קורבן האונס בשמרת 1988, יעל גרימברג, הלכה לעולמה בגיל 49. היום (ראשון) היא הובאה למנוחות בבית העלמין בקרית אתא. האונס בשמרת אירע שהייתה גרימברג בת 14. תחילה נסגר התיק, אך לאחר מכן ברקע מחאה, הועמדו לדין שבעה נאשמים במעורבות במעשה אשר זוכו על ידי בית המשפט בחיפה. בשלב מאוחר יותר, הורשעו ארבעה מהם בערעור שהוגש לבית המשפט העליון.
קורבן האונס המזעזע בשמרת נזכרת בעצב: "הם נכנסו לאוטו ושם נגמרו לי החיים"
המחזה "משחקים בחצר האחורית" של המחזאית ובמאית התיאטרון עדנה מזי"א נכתב בהשראת המקרה, עוד לפני הערעור לבית המשפט העליון. דן אלמגור, מחבר השיר "כשאת אומרת לא", שצוטט בפסק הדין, שינה בעקבות הפרשה את מילות אחד הבתים: "כשהיא אומרת 'לא' – לזה היא מתכוונת. לזה היא מתכוונת כשהיא אומרת 'לא!', לכן ה'לא!' שלה סופי, מוחלט. רק היא קובעת, לא שום בית-משפט".
בעונה השלישית של סדרת הסאטירה "היהודים באים" הופיע מערכון שעוסק בדיון של אספת הקיבוץ בעקבות האונס, באופן שמבקר את תגובת הקיבוץ למעשה האונס.
גרימברג ז"ל סיפרה לפני כשנה ל-103FM כי "אין יום שאני הולכת לישון ואני לא בקיבוץ, בדרך כלל אני בת 14, כאילו קפאתי. לא מצליחה לעבוד כבר שנים. אני קמה בבוקר, מכינה קפה, מעשנת ורואה טלוויזיה. איך שמגיע הבוקר, אני רק מחכה לערב, לעבור עוד יום. אי אפשר לקרוא לזה חיים, אני פשוט פה".
בעקבות הקושי לנהל שגרת חיים, גרימברג סיפרה כי מסרה את שלושת בנותיה למשפחות אמנה. "הן תומכות, אבל אני לא אפיל את עצמי עליהן. הן רק מתחילות את החיים שלהן. אני רואה את הנכדים וזה נותן לי 'פוש'. הן והנכדים הם נקודות האור שלי. הן ראו אותי במצבים מאוד קיצוניים, כשכבר לא רציתי להמשיך לחיות. לא יצאתי מהמיטה, גוש בשר ששוכב ולא זז. איתן, אבל לא ממש איתן - טייס אוטומטי", שיתפה גרימברג.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
לדבריה, "זה אותו הניתוק שהיה לי אז, כשקרה המקרה שלי. הניתוק הזה קיים והוא לא עובר עם השנים. אני לא רוצה לבלבל את המוח ולהגיד שזה עובר, כי זה לא". גרימברג מתמודדת עם רגשות אשמה ודיכאון על אותם ימים, "למה בעצם נכנסתי לאוטו? אין לי מושג כמה פעמים התפללתי לאלוהים שלא אקום בבוקר. אני צריכה לקחת כדורים רק כדי לצאת מהדלת". אך גם זה לא עוזר. "אני לא יוצאת מהבית קרוב לשלוש שנים, אני לא מרגישה בטוחה", הסבירה.