי, בן 52 , מתלונן לרופא שלו על כאבי גב שמקרינים לרגל מזה חודש וחצי. הרופא מפנה את רמי לאורתופד ומשם נשלח להדמיה שמראה שני בלטי דיסק בגב תחתון ושינויים בעמוד השדרה. הממצאים הכתובים בשפה מקצועית כמו שינויים ניווניים בעמוד שדרה ובלט עם לחץ על עצב, גורמים לרמי לפתח חששות. דפוס החשיבה הזה מחזק לרמי את האמונה שהגב שלו שברירי ולא בריא. סף החרדה שלו עולה, הוא חושב פעמיים לפני כל פעולה שעומדת בפניו, רמי מוריד בינתיים את המעט פעילות שכן היה עושה, ומאבד את המוטיבציה שהייתה לו לחזור לפעילות.
לאחרונה פורסם מחקר שבדק את השפעת הטרמינולוגיה בפענוח MRI על המטופלים הסובלים מכאבי גב תחתון. המחקר בדק שתי קבוצות של אנשים שעשו בדיקת MRI. קבוצה אחת קיבלה פירוט טכני של ממצאי ההדמיה ולקבוצה שנייה נאמר שהממצאים נורמליים לגילם. על פי ממצאי המחקר, לאחר שישה שבועות קבוצת האנשים שקיבלה פירוט טכני של ממצאי ההדמיה, דיווחו על פחות שיפור ברמת הכאב, אימצו תפיסה שלילית יותר של מצבם, הגברת קטסטרופיזציה וסבלו מתפקוד נמוך יותר. זאת לעומת הקבוצה השנייה.
שתי הקבוצות היו בעלות דמוגרפיה זהה וסבלו מכאבים, ולמרות זאת, לאופן בו הונגש המידע למטופל הייתה השפעה משמעותית על מצבם וככל הנראה גם על המשך הטיפול בהם.
כמומחה בשיקום פציעות וכאב, בערך כל שבוע מגיע אלי "רמי" אחר לקליניקה, גבר או אישה בגילאים 35-55 עם כאבי גב ורצון לחזור לפעילות. הדבר המשותף להם הוא אוסף של אמונות מגבילות, מה אסור להם לעשות ומה יחמיר את מצבם. חלקם קיבלו הוראות מאורתופד לא להרים שום דבר! אחרים קיבלו הוראה מהרופא לישון רק על הצד.
יש לדעת, ה-MRI יודע בסך הכל לתת תמונת מצב ברגע מאוד ספציפי ובמנח עוד יותר ספציפי של חלק מאורגניזם שלם שנמצא בשינוי מתמיד. ה-MRI לא יכול להסביר כאב, שכן ב-95% מהמקרים הכאב בגב (אבל לא רק בגב) מושפע מרכיבים פיזיולוגיים ונפשיים רבים ולא ממקור ספציפי אחד.
הפיזיותרפיסט ד״ר גרג ליהמן ניסה להסביר את הכאב בספרו 'אסטרטגיות שיקום' באמצעות אנולוגיית הכוס: דמיינו שאתם כוס, והכוס הזאת מלאה מרכיבים שיכולים לתרום לכאבי גב. המרכיבים יכולים להיות: שינויים בעמוד השדרה, תזונה גרועה, מחסור בשינה. אם הכוס מלאה רק עד החצי יכול להיות שאנחנו בסדר ולא מרגישים כאבים.
אבל אז החיים שלנו מוסיפים מרכיבים לתכולת הכוס: דאגה, עבר של כאבים, חוסר פעילות גופנית, וירוס, אפילו שינויים במזג האוויר. עכשיו הכוס כבר מלאה ונשפכים מים מהצדדים, מתחיל כאב.
הפתרון - כדי להקל על עצמנו אנחנו צריכים לשאול את עצמנו שלוש שאלות:
מה יש בכוס שלי? מהם המרכיבים שיכולים לתרום לכאבים?
מה ניתן לעשות כדי להפחית את תכולת הכוס או את כמות המרכיבים?
איך אנחנו יכולים להגדיל את הכוס?
אם אנחנו יכולים להגדיל את הכוס ולהפחית את תכולתה, ייתכן שנוכל להשפיע באופן חיובי על מצבנו.
ואיך מגדילים את הכוס? הדרך היעילה ביותר היא פעילות גופנית מדורגת. כזאת שפוגשת אותנו איפה שאנחנו נמצאים מבחינת כאב ויכולת ומשם בנויה באופן מדורג כדי לקדם אותנו. אם שאלתם את עצמכם איך זה שפילאטיס בדרך כלל עוזר למי שסובל מכאבי גב? זה לא בגלל חיזוק שרירי הליבה. זה בגלל שאלו שהתמידו בפעילות חישלו את גופם והפכו אותו עמיד יותר לסטרס. לגופנו יש יכולת מדהימה להסתגל לסטרס ובלי חשיפה לעומס אי אפשר לנצל את המנגנון הזה לטובתנו.
כאב גב אינו ספציפי, הוא רב-מימדי. המאיץ שלו יכול להגיע מכל מקום. לכן, ההחלטות הקליניות לא צריכות להיות מושפעות מההיבט הביו רפואי בלבד. אם אנחנו מבינים שכאב הוא סימפטום ולא אבחנה אז ברור לנו גם פחד ומניעה הם הכיוון הלא נכון של המשוואה. כולנו מפתחים תרחישים נוראים בראש, זה טבע האדם, זה מנגנון הישרדות עתיק. כשאנחנו מודעים לזה, נעשה פחות קשה לקבל את המצב ולקחת אחריות על מצבנו ולא לקוות שמישהו או משהו יעשה את העבודה בשבילנו.
הכותב הוא ספורטתרפיסט, מדריך פילאטיס שיקומי ומומחה בשיקום פציעות