אביטל דותן, אחות היחידה להתאוששות וטיפול נמרץ בהדסה, נבחרה לטוס עם משלחת צה״ל לטורקיה, שם היא שותפה בהקמת ותפעול בית חולים שדה. ביומן מסע שכתבה היא מתארת כמה מהרגעים המרגשים, התמונות הקשות והמציאות הבלתי נתפסת באזור האסון לאחר רעידות האדמה.
״משמרת בוקר, בימים האחרונים העבודה שלנו כבר משותפת לגמרי עם הצוות הטורקי המקומי. הסיפורים קורעי לב. טיפלנו היום באישה בת 34 שחולצה מן ההריסות. במשך ימים ארוכים היא הייתה כלואה בחדר שהתמוטט ומחדר סמוך שמעה את אחיה צועק כל הזמן.
עד שנדם קולו. אותו לא הצליחו לחלץ. ההתמודדות היא פיזית ורגשית, כל יום מספק לנו אירועים ומקרים מאוד מורכבים ומרגשים".
"עכשיו אנחנו בדרך לשטח כדי להתקלח בפעם ראשונה מאז שיצאנו מהבית, ובדרך רואים את המראות הבלתי נתפסים. התהיות רבות, המחשבות לא מרפות. איך בוחרים באיזה בניין לחפור?".
"הייתה עכשיו עוד רעידת אדמה. הוציאו את כולם מחוץ לבית חולים. מזל שלא הייתה בעוצמה גבוהה והכל בסדר אבל הרגשנו אותה ממש…מפחיד. מסיימים התרעננות בשטח. סידרו לנו אחלה מקלחות, הרגשתי בבית מלון. התחלנו במד"ס, אחר כך ארוחה חמה בשרית. מדהים איך לא מקבלים שום דבר כמובן מאליו, מעריכים את כל הדברים הקטנים".
"עוד משמרת לילה. הטורקים ממש נכנסים פה לעניינים, לאחר הפוגה, מסדרים את המחלקה בסדר שלהם ואנחנו עובדים יחד איתם כדי לוודא שיש חפיפה כמו שצריך ושהטיפול ימשיך כשאנחנו נעזוב... מחכים לקבל עוד בני משפחה שמצאו מתחת להריסות מטר וחצי מכאן ונערכים לטיפול הרפואי בהם".
"ויש אפילו רגעים מחוייכים: היום היה לי הישג גדול. אחד מהכירורגים כאן היה אמור לטוס למסיבת רווקים שלו, אבל הוא כבר הבין שהוא פספס את הרכבת. הקרפ"ר - קצין רפואה ראשי, הגיע היום מהארץ לראות את העבודה שלנו כאן וחוזר הערב לארץ".
"לאחר שיחה רצינית על כל העשייה המשמעותית שלנו פה, העזתי לספר לו על הכירורג המתחתן שעומד לפספס את מסיבת הרווקים שלו ושאלתי אם יוכל לקחת אותו איתו בחזרה לארץ היום. לא יאומן, אבל הצליח לי וזה קרה".
"הרופא המקסים בדרכו לארץ. אנחנו כאן, ממשיכים בכל הכוח.״