בביה"ח איכילוב בתל אביב אומרים שניתן היה להעביר אליהם הרבה יותר פצועים מבתי החולים העמוסים בדרום והודיעו שבית חולים החירום שבקומת המרתף שיכול להכיל כ-700 800 מיטות כבר מוכן להפעלה. כעת לאיכילוב הגיעו מתחילת המלחמה 108 פצועים, מתוכם נותרו באשפוז 60, בהם כ-20 במצב קשה ושישה מונשמים כאשר מחצית מהפצועים הם חיילים.
עד ממסיבת הטבע ברעים: "שכבה לידי צעירה בת 24, מחוררת בכדורים עם עיניים פקוחות"
ישראל במלחמה | מטחים כבדים לעבר העוטף, ירושלים והמרכז; אזעקות גם בצפון
לפני הצהריים במהלך סיור בין המחלקות והפצועים, נחת מסוק צבאי והביא פצועים נוספים לבית החולים. "יש לנו מתנדבים רבים וגם למעלה מ-100 מגויסים, ואנו ערוכים לקלוט מטופלים נוספים, ונערכנו לכל התרחישים. כאשר במקביל נמשיך לטפל באירועי שגרה בשגרה". ציין מנכ"ל המרכז הרפואי איכילוב פרופ' רוני גמזו.
במהלך הסיור במחלקות בהן מאושפזים פצועים נשמעו סיפורים קורעי לב ודרמטיים. פיבי חמיאס מנתיבות שהייתה למזלה במודיעין בשבת בבוקר שהתה ליד מיטתו של אחד מילדיה שנפצע בכפר עזה: "מהבוקר שמענו דיווחים קשים, ניסיתי ליצור קשר עם הבן שלי, ואז התברר שהוא התנדב ויצא לעזור בכפר עזה. הוא נפצע בקרב מול מחבלים והגיע לכאן. כאימא אני מודה לאל שאני כאן בבית החולים".
ששון מלכוב העובד ככוח עזר בחדר הניתוח באיכילוב, שמע בשבת בבוקר שבנו נפצע, הוא לא חיכה אפילו לרגע ויצא בנסיעה ארוכה לבית החולים סורוקה בבאר שבע כדי לחפש את בנו החייל: "הסתובבתי במחלקות, עברתי ממיטה למיטה ולא מצאתי אותו. ואז הביאו את הבן שלי אחרי שעתיים. היה לו מזל גדול. לא רצו בהתחלה להעלות אותו על האמבולנס בגלל שהיו פצועים קשה אבל בסוף העלו אותו, וכשהגיע הוא הגיע עם רסיסים ברגל היה לחץ גדול בסורוקה, הוא לא קיבל טיפול. דרשתי להעביר אותו לאיכילוב. לא היה אמבולנס, ביקשתי אישור מרם 2 ונסעתי איתו ברכב הפרטי שלי. חמי ישב איתו מאחורה ותמך ברגל הפצועה. כשהגענו לאיכילוב הוא עבר בדיקות וניתחו אותו".
יוסף רוז'נסקי, בן 67 מקריית שמונה שאיבד את רגלו מירי מחבלים בקיבוץ חולית, הגיע כמה ימים לפני כן ביחד עם אישתו כדי לעזור לביתו, אם לארבעה ילדים שבעלה שהה בשל עבודתו בצרפת: "בשבת בבוקר היינו צריכים לחזור הבייתה לקריית שמונה, יצאתי מוקדם וטיילתי בקיבוץ. פתאום ראיתי הרבה פיצוצים, חשבתי שזה תרגיל של צה"ל אבל היו עוד הרבה פיצוצים במשך כמה דקות ואז מחבלים נכנסו לקיבוץ. הגיעו לבית של השכנה, ניסו להיכנס, ואני נכנסתי מהר לתוך הבית שלנו עם הבת שלי ואשתי והילדות, סגרנו את חדר הביטחון. חששנו שהם יינסו לשרוף את הבית כמו את בית השכנה, ופתחתי את החלון כדי שהעשן ייצא. ידעתי שהם לא יוכלו להיכנס. מחבל דפק חזק בדלת וצעק שנפתח ושיעזרו לנו, אבל לא האמנתי ולא הסכמתי. ואז הם זרקו רימון ונוצר חור בדלת ומתוך החור הם החלו עם הרובה לירות בלי הבחנה, נפלתי ונפצעתי, גם אשתי והנכדה נפצעו. רק אחרי שלוש שעות הגיעו והוציאו אותנו משם, אשתי עברה ניתוח באסף הרופא ולי הייתה פגיעה ברגל וקטעו לי אותה".
אם של קצין משדרות שנפצע בעת שהיה בחופש סיפרה: "כשהוא היה אצל חמו בשדרות התחילו לדפוק על הדלתות ולצעוק שלכל מי שיש נשק שייצא כי יש מחבלים. היה לו אקדח והוא יצא להילחם במחבלים ואז הוא נפצע".
סהר בן סלע, בן 30 מהרצליה סיפר על הדרמה הגדולה והאירועים המצמררים והמזעזעים במסיבת הטבע באזור רעים שנראו כמו בסרט בדיוני: "זה היה גיהינום עלי אדמות, חיות אדם טבחו בנו מטווח אפס, לא אשכח לעולם את המחבלים והרוע בעיניים שלהם, חברים טובים שלי נהרגו".
רמי פלג אב שלוחם בסיירת אגוז שנפצע בקרב סיפר, המחיש את המחדל הגדול: "הבן שלי וחבריו מהיחידה המובחרת הוקפצו בשבוע שעבר מהר דוב לחווארה ובשבת הקפיצו אותם מחווארה לדרום. היה להם רק נשק קל, למחבלים היו רימונים ולחיילים את זה אפילו לא היה, חברים שלו נהרגו והיה לו מזל גדול שהוא רק נפצע, מי שלחם שם הם גיבורים".