מרגש מאוד היה בקיבוץ בארי, כאשר עמית שני בן ה-16, רעיה רותם בת ה-54 ובתה בת ה-13 הילה שנחטפו בשבת השחורה ב-7 באוקטובר ושוחררו בנפרד בעסקת חילופי השבויים עם חמאס – הגיעו לראשונה לבתיהם, שנחרבו. ביחד איתם, לראשונה חזו במראות הקשים גם נירה, אורן ואופיר שרעבי - אשתו ושתי בנותיו של יוסי שרעבי, שעדיין מוחזק בשבי חמאס ברצועת עזה, בדומה לאחיו אלי, שאשתו ושתי בנותיו – ליאן, נויה ויהל נרצחו, והוא נחטף.
על רקע המראות הקשים הריסות הבתים, שחלקם הוצתו ועלו בלהבות, הזיכרונות הקשים מאותה שבת ארורה ורעמי התותחים שנשמעו למרחקים - המסר שלהם היה שחייבים להחזיר עכשיו את החטופים משבי חמאס. "95 נרצחו בבארי וכ-30 נחטפו. רק היום קיבלנו את הבשורה הקשה על הירצחו של אילן וייס בשבת השחורה", סיפרה מירי גד מסיקה שערכה את הסיור המיוחד לתקשורת בקיבוץ בארי, שאורגן על ידי דוברות בארי, יחד עם מטה משפחות החטופים
"אני והבן שלי קפצנו מהקומה השנייה, כשהמחבלים הגיעו, הבן שלי ריסק את הרגל, אבל הוא בסדר. אנחנו נבנה ונשקם את בארי, אבל זה לא יוכל לקרות בלי החזרת החטופים", היא ציינה – "19 מהחטופים מבארי הוחזרו, אבל עשרה חטופים מהקיבוץ עדיין בשבי חמאס, הזמן שלהם הולך ואוזל", היא ציינה ויצאה בקריאה לממשלה: על עם ישראל לשמור על אחדות ואסור להשאיר אותם מאחור. הופקרנו ב-7 באוקטובר, אל תפקירו אותם שוב, להחזיר אותם עכשיו".
אורן שרעבי בת ה-13 סיפרה בהתרגשות: "זו הפעם הראשונה שאני בבארי מאז השבת השחורה. הפחיד אותי וחששתי להגיע לכאן, אבל אנחנו מתמודדות עם הפחד הגדול שאבא שלי חטוף בעזה. כשהמחבלים נכנסו לבית, הוא החזיק את ידית של הדלת ובפעם הראשונה הצליח, אבל בפעם השנייה הם נכנסו וירו בשוק – הכלב שלנו וקשרו את אבא והשכן שלנו. המחבלים רצו והשאירו אותם לבד ואז הסתתרנו וככה ניצלנו".
היא הוסיפה בקריאה נרגשת: "אבא שלי חטוף, המשפחות מחכות ליקיריהן שיחזרו, כל כך קשה להיות בת של אבא שנחטף".
אופיר בת ה-14 סיפרה בעצב: גם קשה לנו מאוד בלי אלי שרעבי, שהא הדוד הטוב במשפחה. רק בסוכות נפגשנו, אכלנו וצחקנו. אשתו ליאן ושתי בנותיו, נויה ויעל נרצחו ז"ל. אלי לא יודע שאין מי שיחכו לו, אנחנו כאן ומחכות לו. הפקירו אותנו פעם אחת, לא ניתן שיפקירו בפעם השנייה". האם נירה, אמרה עוד: "יש לזעוק שיחזירו את כולם" והוסיפה על רקע המראות הקשים של בית המשפחה שנחרב: "אני לא מצליחה להתרגל למה שקרה פה".
עמית שני בן ה-16, שנחטף בשבת השחורה ושוחרר בעסקה, סיפר על הקושי בעת שהיה בידי חמאס ברצועת עזה: "היו געגועים בלתי פוסקים, היה פחד, לא ידעתי למה לחכות ליום שלמחרת. אני חזרתי ורוצה שכולם יחזרו, כבר הפקירו אותם פעם אחת". הילה רותם בת ה-13, שגם היא נחטפה בשבת השחור ושוחררה לאחר כ-50 ימים, סיפרה: "נחטפתי עם אמא שלי וחברה שלי, אמלי, שהיתה אצלנו. היה לי מאוד קשה, לא היה מספיק אוכל, לא יכולנו לדבר, אלא רק ללחוש, חלמתי המון על הבית, הפרידו ביני לבין אמא שלי. אני יודעת מה עובר על אלה שנשארו שם וחשוב לשחרר אותם עכשיו".
האם רעיה רותם אמרה עוד: "שמעתי הרבה בומים ויריות ובהמשך, לקראת הצהריים שמעתי דיבורים בערבית. מחבל פתח את דלת הממ"ד, תפסו אותנו וצעקו בערבית – 'לעזה'. היה לי מוזר שלא היו כוחות ביטחון והדרך לרצועת עזה הייתה פתוחה. התנאים לא היו קלים, עברנו מבית לבית. נזכרתי אחרי שחזרנו בתפו הקטן שקיבלנו שם ואיך חילנו אותו לכמה פלחים, כדי שלכל אחד יהיה פלח, היה חסר מזון והתנאים הפיזיים היו קשים. כשהיינו שם היה שברירי ועכשיו המצב הוא שברירי עוד יותר וחייבים להחזיר אותם עכשיו".
במהלך הסיור בין הבתים שנפגעו קשות בשבת השחורה, נחשפנו לסיפורי גבורה ותושייה. נכנסנו לבית משפחת שיברוני, בו שהו אב ובתו הקטנה. כאשר הבית הוצת והחל לעלות בלהבות, הוא עטף את בתו ורץ בתוך האש. הוא הציל את בתו ונכווה מהאש, אבל הוא מצוי בתהליך שיקום והחלמה. שרון שרעבי, אחיהם של יוסי ואלי שרעבי, אמר בהתרגשות בבית של אחיו אליו, שנחטף ואשתו ושתי בנותיו נרצחו, על רקע קליעי כדורים שפילחו קירות בחדרים.
"זו זירת מלחמה, נרצחו כאן אם ושתי בנותיה והוציאו את אלי מהממ"ד לעזה. הגורל שלהם מספר את הסיפור של עם ישראל. אנשים נרצחו, נחטפו, נפצעו, מסרו את נפשם למען מדינת ישראל. אנחנו הדור, שנחשפנו לסיפורי זוועות השואה, חויינו את אותה שואה. זו ההיסטוריה והעתיד, ניישב מחדש את בארי". דניאל וייס, שהוריו שמואל ויהודית ז"ל נרצחו, עורר התרגשות רבה, כאשר שר ביחד עם להקת "הפרוייקט של רפאל" שירים עם מסר של תקווה על רקע בית משפחתו שנחרב ונשרף.
"בחרנו לחיות", הוא סיפר בעצב והשיר הראשון אותו הוא שר היה "מוכרחים להמשיך לנגן". באחד מהשירים, הצטרפה ללהקה מירי אלוני, שהגיעה על גבי כיסא גלגלים וביקשה להזדהות ולהפגין את אהבתה לדניאל ועוד רבים נוספים שהתעוררו למציאות חדשה ואכזרית בשבת השחורה ב-7 באוקטובר.