שבעה מועמדים רצים לראשות עיריית תל אביב, אך הקרב שכל הסקרים מצביעים עליו מתחולל רק בין שניים: רון חולדאי, ראש העיר המכהן מזה חמש קדנציות, והשרה לשעבר, אורנה ברביבאי שעזבה את הפוליטיקה הארצית למען ההתמודדות. אם נשאל את שי כהן, היועץ הראשי בחברת איי.אף.איי קונסולטינג (AFI CONSULTING), סיפור הבחירות התל־אביבי הוא על חידוד המסרים באותו אלקטורט.

לאחר שהחרים את טקס החניכה חולדאי תוקף: "אין סיבה שלא תהיה רכבת בשבת"
הנוסעים מרוצים, בעלי העסקים קצת פחות: ההתרגשות סביב הרכבת הקלה נמשכת

"התחרות כאן היא של ליברלים מול ליברלים", מפרש כהן, שליווה מקרוב קמפיינים פוליטיים בישראל ובאירופה, ואף ייעץ במשא ומתן להסכם הקואליציוני בין חולדאי לסיעת "רוב העיר" בקדנציה הקודמת. "האלקטורט של תל אביב בגדול הוא ליברלי. יכול מאוד להיות שאם ברביבאי לא הייתה רצה, חולדאי היה מקבל את תמיכת 'יש עתיד'. לכן זה מאוד פרסונלי, זה בתוך אותה סוציולוגיה, בתוך אותו אלקטורט".

שי כהן (צילום: פרטי)
שי כהן (צילום: פרטי)

זה כל הסיפור? 
"יכול להיות שחלק מהתושבים מרגישים יותר את השחיקה ואת יוקר המחיה, בוודאי שכולם מרגישים את האיומים שמגיעים מכיוון ההפיכה המשטרית והשינוי הדמוגרפי בישראל. אבל הם כולם מוטרדים באותה צורה, לכן התחרות הפעם היא בין תשובות שונות לאותן הבעיות, והן לאו דווקא בעיות עירוניות".

אלא?
"מדובר בשאלות ערכיות־פוליטיות רחבות, ברצון לתחושת ביטחון שהמצביעים מחפשים. הם רוצים להרגיש שהם סומכים על ראש העיר שלהם שידע לעמוד מול האיומים מבחוץ. בתיאוריה, השאלות האלה היו אמורות לעבוד לטובת רון חולדאי". 

למה רק 'בתיאוריה'? 
"כי התגובה הפסיכולוגית היא להיאחז במוכר. אבל מתוך המשבר בישראל נוצרו עוד כיוונים שמשפיעים על אנשים, והם רוצים לדרוש משהו חדש או טוב יותר". 

המעוז הליברלי

ניתוח הקמפיין מבחינה אסטרטגית מצד כהן מקבל תוקף נוסף באמירותיהם של המועמדים עצמם. כך מצביע ראש עיריית תל אביב־יפו, רון חולדאי, שמקווה להמשיך לקדנציה נוספת, על הציר הערכי באומרו כי "הבחירות יוכרעו בשני צירים מרכזיים: האחד הציר הערכי - המאבק על הדמוקרטיה, סובלנות ופלורליזם. תל אביב־יפו היא מעוז שאסור להמר עליו בצוק העתים שמדינת ישראל נמצאת בו. כולם יודעים מי אני, מה עמדותיי הערכיות ושאני לא מתקפל בפני אף אחד באף ממשלה, נקודה. הציר השני הוא השלמת המשימות לרווחת התושבים שלנו, בתחומי היומיום: בתחבורה, בחינוך, בתרבות, בביטחון האישי ובתשתיות". 

ואורנה ברביבאי אומרת גם מצדה: "תל אביב היא המגדלור והמעוז של הערכים הליברליים. המגדלור של העצמאות והחופש, ואין לי ספק שיש יעד בקרב מי שרוצה לשנות את הצביון של המדינה, להפוך גם את תל אביב לפחות ופחות ליברלית". 

את מתמודדת לראשות עיריית תל אביב כדי להילחם במגמות הארציות? 
ברביבאי: "אני חושבת שכאשר מסתכלים על המלחמה על שמירת הליברליות ברמה הלאומית לנוכח המגמות הברורות בקואליציה ומסתכלים על פוטנציאל הנזק שמהלך כזה עלול לייצר, אז המחיר שתל אביב־יפו תשלם כתוצאה מפגיעה בליברליות ובעצמאות שלה הוא הגדול ביותר. ואם תל אביב תיפול והערכים שלה כעיר בלתי תלויה יישחקו, אז יהיה הרבה יותר קל לפגוע בערים אחרות". 

אך אל מול הרצון לשמור על המעוז הליברלי, ברביבאי מתמודדת בינתיים עם הביקורת על כך שהיא לא מתל אביב. האתר "תל אביב אונליין" אף הציג את המועמדת כך: "ברביבאי? תושבת זרה, אבודה בעיר בלי ווייז (...) לא תל־אביבית אמיתית. ספונה בפרויקט הסגור לאלפיון העליון במלון רמת אביב, ואין לה כל קשר לעיר או לתושביה". נשאלת השאלה אם כך, למה להתעקש על תל אביב? מדוע לא להתמודד על ראשות עיריית

ירושלים? 
ברביבאי: "אני גרה בתל אביב ואני אוהבת את העיר הזאת מאוד, ואני רוצה להשפיע במקום שבו אני גרה, נטועה ושייכת. מעבר לכך, ירושלים מעולם לא חרטה על דגלה את החילוניות והליברליות כערכים מנחים. אבל עבור מי שחי בתל אביב, נולד בתל אביב או גר בה, הסיפור הגדול הוא על חופש, על האמונה ב'חיה ותן לחיות' וכיבוד כל אדם באשר הוא". 

עומר שטיינמץ הסקל, ממייסדות "בונות אלטרנטיבה", שכיום מכהנת כקריאייטיב ארט דיירקטורית של העמותה, היא תושבת פעילה שחשוב לה לשמור בראש ובראשונה על התמהיל של העיר: "חשוב לי לשמור על קידום כלל האוכלוסיות ועל הצביון החילוני ליברלי של העיר", היא אומרת, "וכמובן חשובים לי הביטחון האישי שלי כאישה וכאמא במרחב (תאורת רחוב לדוגמה, הגברת סיורים בכל חלקי העיר), שיפור תשתיות עירוניות, מתן מענה לצרכים לפי ריכוז אוכלוסייה, הנגשה מוגברת שתסייע להורים עם עגלות, אנשים עם מוגבלויות או לקשישים עם הליכונים".

עומר שטיינמיץ (צילום: אופק בירנבאום)
עומר שטיינמיץ (צילום: אופק בירנבאום)

על פי סקר שיזם היועץ האסטרטגי יוסי טאטיקה ביולי האחרון ופורסם ב'מעריב', 70% מהמצביעים מעידים כי בחירתם תושפע רק משיקולים מקומיים, אך האם זהו המקרה גם בתל אביב?
שטיינמץ הסקל: "הכל משפיע על הכל. המיקרו בישראל מהותי, במיוחד בעיר כמו תל אביב שהיא מרכז עסקים ותרבות, ולא נעים לומר - חלון ראווה לישראל השפויה. מבחינתי, האישי הוא פוליטי והרשויות המקומיות משפיעות במידה רבה אפילו יותר מהממשלה. הייתי רוצה שההנהגה המקומית שלי תיתן קונטרה לממשלה הקיימת, כי אי אפשר להחשיך את תל אביב". 

אם כך, מה בעינייך צריך לעמוד במרכז הקמפיין לראשות העיר? 
שטיינמץ הסקל: "תל אביב מצד אחד רועשת כל השבוע ומהווה בית לכל מנעד החברה הישראלית, על כל מנהגיה וה״מיני־תרבויות״ שלה, ומהצד השני, הרגע הכי יפה שלה הוא יום שישי ב־17:00 כשהכל נרגע והרחובות מתרוקנים. לכן אני חושבת שצריך לשמור על החוויה הזו. רבגוניות לצד עסקים פורחים, לצד ביטחון של תושבים - חיות ושפיות. וכמובן זה חייב להתקיים עבור כולן וכולם, עבור כל הרובעים והשכונות". 

ומה לגבי הפערים בין צפון העיר לדרום העיר? 
כהן: "נכון שיש ביקורת שהעיר הופכת להיות עיר לעשירים בלבד, אבל הדעה הרווחת היא שהעיר לא במצוקה. לכן הסוגיות עצמן עלולות להיעלם בקמפיין הזה. אבל עוד ציר מעניין בבחירות הקרובות יהיה הציר המגדרי". 

שטיינמץ הסקל: "אמרו אמן, יש לנו שלוש נשים מועמדות! להבדיל מסבבים קודמים, הבחירה שלי עכשיו היא ממש בין גבר מול אישה. כמובן שאני אבחן את הגישה של כל אחת ואחד כדי להבין מי יותר תואם לעמדות שלי, אבל כיוון שאני מכירה את הנפשות הפועלות, יהיה לי מאוד קל להבין למי אני מתחברת יותר או פחות. כן אגיד שעל אף שאני יודעת מהי תעמולת בחירות, אני אשמח לתת הזדמנות ל'דם חדש' להפשיל שרוולים ולהיכנס לבוץ התל־אביבי".

"העניין המגדרי מאוד בולט אצל ברביבאי וגם אצל ציפי ברנד", מוסיף כהן, "בוודאי כמי שבאה מטיפול ומאבק בתחום החינוך וגני הילדים וכמי שעסקה בסוגיות של שוויון מגדרי בפעילותה הציבורית. גם יש דעה רווחת במחקר שבבחירות מוניציפליות ביישובים עירוניים חילוניים, נשים מצביעות מעט יותר מגברים בקרב הציבור החילוני ומראש יש אחוז או שניים יותר נשים מגברים, ולכן כל ההקשר המגדרי יהיה מאוד מעניין. גם היחס לדורות שונים, יש פה עניין של דור ישן מול דור חדש".

עד כמה הציר המגדרי יכול להשפיע על הבחירות?
כהן: "בזירה האמריקאית ראינו איך נשים דמוקרטיות ממש סחפו את הבחירות בערים השונות, וזה יהיה מעניין אם נראה דבר כזה בתל אביב. בכלל, עוד לא הייתה מועמדת אישה שמאיימת על מועמד גבר מכהן. גם אם נסתכל על כל הנושאים, מנהיגות צעירה יותר, 'תל־אביבית באמת', שמייצגת נושאים מגדריים בצד עיסוק עקבי בכל הסוגיות הבוערות לתל־אביבים – הייתי שם לב למרוץ של ציפי ברנד, יכולה להיות פה נקודת מפנה לכל המפה".

הכסף יכריע?
הסקרים האחרונים שפורסמו מראים כי רון חולדאי זוכה לתמיכה של 29%, בעוד שאורנה ברביבאי זוכה ל־22%. סקר של חדשות 12 מצא כי מבין המועמדים הנוספים, ציפי ברנד מובילה כרגע עם 8% במקום השלישי ובמקביל, 29% מהנשאלים טרם בחרו למי יעניקו את קולם.
כהן: "אם נחזור להקשר האסטרטגי של המרוץ לראשות העיר - האינטרס של חולדאי הוא שכל המועמדים 'הקטנים' ימשיכו לרוץ".

למה? 
כהן: "כי הם כולם באופן מובהק אופוזיציה לחולדאי. כל אחד מהם שכרגע גורף 5%־3% תמיכה, ובמקרה של ציפי ברנד יותר, הם בגדול קולות שמנסים להחליף את רון חולדאי. לכן, כל שברירי האחוזים של הקטנים, יכולים להתכנס למועמד המוביל שמחליף את חולדאי, על פי הסקרים שאנחנו רואים כעת - כנראה אורנה ברביבאי". 

והנה, רק ביום ראשון האחרון החליט עמוס שפירא להסיר את מועמדותו לראשות העיר תל אביב־יפו ולתמוך בברביבאי. שפירא יעמוד בראש צוות התוכנית האסטרטגית של ברביבאי לניהול העיר וילווה אותה ביישום התוכנית אם ולאחר שתיבחר.

בזירה כמו תל אביב, שעלויות הקמפיין כל כך גדולות, למועמדים עצמאיים או קטנים יותר יש סיכוי בכלל?
כהן: "על פניו מספרית זה לא המשחק למועמדים עצמאיים. אפשר להעריך סיכויים די בקלות דרך התקציבים לקמפיין. הקמפיין בתל אביב הוא גדול מבמקומות אחרים, אולי המקום היחיד שיש בו משהו קרוב בהיקף של הציבור שצריך להגיע אליו הוא ירושלים".

מהם הפערים?
כהן: "אם ביבנה אפשר לגמור את הקמפיין במאות אלפי שקלים ולקבל את אותה כמות חשיפה לתושב, בתל אביב זה יהיה מיליונים רבים של שקלים. חוץ מגודל האוכלוסייה בעיר, יש מדד מאוד ברור בבחירות מקומיות שככל שאתה במקום יותר עשיר, עלויות המדיה וגם עלויות השכר לגורמי מקצוע בדרגים הגבוהים של מטה הבחירות עולות באופן אקספוננציאלי. נסי לקבל הצעת מחיר על השלט הכי גדול ביבנה או בתל אביב ותראי שהעלות בתל אביב היא פי עשרה. כך שבתל אביב, בדומה לבחירות אמריקאיות, חלק מהפרשנות הפוליטית יכולה לשאוב נתונים ישירות מהשאלה כמה כסף גייס המועמד לקמפיין שלו.

"אם ננתח את הפעולות שאנחנו כבר רואים שהם עשו, פעולות קמפיין או פעולות אחרות שפורסמו, אז נראה שרון חולדאי חש שהוא במצוקה, במיוחד עבור ראש עיר מכהן בפעם  החמישית", אומר כהן. "אנחנו יודעים את זה כי הוא ניסה להתחבר ל'יש עתיד', ונטען שהוא פועל בימים אלו להציג את אסף זמיר כיורש. כלומר, אני מניח שהוא רואה מספרים מדאיגים ושהוא מאוים הרבה יותר מהצפוי מהמועמדות של אורנה ברביבאי".

אסף זמיר (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
אסף זמיר (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

למה חיבור לאסף זמיר נובע ממצוקה, ביעניך? 
כהן: "כי רון חולדאי הוא אדם שמאוד בטוח בעצמו, אז מה פתאום הוא מחפש פתרונות לבעיה אסטרטגית? הוא הרי המנהיג הבלתי מעורער בעיריית תל אביב חמש קדנציות, אבל בולט שהוא כבר מבוגר והוא צריך לספק תשובות לגבי מה יקרה אחריו. ולכן הם חשבו על הפתרון של להביא את אסף זמיר כמספר 2 ולסמן אותו כדור ההמשך".

וברביבאי משדרת אסטרטגיה אחרת? 
כהן: "כן. קודם כל היא עזבה את הכנסת, היא עזבה את האופציה להיות שרה במקרה שבו 'יש עתיד' תהיה חלק מהקואליציה. היא כבר התחילה להוציא כסף בקמפיין. אנחנו רואים את זה במודעות ברחבי העיר. כנראה שהיא עושה את כל זה על רקע הנתונים שמצביעים על כך שהיא יכולה לקחת את הבחירות. היא מועמדת משמעותית".

"עובדתית, על פי החוק לא הייתי חייבת להתפטר", מדגישה ברביבאי, "אבל ההחלטה שלי לעזוב את הפוליטיקה הארצית ולהתפטר נבעה מהרצון להתמסר כל כולי לאתגר העצום שבפניי. כי אי אפשר לעשות את זה בחצי כוח, וזו גם דרכי, אני חושבת שכשאת רוצה להשיג מטרות, את צריכה להיות מכוונת אליהן במלוא הכוח והמשאבים שיש לך ולצוות שלך. ולכן בחרתי להתפטר". 

שאלת הדרום והמזרח

חשוב לומר כי בינתיים חולדאי וזמיר טרם יצאו בהצהרה ברורה וחולדאי עצמו מבקש להביט ברשימת הישגיו ובחזונו לקדנציה הבאה. למעשה שני המועמדים המובילים מדברים על היום שאחרי במידה שייבחרו. ברביבאי אומרת: "יש לי עניין שתל אביב תהיה העיר המובילה בארץ בכל תחום", וחולדאי מבטיח כי "2028 תהיה התקופה הטובה ביותר לחיות בה בעיר מאז היווסדה".

באיזה אופן? 
חולדאי: "קודם כל לאחר פתיחת הקו האדום הראשון, צריך לדאוג שיחנכו במהרה עוד שני קווי רכבת נוספים (הסגול והירוק) כך שבמרחב הציבורי בתל אביב יהיו בפועל 69 תחנות ובמרחק של 500 מטרים תעמוד תחנה זמינה לכל תושב. במקביל צריך להמשיך ולהגדיל את פרויקט 'נעים בסופ"ש' שמסיע 30 אלף נוסעים בחינם בסופי שבוע. עד כה למעלה מעשר רשויות כבר הצטרפו אלינו, כשהאחרונות הן מבשרת ציון ונס ציונה, ואני מתכוון להוסיף עוד רשויות לנסיעה חינם בשבת". 

עוד מוסיף חולדאי כי בתחום החינוך חשוב לו להמשיך להעלות בעקביות את תוצאות הבגרות של התלמידים, להקים מרכזים קהילתיים, לתמוך בתחום התרבות. "בכל שכונה יש כיום מרכז קהילתי או קאנטרי חדיש ומפואר לטובת הקהילה. גם תחום התרבות יקר לי ולעיר מאוד וחשוב לשמור על ההובלה. תיאטרון הבימה למשל, שהיה בגירעון ובניהול כושל של המדינה, עבר לבעלות העירייה. גם מועדוני ה'בארבי' ו'התדר' קיבלו בית חם ואוהב מהעירייה. קריית המלאכה בדרום העיר הפכה לקריית האמנות. אישרנו גם 8,000 יחידות לדיור בר השגה, 550 מאוכלסות והיד עוד נטויה. ב־2014 הוקמה הסיירת לביטחון עירוני - סל"ע - 200 סיירים וסיירות ו־50 שוטרים שמגינים בגופם על תושבי העיר". 

ולמה לרוץ לקדנציה נוספת? מה אתה מבקש להשיג בקדנציה הבאה? 
חולדאי: "בסוף הקדנציה הבאה שלי, בשנת 2028, תל אביב בהובלתי תהיה בתקופה הטובה ביותר לחיות בה מאז היווסדה כי נטפל בכל נושא החינוך לגיל הרך שהופקר על ידי המדינה. גם שכונת נווה שאנן והתחנה המרכזית יקבלו טיפול ופתרון. צריך לזכור שאנחנו מקימים עיר חדשה שלמה בצפון־מערב העיר במקום שדה דב. אחרונה חביבה היא הכוונה לטהר לגמרי את הירקון. בקיצור יש לפניי עוד הרבה משימות".

ברביבאי: "אני חושבת שבכל תפקיד ציבורי, בכל דרג ובכל רמה, קציבת כהונה היא דבר חשוב. אני אגיד בהוגנות, חולדאי עשה דברים טובים למען העיר, אני לא אגיד אחרת, אני הצבעתי לו בעבר. אבל הקדנציה האחרונה שלו מלמדת על סוג של איבוד שליטה במרחב הציבורי, על בניית פרויקטים רבים שאינם מסונכרנים, ועל התרחקות מהתושבים. התכלית שלי תהיה לתת מענה לתושבים".

ומה באשר לפרויקטים ארוכי טווח?
ברביבאי: "אין לי עניין לעצור פרויקטים קיימים ארוכי שנים שנכון לטפל בהם, אבל הכאן ועכשיו הופקר. את עוברת אוכלוסייה־אוכלוסייה ואת רואה את הפגיעה בהן, בטח בהקשר של עסקים. אני טוענת כשרת הכלכלה לשעבר שאם אתה לא מבין את ההשפעה והתרומה של העסקים כמנוע צריכה כלכלי של העיר זה פוגע באופן משמעותי ביכולת שלך לקדם את העיר. להגיד לאישה או לגבר, צעירים או מבוגרים, תסבלו עכשיו כי בהמשך יהיה טוב, בעיניי זאת לא מנהיגות לגיטימית לשנת 2023".

"יש עדיין בתל אביב אזורים פחות פריבילגיים, אבל הם עוברים ג'נטריפיקציה כל כך עמוקה, כך שהשכבות החלשות יותר הן מעטות ומפוצלות בין קהילות ומנהיגות פוליטית מאוד מגוונת", אומר כהן.

"יש טרגדיה של שנים ביכולת להתארגן אפקטיבית בחלק המוחלש יותר של הציבור בתל אביב כמו התושבים בדרום ומזרח העיר. יכול להיות שחלק ממנו ילך עם איזושהי הצבעת מחאה או עם קבוצות פוליטיות מאוד מובהקות וחלק דומה בגודלו מהתושבים אולי ילך עם הליכוד".