תושבי הדרום שהתפנו מבתיהם בעקבות מבצע "מגן וחץ", חזרו הבוקר (ראשון) לבתיהם בתקווה לחזור לשגרה שקטה, ללא אזעקות וירי. בשיחה עם מעריב מספרים שלושה מהם על המתח העצום והתחושות הקשות שליוו אותם בשבוע האחרון.
מפקדת גדוד קלע דוד חושפת: זו הסיבה לשימוש במערכת במבצע "מגן וחץ"
שירן שושן, תושבת קיבוץ כרמיה שבעוטף עזה התעוררה באמצע הלילה ביום שלישי והבינה שהתחיל מבצע צבאי. "מבחינתי המבצע הזה התחיל ביום שלישי שקדם למבצע, כשהיה לנו ערב של אזעקות, כבר אז נכנסנו לדריכות. מאז עברו כמה ימים רגילים ואז פתאום אתה מתעורר באמצע הלילה ומקבל הודעה להיכנס למרחב מוגן. הילדים היו אצל חברים בגלל ל"ג בעומר ואז נסעתי מהר להביא אותם", סיפרה ל"מעריב".
כחלק מתוכנית "משב רוח", שירן, בעלה וילדיה הקטנים נועה (8), אורי (11) וליהי (14) יצאו להפוגה בבית מלון בתל אביב. "הדבר שמאוד הקל עלינו זה תוכנית ההפוגה, זה היה מאוד מסודר, פינקו אותנו מאוד וצריכים להמשיך עם זה". עוד שיתפה: "כשאתה בשלב שצריך לעזוב כי אתה יודע שיש הפגזות אתה פשוט פועל על אוטומט, מעמיס תיק במהירות ומקווה שלקחת את כל מה שצריך. ביום שלישי בבוקר מרבית המשפחות כבר לא היו פה. החלק היותר מאתגר זה החזרה, מצד אחד אתה רוצה לחזור הביתה, מצד שני זה מורכב לחזור לשגרה, לילדים היה פתאום זום אחרי כמה ימים שלא למדו. אבל זה לא נגמר. המצב המתוח פוגש אותנו ביום יום, רעשים שמקפיצם את הילדים, דריכות אחרת. הפעם יזמנו ולא התגוננו, הרגשתי שרואים אותנו. הבת שלי נולדה אחרי צוק איתן, הפעם הראשונה שהיא שמעה אזעקה הייתה רק אחרי 4 שנים, בניגוד לאחים שלה הגדולים שגדלו בצל האזעקות - נקווה שהשקט יימשך".
ליאורה בן צור, תושבת עין השלושה יצאה להפגה באילת יחד עם בעלה וילדיה הקטנים אבישי (4) ומטר (2): "במוצאי שבת אירגנו כל נשות הקיבוץ יציאה למסעדה אילתית, הפסקה קלה מכל המצב העגום הזה. ישבנו במסעדה וקיבלנו עדכון חדשותי יחד עם עדכונים על נועה קירל: "ישראל אישרה כניסה להפסקת אש החל מהשעה 22:00". בשולחן הימרנו, "מה דעתכן? הג'יאהד יגיב אחרון?". כולן הגיבו פה אחד: "הם תמיד מגיבים אחרונים". ואכן, התגובה הגיעה. אזעקה אצלנו בקיבוץ עין השלושה בשעה 22:20 בלילה.
"הלכנו לישון בידיעה שיש הפסקת אש, לא ידענו איך נתעורר בהתאם לניסיון עבר, והתעוררנו לחזרה הדרגתית לשגרה, חזרה מלאה לשגרה.
מהי חזרה לשגרה? לא ברור. בשנה האחרונה היו לנו שני מבצעים, מבצע "עלות השחר" ומבצע "מגן וחץ" והשנה עדיין לא נגמרה. מתי יהיה המבצע הבא? כנראה שבקרוב, תלוי מול איזה ארגון טרור. התעייפנו? כן, התעייפנו. היינו רוצים לחזור הביתה ולדאוג מדברים רגילים, אבל תושבי העוטף לעולם לא יהיו רגילים וכנראה לעולם לא ידאגו רק מדברים רגילים ובכל זאת, החלטנו לארוז תיקים ולנסוע הביתה עם הילדים למרות החשש, כבר אמרנו לא? אין כמו בבית".
יפעת בן שושן, תושבת נתיב העשרה שיתפה את חבריה בתחושות לאחר הימים המתוחים, כשנסעה להפגה יחד עם בעלה וילדיה רון (12) ועומר (15): "זהו, נגמר. בלי סימן שאלה. עכשיו זמן לאסוף את מה שהתפזר לכל עבר ביום שלישי האחרון. בחדשות עושים סיכומים של המבצעים, כמה רקטות, כמה מטרות, מדברים על הנזק לעסקים הקטנים. הכול מפוזר בחדר במלון, לא ראיתי טעם לסדר את הבגדים בארון כדי שלא יהיה סימן להשתקעותנו פה. בזמן של מבצע אני מעדיפה להשאיר במזוודה ולהוציא בגדים בכל פעם שצריך בעיקר כי בתחושה שלי תכף זה יגמר ונחזור הביתה. אחרי חמישה ימים והרבה בגדים, שני מעברים בין מלונות, המון כביסה, אני לא יודעת מאיפה להתחיל. אתה לא יודע אם לארוז לשלושה ימים או אולי לשבוע", כתבה.
עוד כתבה כי: "בזמן הסלמה אנחנו 100% בחדשות אבל בפרופורציות שמחוץ למסך - ההסלמות הן 5% מהחיים שלנו. שאר הימים הם העיקר ובדרך כלל הם נהדרים. אני חוזרת לנפש ושואלת במה להתחיל. לחכות שהכול ישקע ואז להתחיל לסדר, להגניב מחשבות חיוביות כבר עכשיו ולגרש את הריק שמתחיל להיווצר או פשוט לתת לדמעות לצאת כשהן יגיעו, לתת לחשש להיות ולעבור דרכו ואז לסדר מחדש כשיגיע הזמן. אני מתחילה בלחזור הביתה, כי אין כמו הבית כדי לסדר את המחשבות, את המזוודה ולטפל בנפש".
