משחק הקופסה החדש "יחד ננצח!" כולל משימות שעשויות לעזור לכולנו להתמודד עם חרדות ופחדים.
מיכל דליות, הוגת המשחק: "המשימות במשחק מבוססות על מגוון שיטות טיפוליות"
למרות שאין מחקר שלפיו משחקים עשויים לפתור חרדות, אשת החינוך מיכל דליות משוכנעת שמשחק הקופסה שהגתה, "יחד ננצח!", מכיל אלמנטים שעשויים לעזור לכולנו בימים אלה שמלאים פחדים וטלטלות. "מה שפותר פחדים אלו הוא מספר פעולות, שונות זו מזו ומותאמות לאדם באופן לגמרי סובייקטיבי", אומרת דליות. "יש המחלימים מתוך שיחות, יש שמחלימים מתוך שקט, יש בשיתוף אחרים ויש מתוך עיסוקים והסחת דעת. המשחק הזה אוסף בתוכו את כל הדברים האלה, ולכן יוכל לתת מענה למגוון אנשים".
"מתחילתה של המלחמה ראינו איך העם נרתם לסייע בכל אשר צריך", מספר כפיר גבאי, מנכ"ל קבוצת "קליק טוי", שיזם את המצאת המשחק. "הבנו את הבעיה הגדולה בלתקשר לילדים נכון את המצב המלחמתי שאליו נקלענו, וחשבנו, כמי שמפתחים צעצועים, להביא משחק שיספק מענה חברתי ורגשי לילדים בתקופה שכזו. עשינו לילות כימים יחד עם מיכל דליות שנרתמה לעניין במלוא המרץ, ותודתי נתונה לה. הלוואי שהמשחק יספק לילדים רגעים של חיבור משפחתי ותחושת מסוגלות של יחד ננצח".
ב"יחד ננצח!" כולם מנצחים, יחד. אין מפסידים. מתקדמים לאורך המסלול, כאשר לכל אחד יש מה לתרום למאמץ המשותף. "המשימות והשאלות שתגלו בדרך מבוססות על מגוון שיטות טיפוליות ויעזרו לכם לגלות כלים חדשים להתמודדות עם המצב", הם אומרים.
מיכל, למי יותר מיועד המשחק - לעם ישראל שעוקב בדאגה אחרי המתרחש, או לאוכלוסייה שחוותה על בשרה אובדן?
"המשחק מיועד לכל האומה. גם מי שבעורף חווה פחדים, חששות ואף טראומה של ריצה למקלט, אבא או בן במילואים או ילדים ברגרסיה. המשחק נותן מענה לפחדים ולמשברים, ואלה יכולים לנבוע מכל מציאות שאותה חווינו בחודשיים האחרונים".
אילו משימות יש במשחק, שמדגישות או עוזרות לפתור את החרדה?
"המשימות עובדות על שיח, דיון, הפעלת המערכת הפרא־סימפתטית, התבוננות פנימית, בקשת עזרה. והן כולן דרכים שונות שיקלו על המשתתפים".
מה את עונה למי שאומר שהמצאת המשחק היא ניצול ציני של המצב?
"הפוסל, במומו פוסל. מי שחושב כך הוא כנראה ציני ומנצל מצבים. אני עוזרת, אני מחזקת, אני מעניקה הרצאות, מפגשים, חיבוקים ומשחק – כל מה שיכול לתרום ולעזור לאנשים".
59.90 שקלים להשיג בחנויות המובחרות
כשיחזרו לשגרה על רקע השבת החטופים, איך הכי נכון להגיב אם פוגשים בהם?
החטופים נכנסו ללב של כולנו, דאגנו להם ורצינו בשחרורם. ככל שיחלוף הזמן, החטופים ישובו אל החיים השגרתיים וייתכן שנראה אותם ברחוב, במקומות ציבוריים או בכיכר. אך מה נכון לומר להם? האם יש דברים שכדאי או דווקא לא מומלץ לעשות? בעזרת הילה מעוז שפיצר, דרמה־תרפיסטית ומומחית לטיפול בטראומה מרשת מרכזי "עוצמות – פסיכותרפיה רב־תחומית" מצורפות כמה המלצות. "חשוב לזכור שהחטופים עברו תקופה קשה ביותר מבחינה נפשית וגופנית והם נושאים עמם טראומה, חלקם הגדול גם איבדו הרבה מביתם ומחייהם הישנים, והם צריכים להסתגל למקום שונה לחלוטין מהמקום שבו היו לפני השבי. כמו כן, חלקם מתאבלים על בני משפחה וחברים שנרצחו", היא אומרת. "חשוב לסייע להם להסתגל ולתת להם זמן, מקום ומרחב להתאקלמות, תוך השבת תחושת הביטחון ותחושת השליטה שלהם בחיים. כמו כן, חשוב לזכור שכל חטוף הוא אדם בפני עצמו ולכל אחד צרכים אחרים".
עשו:
1. כבדו את המרחב שלהם: הבחינו בשפת גוף או אם הוא עסוק, או שתשומת לבו נתונה למשהו אחר, וגם כמה אפשר להתקרב.
2. זה בסדר לומר שדאגתם להם ושאתם שמחים בשובם.
3. זה בסדר לשאול לשלומם ולהיות קשובים לתשובה, גם אם התשובה היא רק מנימוס כמו "יהיה בסדר" או "טוב תודה". לכבד את המענה ולא "לחפור". המטרה היא לשפר את הרגשתם ולא להעיק.
4. שימו אותם במרכז. ראו מה מתאים להם עכשיו, מה נכון מבחינת המפגש עמכם ותנו להם להוביל את האינטראקציה. אל תיעלבו אם הם לא רוצים כרגע לשוחח, זכרו שהם עוד מעבדים חוויה קשה וזה לא משהו נגדכם.
5. אם היה לכם קשר טוב וקרוב, תאמרו כי תשמחו להיפגש כשהם ירגישו מוכנים לכך.
6. מותר לשאול איך אפשר לעזור או אם הם צריכים משהו מכם – בהנחה שהקשר היה מספיק קרוב וכמובן שלא להיעלב אם הם מסרבים בנימוס.
אל תעשו:
1. אל תתעלמו או תעשו כאילו שאתם לא רואים אותם, מחשש להיות במבוכה, בטח אם הם מכירים אתכם. הם בוודאי ישמחו שתאמרו שלום.
2. אל תכפו מגע. בקשו רשות לחבק ואל תיעלבו אם יסרבו.
3. חכו עם המצלמה: ייתכן שהאדם ששב מהשבי אינו רוצה שיתעדו אותו במצבו וייתכן שאנשים רבים מבקשים ממנו להצטלם וזה מקשה ומייגע.
4. אל תגיבו בהיסטריה: תגובת יתר של בכי, צעקות או צחוק מוגזמים יכולה להקשות מאוד על מי ששב מהשבי ולהעמיד אותו במבוכה.
5. אל תדברו על החטוף בגוף שלישי כשהוא נמצא מולכם.
6. אל תיעלבו אם הוא לא מזהה אתכם.
7. אל תשאלו איך היה או תבקשו לשמוע חוויות. אם האדם ששוחרר משבי ירגיש מספיק בנוח לספר לכם, הוא יספר.
והערה אחרונה חשובה מאוד: אם החטוף מספר לכם משהו מהשבי, אל תשפטו. אל תשאלו אם הוא יכול היה לעשות משהו אחר, או למה הוא לא עשה משהו אחר. אל תבקרו את הבחירות שלו או תפקפקו בהן. ההפך: שבחו כל פעולה שעשה, הפעולה הזו סייעה לו להישאר בחיים ולשרוד את הגיהינום של החטיפה. האירו בצורה חיובית כל ניסיון הישרדות שלו וכל גילוי אומץ, תנו לו את ההרגשה שהישארותו בחיים היא ההישג, וחטיפתו אינה כישלון.
התרומה הכי מתוקה במלחמה: מעל לאלף סוויטבוקסים - קופסאות ענקיות שבתוכן ממתקים ייחודיים מכל רחבי העולם - נתרמו לטובת מפונים וחיילי צה"ל, במחווה שריגשה צעירים רבים. סוויטבוקס היא מתנה אידיאלית שמצליחה לעורר קריאות התפעלות ושמחה בימי שגרה, והעוצמות האלה רק התגברו בימים רגישים אלה.
בימים רגילים "Sweetweet" הוא מותג תוכן שמטייל בעולם וחורש את האינטרנט כדי להתעדכן ולספר לקהל שלו את כל מה שמרגש ומפתיע בעולם המתוקים. אך עם תחילת המלחמה, החברה שינתה כיוון, הפכה לחמ"ל לעשיית מתוק ויצאה בפרויקט תרומה גדול, לצד מתנדבים, יצרני תוכן ומשפיענים שהגיעו לימי אריזה מיוחדים עקב המצב ולחלוקת המארזים למפונים ולחיילים.
אחד הפרויקטים המרגשים התקיים לזכרם של גילה, דניאל ויזהר פלד ז"ל, שנרצחו יחד במתקפת הטרור על קיבוץ כפר עזה. דניאל תמיד צחק על זה שבשבעה שלו יגישו סוכריות גומי, וכך משפחתו בחרה להנציח אותו: עם המון גומי מתוק. ביוזמתו של דף האינסטגרם "עמוד הנצחה של דנדי" נוצר רגע מנציח ומרגש בצורת ארץ ישראל העשויה רק מממתק גומי כחול, כולל דובוני גומי שכל כך מזוהים עם Sweetweet, והצליח לרגש את המשפחה.
לצד התרומות בשטח, החברה מעלה ברשתות החברתיות תוכן שקצת מאזן את מצב הרוח, סרטונים שעושים טוב על הלב וסיפורים על אנשים מתוקים שעושים טוב לאחר. המעוניינים לעשות מתוק לעצמם וליקיריהם מוזמנים להיכנס לאתר sweetstore.co.il (משלוחים לכל הארץ).