יעל גרימברג, מי שהייתה קורבן האונס הקבוצתי שאירע לפני 35 שנה בקיבוץ שמרת, הלכה לעולמה בגיל 49. גרימברג נאנסה בברוטליות על ידי חבורת נערים כשהייתה בת 14 בלבד ועברה מסכת התעללות פיזית ונפשית במשך ימים ארוכים. מאז, היא נאבקה על קיום שגרת חיים נורמטיבית - ללא הצלחה.
בחזרה לריאיון המצמרר עם יעל גרימברג: "כשהם נכנסו לאוטו, נגמרו לי החיים"
הלכה לעולמה יעל גרימברג, קורבן האונס בשמרת ב-1988
תחילה, פרקליטות מחוז חיפה החליטה לסגור את תיק האונס הקשה, ורק לאחר מאבק ציבורי הוגשו נגד שבעה מהחשודים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, וביוני 1991 החל משפטם. הם זוכו מחמת הספק, אך הוגש ערעור על ידי המדינה לבית המשפט העליון נגד ארבעה מהם: נדב ביטון, אריק חזון, אופיר בארי וצפריר צביסון. הארבעה הורשעו ונגזר עליהם מאסר בפועל של עד שנה וחצי. בפסק הדין נאמר כי חובה על הגבר לחפש ולוודא את הסכמתה המפורשת של האישה לפני מגע מיני איתה, וכי אם לא ניתן אישור כזה, מדובר באונס.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
האונס הקבוצתי בשמרת
גרימברג הצטרפה לקיבוץ יחד עם הוריה כשהייתה בת חמש. אביה נפטר כשנה וחצי לאחר מכן, ואמה נישאה בשנית. מעשי האונס הנורא אירעו בין התאריכים 11 ל-14 באוגוסט של שנת 1988 - במהלך החופש הגדול. בליל 11 באוגוסט, גרימברג בת ה-14, בן הקיבוץ אופיר בארי וחבריו מנהריה, נדב ואלי ביטון, נסעו לשדות הקיבוץ, שם אירע מקרה האונס הראשון. גרימברג, שהצטרפה לנסיעה לאחר שהייתה נתונה למסע שכנועים מצדו של בארי, סירבה לבקשתו הדומה בלילה שלאחר מכן, עד שזה איים עליה שיספר לכולם על מה שקרה בלילה הקודם.
גרימברג נאלצה להצטרף לבארי ולבן קיבוץ נוסף, ויחד הם נסעו לשדות. לאחר שסירבה לבקשותיהם החוזרות ונשנות לשכב עמם - היא שבה לחדר שלה בקיבוץ, שם פגשה בשותפו של בארי, בן הקיבוץ הנוסף, שהבטיח לה שיגן עלייה. לאחר ששכב איתה, בהסכמתה, הוא סיפר לחבריו, וכך עודד את חבריו להמשיך במעשי האונס. אותו נער לא הואשם בבית המשפט, שכן, השניים קיימו יחסים בהסכמה. בלילות שלאחר מכן, מעשי האונס נמשכו, בחדרה של הנערה, במושב בוסתן הגליל, בחוף הים בעכו ובמפעל הרהיטים שבשטח הקיבוץ.
למרות האיומים הרבים מצד הנערים וניסיונם להניא אותה מלהגיש תלונה, גרימברג התלוננה בפני אחות הקיבוץ על שקרה. האחות בחרה לא לדווח ולמסור את המידע הלאה לרשויות ולגופים הרלוונטיים. חמישה ימים לאחר מקרה האונס האחרון, גרימברג הגישה תלונה במשטרה, וזאת לאחר שכנועי אמה.
לאחר שנחשפה הפרשה, בני הקיבוץ המעורבים הורחקו ממקום מגוריהם לחצי שנה בלבד. נוכחותם וקרבתם אליה, לא הותירו לה ברירה, וגרימברג, יחד עם משפחתה - עזבו את הקיבוץ. את הוצאותיהם המשפטיות של המואשמים ממן הקיבוץ.
הזיכוי וההרשעה
העדויות במהלך המשפט ניתנו כמעט שלוש שנים לאחר האירועים. הנאשמים לא הכחישו שקיימו יחסי מין עם הנערה, אך טענו כי הכל נעשה בהסכמה. בנובמבר 1992 זיכה מחמת הספק השופט מיכה לינדנשטראוס את כל הנאשמים. השופט טען כי גרסתה של הנאנסת לא אמינה. עם זאת, סבר לינדנשטראוס, כי ייתכן שהוכחה במשפט עבירה של בעילה אסורה בהסכמה, אך ”התביעה לא מצאה לנכון להעמיד את הנאשמים לדין בעבירה זו”.
פרקליטות המדינה הגישה ערעור לבית המשפט העליון על זיכויים של ארבעה מהנאשמים והדיון בערעור החל ב-23 במרץ 1993. בדצמבר, לאחר דיון בפני הרכב שכלל את נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר ואת השופטים מישאל חשין ואליעזר גולדברג, הורשעו הארבעה פה אחד. פסק דין זה נחשב ציון דרך בפסיקה העוסקת בפשיעה המינית.
בפסק הדין נאמר כי חובה על הגבר לחפש ולוודא את הסכמתה המפורשת של האישה לפני מגע מיני איתה. אם לא ניתן אישור כזה, קבעו השופטים, מדובר באונס. לשם קביעת העונש חזר התיק לשופט לינדנשטראוס בבית המשפט המחוזי בחיפה. על נדב ביטון, אריק חזון ואופיר בארי נגזרו 15 חודשי מאסר בפועל. על צפריר צביסון - 12 חודשי מאסר בפועל.
אחרי המשפט
בינואר 2001 התראיינה קורבן האונס בתוכנית הטלוויזיה של יאיר לפיד, ולראשונה נחשף בציבור שמה: יעל גרימברג. קודם לחשיפה התראיינה ב-1996, בעילום שם, לתוכנית עובדה של אילנה דיין. שם היא חשפה כי מאז האונס, מצבה הבריאותי והנפשי הדרדר, וסיפרה על היחס השלילי שקיבלו היא ומשפחתה בקיבוץ, לאחר שהתלוננה על האונס.
במהלך שנת 2007 חלה הידרדרות במצבה הנפשי, ובנותיה נמסרו למשפחות אומנה. עם זאת, היא המשיכה להיאבק בהחלטה ובנותיה חזרו לגור עימה. היא הוזמנה לצפות במחזה "משחקים בחצר האחורית" שכתבה המחזאית עדנה מזי"א, שעלה מחדש באותה שנה בתיאטרון הקאמרי. הוסכם כי תקבל תמלוגים מההכנסות והיא נפגשה לשיחה עם הקהל לאחר מספר הצגות. עם זאת, בינואר 2011 החליטה לתבוע את הקאמרי ועדנה מזי"א על פגיעה בפרטיות, אך בהמשך משכה את התביעה. במאי 2017 ערכה העיתונאית אורלי וילנאי כתבת טלוויזיה על הפרשה בה ניסתה לראיין את המורשעים, שהם בעלי משפחות ועסקים מצליחים. ואילו כנגד גרימברג עמד פסק דין של ההוצאה לפועל, עקב חוב בסך מיליון וחצי שקל של בעלה לשעבר.
במרץ 2019, חשף העיתון "גלובס" כי פסק-הדין של השופט מיכה לינדנשטראוס מ-1992, שזיכה את הנערים, לא ניתן היה לאיתור בארכיון בתי המשפט. בעקבות כתבת "גלובס" נמצא העתק שלו בארכיון המדינה נסרק והועלה לאתר העיתון.
יעל גרימברג נפטרה, כאמור, בסוף השבוע האחרון, בגיל 49. גרימברג הותירה מאחוריה שלוש בנות.