כיצד נשים שיוצאות ממעגל הזנות יכולות למצוא עבודה? מה יכתבו בקורות חיים, ועד כמה ארגונים וחברות מסחריות מוכנים לתמוך בהן ובעמותות הפועלות למענן?
"זה נושא שקשה לגייס למענו, עדיין חברות עסקיות מעטות רוצות לגעת בכך", אומרת לילך צור בן־משה, מנכ"לית ומייסדת עמותת "הופכות את היוצרות", הפועלת להעצמה אישית וכלכלית של נשים היוצאות ממעגל הזנות והסחר, ומציעה להן סיוע רב־תחומי, שכולל בין היתר גם הכנה לעבודה וליווי במציאת תעסוקה.
"עדיין יש אנשים שרואים בנשים בזנות קהל יעד שאולי לא שווה להשקיע בו. כשאנחנו שומעות שחברות מעדיפות לתרום לפרויקטים אחרים, לא פחות חשובים כמובן, כמו למשל פרויקטים לטובת ילדים, אנחנו אומרות שבמקרה שלנו מדובר בילדות שהזניחו אותן, אבל לנו כחברה קשה עדיין להכיר בכך שזנות היא תופעה רחבה שקשורה להזנחה חברתית ולחוסר מודעות חברתית. זנות היא עדיין מילה שקשה להגיד אותה. כשחברה מחפשת לתרום כסף, היא רוצה לקלוע למכנה הרחב ביותר ולא למשהו שנתפס כנישה. כן יש חברות שתורמות, אבל הן מעטות, וגם הכסף שהן לרוב נותנות קטן".
את עמותת "הופכות את היוצרות", הנותנת מעטפת שלמה לנשים היוצאות מזנות (סיוע משפטי, מיצוי זכויות, סיוע פסיכיאטרי, הדרכת אמהות, סיוע במציאת עבודה ועוד), הקימה צור בן־משה בשנת 2011.
"בימים אלה אנו מציינות בת מצווה", היא אומרת. "עברתי בזמנו לגור בדרום תל אביב, התחיל להיות לי מפגש יומיומי עם נשים בזנות. כל יום בדרך לעבודה הייתי רואה את אזור התחנה המרכזית. זנות פירושה מוות ולא חיים, פשוט שוק של בני אדם, שוק של נשים".
קשיים בעבודה
העמותה מטפלת בכ־500 נשים בשנה בשני מרכזים, בתל אביב ובחיפה. "יוצרות עתיד", תוכנית הדגל של העמותה, כוללת הכשרה מקצועית בתחומי תפירה ועיצוב, הכנה לעבודה, טיפול פסיכוסוציאלי ותוכנית המשך להשכלה ותעסוקה. בתוכנית משתתפות 100 נשים בשנה. יותר מ־90% מהן מצליחות לסיים אותה. "תוכנית 'יוצרות עתיד' החלה ב־2016, וקמה בשיתוף אגף השיקום של הביטוח הלאומי. זו הייתה תוכנית השיקום התעסוקתי הראשונה לנשים שיוצאות מזנות", אומרת צור בן־משה.
"הטראומות של הזנות מאוד קשות, והמסע ליצירת יציבות בחיים מאתגר מאוד עם עליות ומורדות. מהסטטיסטיקה שלנו אנו יודעות שבין 60%־65% מהנשים שמסיימות אצלנו את התוכנית שנמשכת שנה עובדות אחר כך או ממשיכות ללמוד מקצוע זה או אחר, לפעמים אפילו ממשיכות ללימודים אקדמיים. אנחנו ממשיכות ללוות אותן, לא עוזבות אף אחת בדרך".
עד כמה ההשתלבות במעגל העבודה מורכבת עבור הנשים הללו?
"קודם כל, הקושי מתחיל בכל מיני נזקים נפשיים שהזנות יוצרת. נשים בזנות מגיעות עם פוסט־טראומה, קשה להן להתמיד, יש להן ערך עצמי נמוך, קושי ממשי למצוא עצמן במצב של תעסוקה נורמטיבית, ואפילו ביחסים נורמטיביים עם בוסים וקולגות בעבודה. כשאישה חושבת על תחילת עבודה במקום שהוא לא זנות, היא ממש מתה מפחד. היא לא יודעת למה לצפות, איך להציג את עצמה. היא צריכה המון תמיכה, לא רק להשיג את העבודה, אלא גם להישאר בה".
כיצד אתן מסייעות להן בכך?
"אנחנו עושות הכנה לראיונות עבודה, מנסות להרכיב לה קורות חיים שישקפו את היכולות שלה בלי להזכיר כמובן את הזנות. כששואלים אותה למשל בראיון מה עשתה קודם, היא יכולה לענות שלמדה משהו, שהייתה בטיול בחו"ל, שהייתה עצמאית בתחום מסוים. האתגר הראשון הוא מציאת העבודה הראשונה, כי ברגע שהיא תעבוד באיזשהו מקום, היא כבר תצבור ניסיון ותוכל להוסיף את השורה הזאת בקורות החיים.
"לכן גם פעמים רבות העבודה הזאת תהיה כזו שפחות דורשת מיומנות, כמו למשל סייעת בגני ילדים, מוכרת בחנות, עובדת בסופר וכדומה. בהתחלה המטרה היא ליצור את ההתייצבות, את התחושה שהיא מקבלת משכורת, כדי שתוכל לעשות לעצמה תוכנית של הכנסות והוצאות, להתחיל להגשים את החלומות שלה. הנשים שאנחנו פוגשות אלה נשים ששמו בצד את החלומות שלהן בגיל מאוד צעיר ונשאבו לתוך הזנות. כשהן מתחילות לעבוד, הן מתחילות להחזיר את השליטה על חייהן".
מהם הקשיים העיקריים בעבודה הראשונה?
"יש הרבה קונפליקטים בעבודות הראשונות, כמו למשל מצבים של קושי לנהל יחסים תקינים עם קולגות לעבודה. בזנות אם נוצר קונפליקט כלשהו, היא רגילה לפוצץ הכל וללכת. במקום העבודה את לא יכולה לפוצץ הכל. אנחנו עובדות איתן גם על איך להחזיק מעמד בתוך קונפליקט. כמו כן, כשיש לך ערך עצמי נמוך, את לא רואה את עצמך כמישהי שיש לה מילה במקום העבודה, ואז כשנאמרת מילה לא במקום - את לא רוצה להיות שם. אנחנו עוזרות להן להתגבר על כך. רק אם האישה רוצה, אנחנו משתפות איש/אשת קשר בתוך העבודה בקשיים שלה ומגייסות אותו לסייע לה".
זה לא מרתיע מעסיקים?
"אנחנו לא מספרות על כך באופן רגיל, אבל יש מעסיקים שמכירים אותנו, כאלה שמאוד רוצים לעזור, וכאמור זה רק בהסכמת הנשים. רוב המעסיקים לא יודעים על עברן של הנשים, אבל אלה שכן יודעים דווקא מוכנים מאוד להשקיע ולעזור. יש למשל חברה שמעסיקה כבר כמה נשים כאלה ומאפשרת להן להתקדם ולקטוע את שרשרת הזנות והניצול. אבל כמובן שלא כל מעסיק מוכן לכך".
לדברי צור בן־משה, כמה מהנשים שסיימו את תוכנית "יוצרות עתיד" כבר פתחו עסקים עצמאיים, כמו למשל סטודיו לשמלות כלה ושמלות ערב. "יש גם מישהי שתופרת פריטים לחיות מחמד, אחרת עושה בגדי ילדים. יש מישהי שיוצרת ובמקביל לומדת עכשיו עריכת דין", היא מספרת.
לא עשו כסף
כאמור, העבודות הראשונות הן עבודות שלא דורשות יותר מדי ניסיון, וגם השכר לרוב בהתאם. "אנשים נוטים לחשוב שבזנות עושים הרבה כסף, זו מעין סטיגמה", אומרת צור בן־משה. "אני לא פגשתי מישהי שקנתה דירה או חסכה כסף מזנות, ההפך. מגיעות אלינו הרבה פעמים נשים עם חובות עתק. המצב הנפשי הקשה שהן נמצאות בו לא מאפשר להן לחיות חיים עם תכנון כלכלי או עם יחס בריא לכסף.
"לכן המעבר לדפוס עבודה נורמטיבי מהווה נתינת משמעות למה שהיא מרוויחה. גם 5,000 שקל יכולים להיות עבורה הרבה יותר ממה שהיא הרוויחה קודם. תיק ממותג היא לא יכולה לקנות מכך, אבל כן לשלם על ההוצאות שלה. היא גם זכאית לסיוע בשכר דירה, אנחנו גם עוזרים לה להשיג סיוע במזון ולמצות את הזכויות שלה בהתאם למצב הכלכלי. התקופה הזו שהיא עוברת להרוויח מעט כסף זו תקופת התחזקות הערך העצמי שלה".
צור בן־משה מוסיפה: "אני זוכה לראות כל יום חיים משתנים. נשים שמגיעות ממצב שבו הן איבדו את האמון בבני אדם ובעצמן פורחות, עובדות, לומדות ונהנות. אין סיפוק גדול מזה. אבל לא כל המקרים הם מקרי הצלחה. יש גם הרבה מקרים קשים. הכרנו גם נשים שהיו אצלנו ומתו אחר כך מנזקי הזנות, יש גם כאלה שחזרו לזנות. אבל אנחנו לא מתייאשות אף פעם. ברגע שמישהי מכירה אותנו, היא יודעת שתמיד יש לה כתובת".
ללמוד להתמיד
אהובה (שם בדוי), בסביבות גיל 50, מאזור המרכז, מסיימת בימים אלה את תוכנית "יוצרות עתיד" ובמקביל גם עובדת כמדריכה שיקומית באחת העמותות. "מאוד רציתי להיות בקורס הזה", היא אומרת. "את התפירה לא באמת התכוונתי להפוך לעסק, אלא כתחביב. בזכות החיזוקים שקיבלתי בתוכנית התחלתי לעבוד באיזושהי עמותה. הגעתי לתוכנית במצב נפשי ממש לא טוב, הרגשתי לא ממומשת, לבד, ללא מכרים, ללא משפחה. העמותה מהווה לי בית, מקום של ביטחון, של שייכות. בניתי לי פה קצת קשרי חברות וגם מקבלים אותי בלי שיפוטיות, בלי תנאים.
"בזכות הקורס גם למדתי להתמיד. התמדה זה לא משהו שאופייני לנשים כמוני. ההתמדה הרימה אותי בפן הרגשי, זה גרם לי להאמין בעצמי, העלה בי את הערך העצמי שאני מסוגלת. יש לי חלום לפתח עסק לעיצוב בלונים. הלימודים פה חיברו אותי להבנה שמגיע לי. אבל זה לא פשוט, יש הרבה פיתויים, צריך לא ליפול חזרה לזנות. העמותה נותנת לי כוח להחזיק את עצמי גם בימים הקשים שיש לי".
אור (שם בדוי), בסביבות שנות ה־40 לחייה, מאזור המרכז, סיימה לפני שלוש שנים את "יוצרות עתיד". "חיפשתי כל הזמן להיות עצמאית ולא תלויה בגברים", היא מספרת. "עד היום אני לא עוזבת את העמותה, זה בית בשבילי. בחרתי ללמוד לימודי שף. כיום אני גם עובדת כמבשלת בסטודיו של העמותה, מבשלת גם בבית אבות וגם התחלתי למכור אוכל שאני מכינה בבית.
"היום אני כבר לא פוחדת שמישהו יבוא וייקח לי את הכסף. מה שבניתי עוזר לי להיות עצמאית, לפרנס את עצמי. אני כבר לא צריכה שתמורת 200 שקלים מישהו ייגע בי, עכשיו יש לי את הכסף הזה בכבוד. אבל זה תהליך שלוקח שנים, תהליך לא פשוט עם הרבה קשיים. עדיין לא קל, אני עדיין לא יציבה ב־100%, אבל כן מצליחה לאהוב את עצמי ולדאוג לעצמי".
השגת תקציבים מהווה אתגר תמידי לעמותות השונות. במקרה של עמותה הפועלת למען נשים שיוצאות ממעגל הזנות זה כאמור אף מורכב יותר. "כמנכ"לית אני עוסקת בכך לפחות חצי מהזמן", אומרת צור בן־משה. "אנחנו מקבלות סיוע מהמדינה. מרכז הסיוע שלנו פועל בשיתוף משרד הרווחה שמממן חצי מהתקציב, ביטוח לאומי מממן את רוב עלות בית ספר לאופנה 'יוצרות עתיד', אבל עדיין שליש מהכנסות העמותה מגויסות מתרומות. אני קוראת לחברות להתחיל לראות בנשים שנלכדו לזנות קהל יעד ששווה להשקיע בו לא פחות מתחומים אחרים. לדאוג לנשים בזנות זה גם לדאוג לילדיהן, לדור ההמשך".
ב־ 14 ביוני תתקיים בתיאטרון הבימה בהפקתו של מוטי רייף תצוגת האופנה השנתית של "יוצרות עתיד", שבה יוצגו דגמים שעיצבו כ־20 נשים שסיימו את הפרויקט. השנה כל מי שיציג את היצירות על המסלול יהיו אנשים על הרצף הטרנסי. בתום התצוגה הדגמים, שבדיהם הודפסו כתרומה על ידי חברת קורנית, יהיו למכירה.
טי־שירט
לדברי צור בן־משה, למימון התצוגה מסייעים חברת G.Cosmetics שנותנת חסות וגם מפעל הפיס שנרתם לכך באמצעות "פרויקט T". "כחלק מהתמיכה המתמשכת של מפעל הפיס בקידום עולם התרבות בישראל, מועצת הפיס לתרבות ולאומנות משקיעה משאבים רבים גם בתמיכה במעצבי אופנה ישראלים צעירים העושים את צעדיהם הראשונים בבניית מותג, בעיצוב ובהפקת קולקציות הלבשה חדשות", אומרת דולין מלניק, ראש אגף התרבות של מפעל הפיס ומנהלת מועצת הפיס לתרבות ולאומנות.
"כחלק מפעילותינו למען הקהילה, התוכנית הוותיקה והמוערכת של 'חממת הפיס לאופנה' מבקשת להמשיך ולהעביר הלאה לגורמים נוספים הפועלים למען קהילות מוחלשות את הטוב שלו זכו מעצבי החממה. כך נולד פרויקט ה־T. המעצבים שנבחרו ל'חממת הפיס לאופנה' מעצבים גם טישרט, במהדורה מוגבלת, שנמכרת ב־160 שקלים בפופ־אפ בחנות הדגל של רשת story בכיכר דיזנגוף בתל אביב.
"הפופ־אפ החל בתחילת מאי ויפעל עד 15 ביוני (לאחר מכן המכירה תימשך באתר סטורי), כאשר כל ההכנסות מהמכירה מועברות חזרה כתרומה לעמותת "הופכות את היוצרות". בחרנו בעמותה הזו כי היא פועלת להעצמה אישית וכלכלית של נשים היוצאות ממעגל הזנות והסחר באמצעות לימוד תפירה ומקצועות האופנה. הבחירה בעמותה שעוסקת בעולם תוכן דומה לזה של החממה היא טבעית. פעילות העמותה לשיקום חייהן של נשים היא מצילת חיים ואנו שמחים לסייע".