בין הסכסוכים למריבות: המגשרים שפועלים למען השקט במלונות המפונים

אחד הקונפליקטים האחרונים במלון בטבריה שבו שוהים מפונים, היה סביב נושא הרעש. הנערים עושים רעש, המבוגרים לא רוצים רעש, ולהורים לילדים קטנים זה מפריע להשכיב את הילדים לישון. עשינו שיחות אישיות עם כל קבוצה, הבנו את הבעיות, ראינו את המצוי מול הרצוי, ואז בנינו את הגשר", מספרת דורית אלמליח, מנהלת מרכז לגישור ודיאלוג קהילתי במועצה האזורית גליל עליון, שמאז תחילת המלחמה מנהלת את מרכזי הפינוי של מפוני הצפון מטעם מרכזי החוסן הצפוניים.

בעת השהות במלונות נתקלים לא פעם המפונים מיישובי העוטף וגבול הצפון באתגרים מורכבים הקשורים בהיבטים שונים של חייהם היומיומיים - מה שיוצר גם סכסוכים שונים. כדי להקל את שהותם במלונות ולגשר על קונפליקטים שנוצרים, משרד הרווחה והביטחון החברתי בשיתוף עם הרשויות המקומיות פעלו להכנסת מגשרים לבתי המלון.

"פרויקט המגשרים במלונות הוא חלק מתוכנית הגישורים של משרד הרווחה והביטחון החברתי הפועלת בקהילות בשגרה", אומרת לימור מוסייל, מנהלת השירות לעבודה קהילתית במשרד הרווחה והביטחון החברתי. "תוכנית זו היא המעטפת המקצועית של השירות לעבודה קהילתית ב־70 מרכזי גישור ודיאלוג בקהילה ומחויבת לקידום לכידות חברתית בחברה בישראל. עם פרוץ המלחמה ופינוין של קהילות רבות לבתי מלון, עשרות אלפי אנשים עזבו את בתיהם לתקופה לא ידועה ונאלצו לסגל לעצמם שגרה מורכבת. ישנם מקרים של מתחים בין קהילות שונות, סכסוכים בין מפונים להנהלת המלון, מריבות על עישון, רעש במלון ועוד".

על מנת להתמודד עם אותם פערים חברתיים ותרבותיים במלונות, מוסיפה מוסייל, "משרד הרווחה והביטחון החברתי בשיתוף הרשויות המקומיות, העתיקו את תוכנית הגישורים אל המלונות ורתמו 150 מגשרים מתנדבים שנכנסו למלונות, בתיאום עם מתכללי הרווחה במלונות. המגשרים הללו מקיימים תהליכי גישור בקונפליקטים בין מפונים ברמה פרטנית ובין קהילות מפונים. הם עובדים בתיאום עם עובדים סוציאליים במלונות, מסייעים בבניית הסכמות לגבי עתיד וחזון היישובים מכל הארץ ביום שאחרי, ומקיימים מעגלי שיח ודיאלוג בין מפונים מרשויות שונות שכרגע חולקים מרחב חיים משותף".

"לאפשר חיים תקינים"

"גם אני עצמי מפונה מקיבוץ שניר. כרגע אני נמצאת באיילת השחר, גרה בעשרה מ"ר כבר שלושה חודשים ונוצרים קשיים", אומרת אלמליח, שמאתרת את המקרים שבהם קהילות שונות מהצפון הנמצאות במלונות ברחבי הארץ זקוקות לגישור, ובעת הצורך מדריכה ושולחת אליהן מגשרים. אפרופו סוגיית הרעש במלון בטבריה, לדבריה הפתרון שהגיעו אליו היה "שבין השעות שתיים עד ארבע בצהריים לא יהיה רעש, וכך גם אחרי השעה 22:00 בערב. כמו כן, הוקם צוות במטרה לחפש לבני הנוער מקום שייתן את המענים לצרכים שלהם. כלומר, המטרה היא למצוא פתרונות מחוץ לקופסה על מנת לאפשר חיים תקינים לתושבים המפונים".

באילו מקרים נוספים המגשרים הגיעו למלונות?
"כשמגיעות תרומות, יש לפעמים מאבק בין קהילות שונות שנמצאות במלון למי זה מגיע, ו'אני רוצה יותר'. זה יכול להגיע עד לריב של מכות ואז צריך לערב מגשרים כדי לבנות הסכמות אפילו לגבי צורת החלוקה. באחד המקרים למשל, קהילות מרקע דתי לא הסכימו לגישור, ואז פנו לרב  מגשר שבמקרה גר באזור. הוא בא לסייע, דיבר במילים של תורה, ואז זה סודר".

מקרה נוסף שנמצא בימים אלה בהליך גישור, מספרת אלמליח, הוא סוגיה בין הנהלת מלון למפונים. "מצד אחד המלון רגיל להתנהגות של תיירים, מצד שני המפונים רוצים להרגיש בבית", היא אומרת. "במקרה הספציפי למשל, מישהו רוצה שהנכדים שלו יבואו ביום שישי לבקר במלון, ואז המלון אומר: 'שלם 100 שקלים לארוחה'. והשאלה היא למה? הרי 50% מהמפונים שבמלון נוסעים בימי שישי לבקר את הנכדים שלהם מחוץ למלון, אז זה כביכול מתקזז. או שחייל מגיע לחופשה ואז במקום לתת לו חדר, במלון אומרים: 'תשלמו'".

באיזה שלב של גישור אתם נמצאים בסוגיות הללו?
"אנחנו בתהליך. הצעתי לשבת עם בעל המלון, לא עם המנהל. הצעתי לשאול את בעל המלון מה חשוב לו, איך הוא רוצה שהלקוחות שלו ירגישו, להבין איפה יש פער. החוכמה היא להשתמש בכלים גישוריים של בניית הסכמות, לא לכפות על מישהו משהו. זאת אומרת, להקשיב לצורכי הצדדים בשיא האמפתיה, להבין את הצרכים של כל צד ולשקף אותם, וכמובן לחשוב יצירתי ולהציע פתרונות מחוץ לקופסה".

"איך שהגיעו המפונים, התחלתי לתכלל את המלונות בירושלים. תוך כדי שהתחלנו לבנות קהילות במלונות, התחילו הרבה מאוד סכסוכים. לקחנו מתוך הקהילות כמה דמויות מפתח שאיתן התחלנו לעבוד, ואז היו כל מיני צמתים שבהם היו בעיות. למשל חלק אמרו: 'אנחנו רוצים רק שגרת הפוגה, כי באנו מטראומה וקשה לנו', ואילו הגישה השנייה הייתה 'אנחנו באנו מטראומה, הדרך לצאת ממנה כמה שיותר מהר היא לחזור לשגרה, ולכן צריך לבנות בתי ספר וכדומה'", מספר איתן עידן, עובד סוציאלי קהילתי באגף הרווחה בעיריית ירושלים, שמנהל את היחידה העירונית לגישור ובניית הסכמות בקהילה. כשיש פנייה מאחד המלונות בעיר, הוא מפנה לשם מגשרים.

"בשבועיים הראשונים, כשהמפונים רק הגיעו, היה למשל גל גדול של תרומות", הוא מספר. "אנשים רצו לתת ולהעניק והיו מורידים בכניסה למלון עשרה בקבוקי יין ונוסעים, משאירים מגשי פיצה ונוסעים. ואז את רואה ילד תופס שני בקבוקי יין ומביא לאמא שלו. המצב הזה הגדיל את חוסר השליטה של ההורים בילדיהם, וגם פגע בחוסן שלהם. המפונים הרגישו נזקקים, תלויים באנשים מבחוץ שתורמים להם אוכל. כל התחושות הללו גם באות לידי ביטוי בוויכוחים שנוצרים. למשל באחד המלונות התחיל ויכוח על 'איך אנחנו מתנהלים'. הייתה קואליציה ואופוזיציה לגבי השאלה אם כל הילדים הולכים לישון בשעה מסוימת או לא".

עם הזמן, מספר עידן, המצב ותחושות המפונים שנמצאים חודשים ארוכים מחוץ לביתם, נהיו אף מורכבים יותר. "יש במלונות חבר'ה שנמצאים בסיר לחץ כבר כמה חודשים", הוא מתאר. "למשל אין אינטימיות בין בני זוג כי הילדים איתם בחדר, גם לבני נוער אין פרטיות ואין שגרה, רואים שתיית אלכוהול, שימוש בסמים. יש הרבה קושי שמשליך על הכל. מרגישים זאת בשיחות עם אנשים שפעם היו מאופקים, והיום מאבדים את זה".
ספר על מקרה שבו החלטת לאחרונה לשלוח מגשר.

"לפני כשבוע, באחד המלונות שבו נמצאות קהילות מפונים מהצפון ומהדרום, היה סכסוך על שימוש במכונות כביסה. בכל קומה במלון יש מכונות כביסה. היה ויכוח אם המבוגרים לפני הצעירים, אם נשים שהבעלים שלהן מגויסים יכבסו לפני אחרים. במקרה הזה הבאנו שני מגשרים כדי לפתור את הבעיה".

איך הבעיה נפתרה?
"המגשרים ישבו עם האנשים וניסו להבין מיהם הצדדים שנוגעים לאותה מחלוקת. ואז ישבו עם כל צד בנפרד. מישהו אמר: 'כל פעם כשאני בא, יש מישהו אחר שעושה שעתיים כביסה', אבל תוך כדי שדיברו איתו הבינו שיש לו בכלל הרבה תסכול מכל המצב. הבינו שחוץ מבעיית הכביסה גם הוא עצמו נמצא במצב לחוץ, ואם למשל נסייע לו בבייביסיטר לילדים - אז הוא גם יהיה רגוע יותר בנושא הכביסה. אנחנו מנסים לתת אורך נשימה, להבין מה בעצם הבעיה".

מה נגמר בסוף עם הכביסה?
"מינו מישהי שתהיה אחראית על מכונות הכביסה, ובנו לו"ז שמאפשר לכולם לכבס בזמנים שמתאימים להם. קבענו גם קוד שחבר'ה מבוגרים יבואו בשעות מסוימות וכדומה. זה כמו שוטר תנועה, והכל במטרה להקל את ההתנהלות היומיומית".

"שיח האשמות"

המגשרים הפועלים במלונות נכנסים לתמונה בסיטואציות שונות, ולא רק במקרי סכסוך. "יש ברמת גן מספר בתי מלון שיועדו להיות מלונות למפונים", מספרת ליאת משיח, מנהלת מרכז גישור ודיאלוג בקהילה ביחידה למשאבי קהילה בעיריית רמת גן. "התבקשתי לקדם את כל תחום הקהילה באחד המלונות שאליו התפנו תושבים גם מהדרום וגם מהצפון. הייתי אמורה להיפגש עם המפונים ולתת להם את הכלים לעזור לעצמם".

ספרי על סיטואציה שהצלחת לסייע בה.
"למשל, בסוף נובמבר חבר'ה ממקום מסוים שלא פונו על ידי המדינה, אלא פינו את עצמם, התבקשו לעזוב את המלון כדי לפנות מקום למפונים אחרים. הגעתי למפגש עם עוד שתי בעלות מקצוע, ומבחינת מי שהתבקשו לפנות אנחנו נתפסנו כממסד שמחזיר אותם הביתה. הייתה מעין התנפלות, ונוצר שיח קונפליקטואלי של האשמות במקום משהו מקדם".

מה עושים בכזאת סיטואציה?
"היינו זקוקות לכלים גישוריים, לכלים של עבודה קהילתית כדי להוציא אותם מהמקום של התלהמות ואצבע מאשימה. השתמשנו בכלים מעולם הגישור של הקשבה, אמפתיה, מציאת פתרונות יצירתיים. נתנו להם קצת לשחרר, קצת לעשות ונטילציה. הקשבנו להם ובסופו של דבר הפגישה התמקדה בלהעצים אותם ולהסביר להם שיש להם את היכולות לסייע לעצמם. הם באו בטענה לממסד, ואילו אנחנו הבאנו להם כלים כדי להתמודד ולשפר את מצבם. למשל, לפנות לתקשורת, להיות בקשר עם פוליטיקאים, נתנו להם כלים איך להתנהל מול העירייה שלהם לטובת העניין. נתנו להם את הקרקע לייצר לעצמם מציאות טובה יותר ולמצוא לעצמם פתרונות יצירתיים".