הפגיעות המיניות במלונות המפונים: "יש נזק לתא המשפחתי במגורים פה"

פרסומים על פגיעות מיניות במלונות המפונים, עליהן דווח בימים האחרונים בתקשורת, לא הפתיעו את יונינה רובינשטיין, רכזת תחום מיניות במכון "באר אמונה" שמוביל עבור עיריית שדרות פרויקט מוגנות מינית בכ־60 בתי מלון ברחבי הארץ שבהם נמצאים תושבי שדרות המפונים.

"מניפסט פוליטי מופרך": השר סמוטריץ' מגיב להורדת דירוג האשראי של ישראל
הרמטכ״ל וראש השב״כ בחאן יונס: "רוצים להביא יותר בכירים הרוגים" | צפו

רובינשטיין מנהלת את הפרויקט שמופעל יחד עם עובדי הרווחה בעיריית שדרות ושבו נוטלות חלק בוגרות של התוכנית להכשרת מנחות למיניות בריאה של המכון השייך לתנועת האישה הדתית לאומית "אמונה". "מה שכולם שמעו בחדשות לא הפתיע אותי", היא אומרת. "חלק מהסיפורים שמעתי תוך כדי הפרויקט, והם היו מדווחים ומטופלים.

אנחנו כבר פועלים בנושא זה כחודשיים. הפסיכולוגית תמי סמט, מנהלת המכון; עידו זולטי, מנהל אגף הרווחה בעיריית שדרות; וקרן רועי, ראש צוות באגף הרווחה, כבר צפו זאת מבעוד מועד, ולכן התחילו בפרויקט הזה. אז אם את האנשים שנחשפו לכך בתקשורת זה הפתיע, אותנו זה לא הפתיע".

רובינשטיין מדגישה היבטים שפחות באים לידי ביטוי בכל הנוגע לשיח על המגורים בבתי מלון לאורך זמן. "אנחנו יודעים שמה שעוזר למנוע פגיעות מיניות הוא חוסן משפחתי וחוסן נפשי", היא אומרת. "שני הנושאים האלה התערערו מאוד ב־7 באוקטובר. בנוסף, במגורים במלון יש ממש פגיעה בתא המשפחתי, כי אין מרחב משפחתי וכולם נמצאים ביחד.

מגורים במלון מייצרים הזדמנויות פגיעה. זה עלול לקרות למשל בעת השימוש במעליות, מרחב סגור שבו אין שום פיקוח. אם ילדים קטנים היו בחופשה של יום־יומיים במלון, אז ההורים לא היו נותנים להם לעלות לבד במעלית. אבל עכשיו, מפני שזה כביכול הבית שלהם, הם מסתובבים חופשי".

בנוסף, מציינת רובינשטיין, "במלונות מסתובבים המון אנשים זרים, וילדים וגם נוער מתרגלים לכך שהאנשים הזרים האלה הם כאילו 'מאושרים', כאילו יש עליהם 'וי', כי אולי הם כל מיני מתנדבים וכדומה.

שמעתי כבר סיפורים שמישהו בא ואמר לילדים שיש לו מתנות ברכב ומי שרוצה מתנות - שיצא החוצה לקבל. אחת האמהות שמה לב לזה ויצאה עם הילדים. יש סיפורים שבני נוער יושבים בלילה עם צוות המלון ומעשנים סיגריות, יש המון סיטואציות בעייתיות".

כמו כן, מוסיפה רובינשטיין, "אנחנו יודעים שפגיעות מיניות קורות במערכות יחסים שיש בהן יחסי כוח לא מאוזנים. אתגר נוסף במלונות הוא העובדה שרבים מצוות המלון, שבשגרה לא הייתה ביניהם ובין הנופשים שום מערכת יחסים, הופכים פתאום להיות במערכת יחסים עם הילד. אמא אחת אמרה לי: 'השומר יודע יותר טוב ממני איפה הילד שלי נמצא'".

"בלבול גדול"

הפרויקט כאמור מיועד לתושבי שדרות, אך במלונות שבהם נמצאות גם קהילות נוספות, כולם מוזמנים להשתתף, ויתרה מכך, מציינת רובינשטיין, מנחה למיניות בריאה, כי "נורא חשוב לפתח שפה אחידה לכל תושבי המלון".

לפרויקט הוקצו ארבע רכזות, גם הן מנחות למיניות בריאה, כל אחת מהן אמונה על אזור גיאוגרפי אחר: ים המלח, נתניה, ירושלים ותל אביב. מי שמעביר בפועל את התכנים השונים, כגון שיחות, הרצאות ועוד, הן הרכזות ומדריכות נוספות למיניות בריאה.

"בנוסף אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם עמותות שמעבירות הצגות לילדים בנושא במלונות או במסגרת החינוך, מביאים סדנאות הגנה עצמית לבני נוער", מספרת רובינשטיין. "אחד הדברים הכי חשובים שעשינו הוא קמפיין מדיה של פליירים, פוסטרים וכרטיסיות שיח להורים וילדים שהבאנו למלונות בנושא המוגנות המינית".

איך בכלל ניגשים בתחילה אל המפונים?

"אני נפגשת בהתחלה עם רכז הקהילה של המלון או עם מתכלל המלון, כל אחד קורא לתפקיד הזה אחרת. אחד הקשיים בפרויקט הזה הוא שיש המון גופים והמון גורמים, ולפעמים הדבר הכי קשה הוא למצוא את האדם שצריך לעבוד מולו כדי שזה יצא לפועל. נפגשנו עם עובדות סוציאליות קהילתיות שייעצו לנו למי לפנות. בכל מלון שהגענו אליו נתקלנו בכל מיני דברים.

דבר שחוזר בהרבה מלונות הוא שילדים בגילי הגן והיסודי משחקים בשירותים. שאלו אותי איך אפשר להסביר להם שזה לא בסדר. יש בני נוער שנורא מבולבלים. למשל מישהי אמרה לי שבשדרות יש דברים שבחיים היא לא הייתה עושה, אבל עכשיו כשכולם עושים, קשה לה להציב את הגבול".

כחלק מהפרויקט, מספרת רובינשטיין, "הקמנו עם הרווחה של שדרות מוקד טלפוני לפגיעות מיניות. היו מקרים שבהם המלצתי לפנות למוקד הזה, כי אנחנו לא עושים טיפול פרטני, אלא יותר חינוך קהילתי. הייתה למשל מורה בבית ספר שסיפרה על ילד שעשה משהו. אמרנו לה שאנחנו ממליצים לפנות למוקד, כדי להבין אם הייתה זו בריונות או פגיעה מינית, ואז משם כבר יפנו לטיפול הנכון".

"הפוגע הפוטנציאלי מוכר"

"קיבלתי הרבה פניות לגבי מגוון גילים, כאשר עיקר העניין היה לתת מילים לאולי חוויות, לאולי סיטואציות שקורות לילדים ולהורים במלון ואין להם שם לכך או יכולת להעביר את החוויה הזאת", אומרת חגית בר פלד, מנחת מיניות בריאה, רכזת אזור תל אביב. "נפגשתי עם נוער באחד המלונות וכשהתחלתי לדבר איתם על נושא של גבולות פנימיים שלי עם עצמי ועל פרטיות בדגש על מיניות, העלינו כל מיני סיטואציות שעלולות לקרות.

אחת הבנות אמרה: 'יש פה עובד שאיתו אני יודעת שלא אעלה במעלית'. אפשר היה לראות אפילו במבטים בין הבנות שהן יודעות במי מדובר. הן מעלות את זה כחלק מסיטואציות כלליות ששוחחנו עליהן, ואז הן פשוט מתחילות לדבר ולפתוח. זאת בעצם המטרה שלנו, שיהיה להן את המקום שיוכלו לתת בו שם לתחושות שלהן, להבין מה נכון ומה לא וממה צריך להיזהר".

בר פלד מוסיפה ומספרת שהיו הורים שפנו בנושא של מוגנות בחדרים: "סיפרו על ילדים שמשחקים בחדרים של המשפחות, כשההורים נמצאים בלובי. משחקים שנראים תמימים בשגרה בבית, אבל פה הבית לא באמת בית ויש בלבול גדול. שאלו איך ללמד את הילדים להגיד 'לא'. המטרה שלנו היא כמובן להגיע למלונות לפני שדברים קורים, כדי שהמפונים ידעו להישמר. אני רוצה ללמד אותם להגן לפני הפגיעה".

גם קרן הבר, מנחה למיניות בריאה, רכזת אזור ירושלים, קיבלה פניות מגוונות. "במלון אחד למשל נמצאת אוכלוסייה שהיא כמעט כולה של עולים חדשים", היא מספרת.

"הם פנו אליי אפילו במובן הזה של חוסר הבנה של השפה. סיפרו שנכנסים כל הזמן אנשים זרים למלון, מדברים עם הילדים. סיפרו שנכנס מתישהו בחור שהם לא מכירים והציע להם מתנות וכסף. אחר כך היה בא באופן די קבוע לאותו מלון והיו לו כל מיני רצונות שקשורים למיניות".

אילו פניות נוספות קיבלת?

"פנו אליי מאוכלוסייה שנחשבת לשמרנית לגבי זה שהילדים נחשפים לכל מיני התנהגויות שהם לא רגילים להן. המלון שלהם נמצא במרכז העיר והם נחשפים להתנהגויות שלא רגילים אליהן במקום שבו הם גרים. כמו כן, יש מלון אחד מאוד גדול עם מאות מפונים. שם כולם מתייחסים ללובי כמו לסלון, יורדים ועולים במעלית ללובי, ויש אנשים שמנצלים את הסיטואציה לקשרים מסובכים בתוך המלון.

יש שם כבר 'יחסים מתמשכים', ילדים כל הזמן רואים אנשים מסוימים בלובי, אז הפוגע הפוטנציאלי הוא כבר אדם 'מוכר' עבורם. נתקלתי במקרה של מועדונית שמתקיימת במלון אחרי הגן. אנשי הצוות של המועדונית כל הזמן מתחלפים, כל הזמן יש צוות חדש. פעמים רבות ההורים לא לוקחים אחר כך את הילד לחדר, והמדריכים לא יודעים מי הולך ומי בא, מי נמצא, והילדים מסתובבים בקרבה למבוגרים".

המקרים, אומרת הבר, הם מאוד מגוונים. "שמעתי סיפור של משפחה שפונתה ושההורים בה גרושים. במלון אמא גרה עם החבר שלה בתוך אותו חדר, כשהילדה יכולה להיות נערה מתבגרת. יש המון סיטואציות מורכבות", היא מספרת. "לכמה אנשים ששוחחתי איתם המלצתי לפנות למוקד הטלפוני שפתחנו. עמלנו קשה על הקו הזה. הוא יכול לתת מענה ראשוני נהדר. מיטב המוחות של המכון ושל רווחת שדרות עונים לקו הזה ונותנים את המענה המתאים".

גם הבר, כמו עמיתותיה לפרויקט זה, לא הופתעה מהפרסומים על אודות הפגיעות המיניות במלונות. "צריך שהמדינה תיקח אחריות על הדבר הזה", היא אומרת. "שייתנו תקציבים לטובת העניין ושידרבנו אנשים לצאת מהמלון, שייצרו להם עולמות תוכן מחוץ למלון כדי שלא ישבו מהבוקר עד הלילה במלון - מה שמייצר שעמום ותחושה מורכבת, ואז נוצרות עוד ועוד פגיעות".

"מדינת ישראל חייבת לקחת אחריות ולהרחיב תוכניות מוגנות מינית בכל מקום שבו נמצאים כיום מפונים מהדרום ומהצפון", מסכמת סמט. "הנושא הזה חייב לעלות למודעות ככל האפשר בקרב המפונים.

המדינה חייבת לפעול על מנת שהמלונות יהיו מרחב מוגן ובטוח עד כמה שאפשר. חדר האוכל, הלובי, המסדרונות וכלל אזורי המלון חייבים להיות בטוחים ומוגנים. השילוב בין מודעות לפעילות בשטח יכול להגן על הילדים באופן משמעותי. אנחנו רואים את זה בשטח במקומות שבהם אנו עובדים".