IVF, הפריה חוץ־גופית או "הפריית מבחנה" בלשון העם, היא טיפול שמאפשר כיום להתגבר על מרבית הקשיים שניצבים בדרכם של בני זוג שאינם מצליחים להביא ילד לעולם. היא משמשת לעתים גם במקרים שבהם אישה מבקשת להרות באמצעות תרומת זרע. הטיפול גם מסייע כאשר ההורים נשאים של מחלה גנטית. מה צפוי בתהליך, כיצד הוא מתבצע וכמה זמן הוא אורך?
כמה עובדות כלליות על פוריות ועל IVF
הפריה חוץ־גופית, In Vitro Fertilization, היא הפריה שמתבצעת במעבדה, מחוץ לגוף, ומכאן שמה. הביציות נשאבות מהזקיקים שבשחלות, מועברות למעבדה, שם מוסף אליהן הזרע לשם הפרייתן.
התינוקת הראשונה שנולדה כתוצאה מהפריה חוץ־גופית נולדה ב־1978. בישראל זה קרה ב־1982.
עד היום נולדו בשיטה זו בעולם כשמונה מיליון תינוקות. עד 3% מכלל הלידות בעולם כיום הן תוצאה של הפריה חוץ־גופית.
בישראל מתבצעים בכל שנה יותר מ־40,000 מחזורים של טיפולים בהפריה חוץ־גופית. מעל ל- 5% מהילדים בישראל נולדים כיום לאחר טיפול הפריה.
הסיכוי של זוג צעיר להיכנס להיריון הוא כ־20% בכל חודש; בטווח של שנה מדובר על כ-90%.
זוגות מוגדרים כבעלי בעיית פוריות אם הם לא מצליחים במשך שנה של ניסיונות להרות. הסיבות לחוסר ההצלחה נחלקות בין נשים לגברים (40% מזה ו־40% מזה), ובכ־20% מהמקרים הסיבה לחוסר ההצלחה אינה ידועה.
מתי מפנים לטיפולי IVF?
סיבה שכיחה להפניה מידית לטיפולי הפריה היא חסימה של שתי החצוצרות או בעיית זרע קשה. מרבית הזוגות יופנו לטיפולי הפריה לאחר שמספר מחזורי טיפול עם הזרעות והשראת ביוץ לא צלחו. נשים מעל גיל 39 יופנו בדרך כלל ישירות לטיפולי הפריה חוץ גופית.
כדי לבצע הפריה חוץ־גופית נדרשים שלושה דברים: ביציות בריאות, זרע תקין ורחם בריא בעל יכולת לשמר היריון. אם שלושת אלו קיימים, אפשר להתחיל בתהליך עצמו, שמטרתו להפרות ביצית בריאה בזרע בריא, ולהחדירם לרחם להמשך ההיריון. טיפולים כאלו ממומנים בסל הבריאות בישראל עד גיל 45, כשמדובר בביצית שנלקחת מהאישה עצמה, ועד גיל 54 כשמדובר בתרומת ביצית.
מה הסיכוי להצליח?
נכון להיום, שיעור ההצלחה הוא כ־35% ברמה העולמית. בישראל, בה הטיפול ניתן במגוון גדול של גילאים, שיעור ההצלחה עומד על כ־25%. המשמעות היא שנדרשים בדרך כלל כמה סבבי טיפולים כדי להביא להיווצרות היריון בריא, שימשיך עד ללידה של תינוק בריא ושלם. הגורם בעל ההשפעה הגדולה ביותר על הצלחת הטיפול הוא גיל האם.
התהליך עצמו
ישנם כמה שלבים לתהליך. השלב הראשון הוא שלב הבדיקות, שכולל בין היתר את הבדיקות הבאות:
פרופיל הורמונלי מלא, שבודק את רמות הורמונים הרלוונטיים באישה ובגבר. אצל האישה הבדיקה תתבצע בין היום השלישי ליום החמישי למחזור ותכלול LH, FSH, אסטרדיול, פרוגסטרון, FSH ופרולקטין.
בדיקת איכות הזרע.
בדיקות דימות כמו צילום רחם או היסטרוסקופיה, לבדיקת תקינות חלל הרחם והחצוצרות.
בדיקת סקר גנטי לבני הזוג.
שלילת מחלות שונות – מחלות מין, זיהומים, נשאות של מחלות כרוניות ועוד.
השלב השני הוא שלב ההפריה החוץ־גופית עצמה:
גירוי שחלתי – להגדלת מספר הביציות שמבשילות בזקיקים שבשחלה (במחזור טבעי מדובר על ביצית אחת המשוחררת בזמן הביוץ). נעשה עד יום וחצי לפני המועד המתוכנן לשאיבת הביציות.
שאיבת ביציות – נעשית בדרך כלל בהרדמה כללית בחדר הניתוח, במשך כ-20 דקות.
הפריה ב'מבחנה', על ידי הוספת הזרע לביציות, שלאחריה יתבצע מעקב למשך שלושה עד שישה ימים.
מיקרומניפולציה – הזרקה ישירה של זרעון לתוך הביצית, נעשית במקרים מסוימים, למשל כאשר איכות הזרע ירודה, במטרה להגדיל את סיכויי ההפריה.
אבחנה טרום השרשתית – נעשית כאשר התגלתה מוטציה ספציפית, ומאפשרת לאתר ביציות מופרות שאינן נושאות את המוטציה.
החזרת העוברים לרחם – פעולה שאורכת כמה דקות, ומתבצעת שלושה עד שישה ימים לאחר שאיבת הביציות.
ההריון
אם סבב הטיפול לא הצליח, יתבצע סבב חדש – רצוי שיצא לדרך זמן מה לאחר סיום הטיפול הראשון, בעיקר כדי לאפשר מנוחה לאישה. אם הטיפול הצליח, וההיריון נקלט, הוא יתפתח, למעשה, כמו כל היריון רגיל. בדיקות המעקב יתבצעו כרגיל – וניתן לבצע אותן גם באמצעות בדיקת דם פשוטה ולא פולשנית, בדיקה מסוג NIPT שמציעה GenomiT. למעשה, אין בהיריון שהחל בהפריה חוץ־גופית סיכון חריג – בניגוד לדעה הרווחת.
הסיכונים
הליכי IVF, כמו כל הליך רפואי, אינם חפים מסיכונים. המרכזי שבהם הוא גירוי יתר שחלתי, שנקרא גם OHSS, תופעת לוואי של שלב הגירוי השחלתי, שיכול לגרום לרגישות של השחלות ובמקרים חמורים יותר לכאבי בטן ולנפיחות, להקאות ולבחילות ואף להתפתחות ציסטות בשחלות. 10% מהמטופלות סובלות מתופעה זו. לצד זה יש לקחת בחשבון גם תופעות לוואי כלליות הנובעות מהטיפול התרופתי ההורמונלי.
שאיבת הביציות, תוך דיקור הזקיקים, עלולה לעתים רחוקות להיות קשורה בדימום או זיהום בשחלות, וגם מחייבת בדרך כלל הרדמה כללית.
הסיכון המשמעותי ביותר של טיפולי ההפריה הוא הריון מרובה עוברים, סיכון שניתן להימנע ממנו כמעט לחלוטין על ידי החזרה של עובר בודד.
ומעל הכל נמצא, כמובן, ההיבט הנפשי: טיפולי IVF ידועים כקשים להתמודדות מבחינה נפשית, בעיקר משום שהם מלווים לא פעם בכישלונות ובניסיונות חוזרים ונשנים. בעיקר עבור האישה מדובר בעניין לא פשוט, שכן עליה לעבור בכל פעם מחדש את אותו מסלול מפרך. המתח והציפייה הממושכים תורמים לכך גם הם. כיום הצוותים הרפואיים מודעים לכך יותר מאי פעם בעבר, אך לקראת תחילת ההליך חשוב מאוד להיערך לעניין.