עד שנות ה־90 חגגנו את יום האם, אך המציאות החברתית והתרבותית הובילה לשינוי, ויום האם הפך ליום המשפחה. יום המשפחה הוא הזדמנות להתייחס לדינמיקה המשפחתית הנוצרת כשאחד הילדים או יותר בעודף משקל ומילים כמו דיאטה, קלוריות, השמנה וירידה במשקל הן חלק מהשיח השגרתי.

מבוגרים המבקשים להשיל ממשקלם מוצאים שהתהליך ארוך ומורכב והשמירה על ההישגים אינה פשוטה. כשמדובר בילדים, מטבע הדברים האתגר גדול יותר. לפעמים המוטיבציה לירידה במשקל אינה שלהם אלא של הוריהם; אצל ילדים הבנת התהליך והנעה לפעולה מורכבות יותר; הם פחות מיומנים ומסוגלים לדחות סיפוקים; הם לא תמיד זוכים לתמיכה מהסביבה, לעתים אף להפך - להתנכלות מצד חבריהם, בניגוד לאמפתיה, גם אם מקורה בנימוס, שלה זוכים מהסביבה מבוגרים; וחשוב מכל, היום ידוע שכוח רצון או משמעת אינם ערובה לירידה במשקל. כדי לא ליצור לילדים בעודף משקל חזית נוספת אנו ממליצות לא לערב אותם בנושא בצורה ישירה לפני גיל 13־12, אלא לצייד את ההורים בכלים להתמודדות עם המצב. זאת כדי לא להעביר לילדים את האחריות לתהליך שאינם בשלים לקבל על עצמם.

מה חשוב וכדאי לעשות?

לבחון אם יש בעיה שדורשת טיפול: לא פעם הורים מבקשים ייעוץ עבור ילד או ילדה ללא עודף משקל. טווח המשקל התקין הוא רחב, וייתכן שילד שנראה שדוף יהיה במשקל תקין כמו גם ילד מעט עגלגל, שגם הוא יהיה במשקל תקין. לחלק מההורים, במיוחד אלו שמשקל הגוף מעסיק אותם עצמם, משקל הילד ייראה בעיה כשאין זו בעיה כלל. כדי לא לפתח בעיה שלא קיימת כדאי להיוועץ באיש מקצוע במקרה של ספק, ולהבין אם מדובר אכן בעודף משקל ואם נדרשת התערבות. הצורך בהתערבות קטן במיוחד כאשר בחינה של הארוחות ודפוסי האכילה מגלה תזונה מאוזנת ונכונה. זאת ועוד, בתקופה של גדילה והתפתחות גם בלימה של העלייה במשקל עשויה במקרים מסוימים להיות המטרה.
טיפול רגשי: קורה שהילד עצוב, מתוסכל, חרד ומתנחם בזרועות המקרר ותכולתו. חשוב לדאוג שהילדים יתנחמו בזרועות הוריהם. חיבוק ומילה טובה עושים עבודה נהדרת. כדאי לוודא שההורים יהיו הבחירה הראשונה והעיקרית לתמיכה. לעתים העזרה המקצועית תהיה בעיקר של מטפל רגשי.

המשפחה היא נבחרת: גרים יחד, מבלים יחד, מתרגזים יחד, פעילים יחד וגם אוכלים יחד.

אוכלים יחד?

קיימת חשיבות רבה לארוחות משפחתיות, החל מהקניות, עריכת השולחן, דרך הכנת האוכל (לא בהכרח בישולים מורכבים, גם חיתוך ירקות אפשרי) ועד לסיום הארוחה, פינוי השולחן וארגון המטבח. מחקרים מצביעים על כך שמשפחות שנוהגות לאכול יחד זוכות ליתרונות בריאותיים ומפחיתות את הסיכוי לעודף משקל, להשמנה ולהפרעות אכילה. אחד ההסברים הוא שבארוחות משפחתיות המנות איכותיות ומגוונות יותר. נשמע מסובך ותובעני, אבל בישול אוכל טעים ומזין לא כרוך בהכרח במשאבי זמן או כסף. תשומת לב וקצת יצירתיות בהחלט כן. ברשתות החברתיות אפשר למצוא בקלות, יחד עם הילדים, מנות כאלה.

פעילות גופנית: ערוץ נוסף, חשוב לא פחות, הוא פעילות גופנית מהנה המשלבת זמן איכות לגיבוש המשפחה. טיולים בסופי השבוע כמו גם פעילות בסביבת המגורים הקרובה: הליכה משותפת, משחקים בפארק הסמוך, שימוש במתקניו או רכיבה על אופניים, למשל.

נאה דורש נאה מקיים: ההורים הם מודל לחיקוי. לצפות להרגלים טובים ובריאים מהילדים על ידי הסברים בלי להוות דוגמה לא יהיה אפקטיבי בטווח הרחוק ואולי גם בטווח הקצר. בכל מקרה, הטמעה של הרגלים או שינויים בכל תחום דורשת זמן, התמדה וסבלנות.

כדאי לסגל התנהלות מסודרת עם האוכל: ארוחות בזמנים פחות או יותר קבועים, הקפדה על אכילה בישיבה במקומות המיועדים לכך (מטבח, פינת אוכל) ולא בסלון, במיטה או בחדר מול מסכים.

מה ממש לא כדאי לעשות?

לא לפני הילדים: שיחות ודיונים (שלא לומר ויכוחים) על קלוריות, כמויות, דיאטות ומשקל עלולים ליצור מתח מיותר.

במזווה, במקרר ובמקפיא: במשפחות רבות יש “פיצוצייה", חטיפים וממתקים בשקיות מרשרשות במגירה, שוקולדים במקרר, ארטיקים במקפיא. חשוב לקנות את אלה באריזות אישיות ולא משפחתיות, גם אם כלכלית זה פחות משתלם (אגב, לעתים אין הבדל במחיר). חשוב להגביל את המבחר, ככל שהמבחר גדול יותר, הסיכוי שהילדים יצרכו יותר ממתקים וחטיפים גדול יותר.

אחד הגורמים העיקריים לעלייה במשקל, להשמנה ולסוכרת בילדים הוא צריכה של משקאות ממותקים. מומלץ להימנע מלקנות אותם הביתה ולצמצם את צריכתם באירועים מחוץ לבית, אם בכלל.

בתקופה של צמיחה יש חשיבות כפולה ומכופלת לאיכות המזון. אולי מפתיע, אבל יש ילדים בעודף משקל ובתת־תזונה בגלל צריכה של משקאות קלים, מזון מהיר עתיר שומן, ממתקים וחטיפים שדלים בחלבונים, במינרלים ובוויטמינים חיוניים.

כל אחד הוא יחיד ומיוחד: אנחנו נוטים לערוך השוואות בין הילד שבעודף משקל לאחיו, לאחייניו או לחבריו הרזים. לגנטיקה ולתורשה השפעה, מבנה הגוף והתיאבון יכולים להיות שונים מאוד, כמו גם ההעדפות הקולינריות.

אין מקום לביקורת: לעתים הורים נדרשים לנשוך שפתיים כדי להתאפק ולא להיות שיפוטיים כלפי ילדם שבעודף משקל. הערות כמו “אכלת מספיק" או “למה אתה אוכל את זה?" הן מיותרות. הדבר נכון גם לגבי מבטים. הילדים שמים לב לכך שאתם בוחנים את מה שיש להם בצלחת וכמה. מי שחווה ניסיונות לירידה במשקל, בוודאי מכיר את ההרגשה. לא מומלץ. לעתים להורים במשקל גוף תקין או רזים לא ברור “איך הילד לא מצליח לאכול פחות", או “איך הילדה לא יכולה להתאפק ולוותר". ניסיון להבין עלול לתסכל. אל תנסו להבין. תפקיד ההורים כאן הוא לתמוך. ולסיום, זכרו שבתהליך של אימוץ דפוסי אכילה והרגלים בריאים גם הצלחה חלקית היא הצלחה. 