חומצת שתן (Uric acid) הידועה גם בשם חומצה אורית, מוכרת היטב והיא מקור לדאגה ולפחד כמעט לכל האנשים המתמודדים עם מחלת הגאוט. אז מה זה חומצת השתן? איך היא מגיעה לגוף שלנו? מה היא עלולה לחולל לו? איך מאזנים אותה? והאם היא בכלל מועילה לנו במשהו?
רמות גבוהות מהרגיל של חומצת שתן (היפראוריצמיה) עשויות לנבוע מחמצת (אצידוזיס), תופעות לוואי הקשורות לכימותרפיה, התייבשות, קטואצידוזיס,פעילות גופנית מוגזמת, צריכת פרוקטוז, פעילות יתר או תת פעילות בלוטת התריס, הרעלת עופרת, סרטן הדם, תרופות כגון ציקלוספורין ומשתנים, מחלת כליות פוליציסטית, השמנה, פסוריאזיס, תזונה עשירה בפורין (כולל פירות ים, בשר אדום וחלקי פנים), אי ספיקת כליות, אקלמפסיה ומחסור בוויטמין B12.
אם נשארת יותר מדי חומצת שתן בגוף, מתרחש מצב שנקרא "היפראוריצמיה". היפראוריצמיה עלולה לגרום להיווצרות גבישים של חומצת שתן. גבישים אלו יכולים להתיישב במפרקים ולגרום לגאוט, שהיא סוג של דלקת מפרקים. רמות גבוהות של חומצת שתן עלולות לגרום בסופו של דבר לנזק לעצמות, למפרקים ולרקמות, ולמחלות כליות ולב. מחקרים הראו גם קשר בין רמות גבוהות של חומצת שתן וסוכרת מסוג 2, לחץ דם גבוה ומחלות כבד שומני.
הגורמים לרמה גבוהה של חומצת שתן בדם כוללים משתנים, שתיית יותר מדי סודה או אכילת יותר מדי מזונות המכילים פרוקטוז, לחץ יתר, תרופות מדכאות חיסון, בעיות בכליות, סרטן הדם, תסמונת מטבולית והשמנה. ערכים תקינים לחומצת שתן הם 250 עד 750 מיליגרם/24 שעות (1.48 עד 4.43 ממול/24 שעות).
רמות נמוכות של חומצת שתן עשויות לנבוע מתסמונת פנקוני, מחלות מטבוליות תורשתיות, דיאטה דלת פורין ותרופות כגון אטורבסטטין, קפטופריל ואנלפרי. רמות נמוכות של חומצת שתן שכיחות פחות מרמות גבוהות, ואדם עם רמות חומצת שתן נמוכות עלול להשתין יותר מהרגיל, מה שעלול לגרום להתייבשות.
מזונות מסוימים מכילים פורינים, המשחררים חומצת שתן כאשר הגוף מפרק אותם, ואכילת תזונה עשירה מדי בפורינים עלולה להוביל להצטברות של חומצת שתן בדם. לא ניתן להימנע לחלוטין מפורינים מכיוון שישנן כמויות קטנות במזונות רבים. עם זאת, אדם יכול לעקוב אחר דיאטה דלת פורין ולנקוט בצעדים אחרים כדי לעזור להוריד את רמות הפורין.