הממשלה אישרה בשבוע שעבר את העסקה עם חמאס לשחרור לפחות 50 חטופים מהשבי בעזה במשך ארבעה ימים, שבמהלכם התקיימה הפוגה בלחימה ברצועת עזה. אתמול, לאחר חזרתם של 50 החטופים, דווח כי הפסקת האש בין ישראל לחמאס תוארך ביומיים לפחות - והמשמעות היא שחרור של לפחות 20 חטופים ישראלים נוספים, וכן של לפחות 60 אסירים פלסטינים.
ברוכה השבה: סיפורה המדהים של הכלבה שנחטפה לעזה - וחזרה עם בעליה מהשבי
תושבות השומרון זועמות על החלטות האלוף פוקס: "לא נחכה לאסון הבא"
מאז הפסקת האש, השקט היחסי נשמר בגבול הצפון, ונדמה שחיזבאללה אכן מיישר קו והצטרף לעסקה. כזכור, גורם בחיזבאללה אמר לערוץ אל-ג'זירה בשבוע שעבר כי "חיזבאללה יהיה מחויב להפוגה שהוכרזה אם ישראל תהיה. כל הסלמה ישראלית בדרום לבנון או בעזה במהלך הפסקת האש - תיענה בתגובה של חיזבאללה".
בתוך רצף האירועים, ביום ראשון האחרון, ביקר שר הביטחון יואב גלנט בגבול הצפון וקיים הערכת מצב וסקירה על פעילות הכוחות בגבול לבנון. בתום הערכת המצב, אמר השר כי ״כאן, בגזרה המזרחית של לבנון, הצופה גם לכיוון סוריה, הלוחמים מבצעים עבודה מצוינת. התוצאה היא פגיעה והריגה של למעלה מ-100 מחבלי חיזבאללה, השמדה של עשרות רבות של עמדות תצפית, מחסנים, בונקרים ומפקדות. והסגה של כוחות חיזבאללה מגזרת החזית, אחורה אל עומק השטח״. עוד הוסיף כי ״נתרגם את ההישגים הצבאיים ואת הסגת חיזבאללה מהחזית - למצב שיאפשר את החזרת תושבי הצפון בתנאים אחרים מכפי שפתחנו את המערכה״.
בתגובה לדבריו, משה דוידוביץ׳, ראש מועצת מטה אשר ויו״ר פורום קו העימות, יצא במתקפה חריפה נגדו ואמר אתמול למעריב כי ״חיזבאללה עדיין עם אותם הניסיונות להכות, להרוג ולפגוע בתושבינו. לא נאפשר לשר הביטחון, שיש לו ליקוי מאורות לימינו ולסיטואציה שנכפתה עלינו, לתת לנו להיות בארי מספר 2 או כפר עזה מספר 3״.
אליו הצטרפו עוד ראשי מועצות ותושבים רבים מהצפון, שהתרעמו על דבריי השר, ונותרו בחשש שהפסקת האש תגרום לסיום המלחמה בצפון, וכך לא תפתור באופן סופי את האיום של חיזבאללה. ״קו אדמית הוא קו מסוכן מאוד, ומדינת ישראל צריכה להתייחס אלינו בהתאם ולא להפקיר אותנו״, אומרת נעמי בכור, מנהלת הקהילה של קיבוץ אדמית, בין הקיבוצים הצמודים ביותר לגבול הצפוני. ״כל עוד אין התייחסות ויישום להחלטת 1701, אנחנו לא נחזור לביתנו בידיעה שאנו חשופים לאיום. אני רוצה להבהיר בצורה נחרצת שחייב להחזיר את חיזבאללה צפונית מעבר לליטני על פי החלטה 1701, ועד אז מבחינתנו - המלחמה לא צריכה להסתיים״, היא אומרת. כזכור, באותה ההחלטה, נקבע בין היתר שפעילי חיזבאללה יתרחקו מגבול ישראל ומדרום לבנון, ויישארו צפונית לליטני בלבנון.
״חשוב לי שממשלת ישראל תיקח אחריות הפעם - תציב גדודים של חיילים בתוך הקיבוץ ומחוצה לו, תיישם את ההחלטה, ותשמור על כך שמחבלי חיזבאללה ישארו רחוקים מאיתנו״, היא דורשת. ״אף אחד לא דאג לאכוף את ההחלטה שהתקבלה במלחמת לבנון השנייה, וכעת תושבי הצפון מבקשים שמדינת ישראל ומערכת הביטחון ייקחו אחריות. לא סתם נקבעה ההחלטה הזו - המרחק נועד כדי ליצור אזור חיץ שישמור ויגן על התושבים מפני מחבלי חיזבאללה״.
היא מתייחסת עוד לנאומו של גלנט: ״בנאומו, גלנט אמר שנהרגו כ-100 מחבלי חיזבאללה תוך ניסיון לתת לתושבי הצפון תחושת ביטחון - אך במקום זאת הוא רק מערער אותנו. הלחימה שהוא דיבר עליה בצפון לא הייתה משמעותית מספיק במהלך המלחמה, אלא רק משחק בין חיזבאללה לישראל, חיזבאללה התחיל וצה״ל החזיר. לא הייתה שום יוזמה טקטית של צה״ל בצפון. להגיד שהיה חיסול של 100 מחבלי חיזבאללה ובכירי הארגון זה לעג לרש, כי ידוע שיש עוד עשרות אלפי מחבלי חיזבאללה״, היא מתארת. ״הנאום הרגיש רק כהכנת קרקע לכך שראש הממשלה בקרוב יקרא לנו לחזור לבתים שלנו, בעוד שעדיין לא בטוח שם״.
״הם לא פועלים על פי השיקולים הביטחוניים בלבד, אלא גם על פי השיקולים הכלכליים״, בכור מוסיפה לבקר את הממשלה. ״האינטרס של הממשלה הוא לסיים את המלחמה כמה שיותר מהר, כל יום של מלחמה הוא יקר מאוד מבחינת ההוצאות הכלכליות. אם יגידו לנו שהפסקת האש תמשיך ושאפשר לחזור הביתה - זה יהיה דבר מאוד מטופש ושגוי. אני מבקשת שמערכת הביטחון תיצור אזור ביטחון לאורך כל הגבול, שתספק אזור חיץ בין התושבים - לבין האיומים. להחזיר אותנו הביתה במצב הנוכחי זה אומר להפקיר את התושבים של אדמית, שהם השכפ״ץ של מדינת ישראל״.
דניאל קוגמן, מקיבוץ איילון, מוסיף ומחזק את דבריה: ״אני חושב שזו תהיה טעות להחזיר אותנו הביתה כשאין הרתעה חזקה. אני מקווה שיפעלו למען ההרתעה, ולא רק יצהירו על כך בזמן שיורים על הבתים שלנו נ״ט. כשכוחות רדואן פרוסים בדרום לבנון, אי אפשר לחזור לגור בקו ראשון לגבול. יצא לי לחזור הביתה, לעזור בחמ״ל הקיבוצי והאווירה שם כעת מפחידה מאוד, יש תחושה שהבית שלך לא מוגן״ֿ, מתאר.
״חייבים לנקוט בצעדים פוליטיים או צבאיים נוספים, במצב הנוכחי להחזיר אזרחים לגור בגבול הצפון זו תהיה הפקרות. בסוף יבוא עוד יום כמו ה-7 באוקטובר, בשנה אחרת, עם תוצאות קשות אף יותר ממה שראינו בעוטף עזה. אני דורש שישמרו עלינו, ויבינו שלהחזיר אותנו לצפון בזמן הקרוב זה פשוט להפקיר אותנו לידי האויבים״.
״אנחנו לא רוצים להיות יישובי עוטף חיזבאללה״, אומרת אורלי גבישי סוטו, חברת קיבוץ חניתה, הצמוד לגבול לבנון. ״הצהרת גלנט הייתה מנותקת מהמציאות וממה שאנחנו חווים. תושבים לא יחזרו הביתה ליישובים בגבול הצפון כל עוד הם לא יהיו בטוחים - בייחוד לאחר שראינו מה קרה בעוטף עזה. המענה של שר הביטחון צריך להיות מעבר להישג של חיסול 100 מחבלים. הניתוק הזה שיש בממשלה למצב בשטח, כמו בנאומו של גלנט, הביא לכמות נרצחים מטורפת, ולא נוכל להמשיך ולאפשר את זה. אותו הניתוק גרם לאסון ואי אפשר להמשיך ככה, בטח לא על הדם של הבנות שלי״, היא מוסיפה. ״מי מבטיח לי שמחר זה לא יהיה בבית שלי? אני לא אסכים להפקיר את הילדות שלי״.
״מאז שהמלחמה הזו פרצה, אני לא ישנה בשקט, אנחנו לא בבית כי הקיבוץ הפך לשטח צבאי, אי אפשר להתקרב אליו. היו חדירות לאורך כל השנים האחרונות מגבול הצפון, כי הגבול לא היה סגור הרמטית. לאחר ה-7 באוקטובר, התפכחנו ואולי כל השנים היינו בהדחקה, וכעת אנו מבינים שאי אפשר להדחיק יותר. המציאות דפקה בדלת אחרת, אך באותה מידה הייתה יכולה לדפוק בדלתנו. ראינו מה קרה בדרום, ואם לא יפעלו, זה רק עניין של זמן שזה יקרה גם כאן״, היא טוענת.
״אני מחכה שבכירי צה״ל ושרי הממשלה יסבירו לי כיצד אני יכולה לחזור בשקט לקיבוץ שלי, איך אהפוך לעורף של מדינת ישראל - ולא לחזית שלה. צריך לבדוק איך אפשר להעניק הגנה אמיתית לתושבי יישובי הצפון, שנהיו החזית לכל דבר. עד שלא יספקו לי ולשאר התושבים את התשובות, לא נוכל לחזור. התחושה היא שעדיין לא הופקו לקחים מה-7 באוקטובר, אך אנו לא נאפשר לטבח כזה לקרות גם בצפון, ולא נישן בשקט כל עוד אין מענה אמיתי לסוגיית ישובי הגדר. אם המלחמה הזו תסתיים בהפסקת אש, אף אחד לא יחזור לביתו. אנו מצפים לקבל מענה ביטחוני ראוי לסיטואציה בה אנו נמצאים. אי אפשר לטמון את הראש בחול ולהגיד שיהיה בסדר - חייב שיהיה מענה״.