מלחמת חרבות ברזל: משפחתה של ענבר הימן, שנחטפה לעזה, התבשרה בסוף השבוע כי היא אינה בחיים. ענבר, בת 27, הניחה אחריה את הוריה חיים ויפעת, אחיה עדו ובן זוגה נועם. גופתה מוחזקת בידי חמאס.
סינוואר לא מסתפק בשחרור חטופים: המחיר הכואב שהוא דורש מישראל
מתחת לאף של גנץ: באופוזיציה מכינים כבר ממשלה חלופית
ענבר בת 27, גדלה בפתח תקווה, וגרה בשכונת הדר כחלק מכפר הסטודנטים בעיר חיפה מעל ל-3 שנים. היא הייתה סטודנטית שנה ד׳ במחלקה לתקשורת חזותית בויצו, והתעסקה רבות באמנות הרחוב - גרפיטי בעיקר, והייתה מזוהה בשם ׳PINK'.
רק לפני כשלושה ימים, נפתחה תערוכה לכבודה שנקראת ״עולם ורוד״ עם יצירותיה לקידום שחרורה מהשבי. כחלק מהפעילות בתערוכה, בני המשפחה והחברים הכינו ספר שבו הם כתבו עליה, בציפייה שהיא תקרא את הספר כאשר תשוב ארצה, והיו מאוד אופטימיים בנוגע לחזרתה.
הוריה נפרדו ממנה: ״נלחמנו במשך 70 יום, לא עצמנו עין, עשינו כל מה שיכולנו. ענבר נחטפה פצועה - וידענו שזמנה שאול. למרות זאת, לא איבדנו תקווה לרגע. ענבר תחסר לנו בכל יום, שכן היא הייתה אור גדול לעולם הזה ונגעה בכל כך הרבה אנשים ולבבות. בהזדמנות זו, אנו קוראים להחזרת כל החטופים והחטופות שעדיין בשבי חמאס וזמנם אוזל״.
״ענבר הייתה בחורה יצירתית, טובה אל הבריות, ליברלית ומלאה בשמחת חיים. העבודות שלה מדברות את מי שהיא, ואת הצבעים הבוהקים שהיא תמיד הקרינה סביבה״, חבריה תיארו אותה.
נעמי, חברתה הטובה של ענבר ספדה לה: ״חברתי לנצח, את תמיד תהיי בליבי. במהלך תקופת הקורונה היינו יחד 24/7, במשך חודש שלם לפחות, ולא ראינו אף אחד אחר״, סיפרה על היחסים הייחודים ביניהן, בין היתר כשהיו שותפות לדירה.
״היה בינינו חיבור מיוחד, ואני יודעת שהוא היה יחיד במינו. היית יכולה להתקשר אליי ולשאול מה לא בסדר - כי הרגשת שקשה לי על אף שלא אמרתי לך כלום״.
״נתת לי השראה להיות הרפתקנית ונועזת יותר, ואני תמיד אודה לך שנתת לי את האומץ הזה. לאחר שהפכנו לחברות קרובות, את שינית אותי והשארת בי חותם. אני אהיה לעד אסירת תודה לך על הכול״.
בר, חברתה מהלימודים סיפרה עליה ל״מעריב״: ״ענבר הייתה קשת בענן ואור לעולם, חברה שנתנה לי להרגיש רצויה בכל מצב. היינו נפגשות בלימודים, והיינו חברות כמו משפחה. זה הזוי שהיא איננה, רק לפני כמה ימים ארגנו את התערוכה לכבודה, הכנו ספר שהיינו בטוחים שתקרא אותו כשתחזור מהשבי, אך זה כבר לא יקרה לצערי - הפיה שלנו לא תשוב עוד. ענבר קיבלה אותי כמי שאני, היא הייתה מלאך מהלך במסדרונות ויצו.
בכל מקום אליו הלכה, היה אור מסנוור, שגרם לכולם לרצות להתקרב אליה ולהיות בסביבתה. בנוסף, היצירות שלה היו מדהימות, היא הייתה מוכשרת ברמות, והייתה אמנית גרפיטי שכינתה את עצמה ׳פינק׳״, מספרת אודות דמותה. ״אני ידעתי על מסיבת הנובה עוד לפני שהתפרסמה, חשבתי לקנות כרטיס אך במחשבה שנייה - החלטתי לוותר.
התחושה הכואבת ביותר שיש לי היא האשמה - המחשבה שאם הייתי הולכת למסיבה אולי הייתי תופסת את ענבר חזק, מושכת אותה, מצילה אותה, אולי היה קורה איזה נס״, מתארת בכאב.
״הכי מפחיד אותי לשכוח איך ענבר מדברת - היא הייתה חיובית, היה לה קול נורא נעים ומרגיע, הצחוק שלה היה מדבק, היא באמת הייתה מדהימה וייחודית. היא הייתה נורא דומיננטית בויצו - בכל מקום שהיא הייתה - היא הייתה כוכבת, והיצירות שלה היו מדהימות ובלטו. מאוד אהבתי אותה, ואוהב אותה לעד״.
בנוסף, ענבר עבדה בבית הספר הריאלי בחיפה, והיא ההרוגה ה-10 של בית הספר מאז תחילת המלחמה: ״התבשרנו הערב בכאב עצום, על הירצחה בשבי החמאס של ענבר היימן הי"ד, עובדת הצהרון בסניף הדר.
ענבר, שהתחילה השנה את שנתה הרביעית בצהרון, בת 27 בהירצחה, היתה אמנית מחוננת המוכרת בעולם בכינויה pink וסטודנטית מצטיינת להוראת אמנות. בשנה שעברה, בנוסף לעבודתה בצהרון, עבדה כמורה מחליפה לאמנות היא היתה אהובה מאוד על התלמידים, על ההורים ועל כולנו״, נמסר מבית הספר.
מכפר הסטודנטים בשכונת הדר בחיפה, אליו ענבר השתייכה נמסר: ״ביום חמישי האחרון פתחנו את התערוכה ״עולם ורוד״ לכבוד ענבר הימן, מתוך רצון להעלות מודעות לנושא החטופים תוך היכרות אישית יותר עם עולמה היצירתי של ענבר. היום, התבשרנו בידיעה שענבר לצערנו לא בין החיים, ואנחנו מזועזעים ועוטפים את המשפחה שלה ואת נועם בן זוגה בזמנים אלו. התערוכה תישאר פתוחה עד 31.12 במרכז התרבות טבריה 15 בחיפה״.