הלב נשבר: מאות בני משפחה, חברים ומוקירים הגיעו היום (שלישי) לבית העלמין הצבאי קרית שאול בתל אביב, כדי ללוות את רב סרן במיל' יאיר כהן ז"ל (30) מרמת גן, שנפל בקרב בדרום רצועת עזה.
כהן, שהותיר אחריו אישה, מעיין, הורים, שני אחים ואחות, היה אמור להשתחרר ביום שישי משירות מילואים, לאחר שגויס בצו 8 באוקטובר.
סא"ל זאב כץ נשא דברים בשם צה"ל: "אתה המ"פ הכי רציני שהיה לי בגדוד, תמיד הפלוגה שלך הייתה ברמת כוננות גבוהה. הגעת לכל המילואים עם כל המוטיבציה והמקצועיות. הפלוגה שלך תמיד הייתה ערוכה. אני חושב עליך והדבר שעולה לי הוא החיוך שלך. תמיד מדבר מהלב. החיילים העריצו אותך, אהבו אותך, הלכו אחריך בעיניים עצומות. דאגת שמבצעיות פלוגה א' תהיה מובילה. תמיד הובלת. היית הכי טוב שיש. הלכת בראש החיילים שלך ונתת את עצמך".
רב הגדוד, הרב טל שפירא, ספד לכהן: "נפגשנו לפני שנה, סיפרת שאתה מתכוון להתחתן. מי היה מאמין שאחרי המלחמה תגויס. נקראת לדגל ומיד התייצבת. במהלך הפעילות המבצעית של הגדוד בשבוע שעבר, המ"פ נפצע ואתה הובלת את הגדוד. לקחת את הפיקוד בצורה חדה ומקצועית והיית בראש. יאיר - היית מפקד ראוי".
רב העיר רמת גן, אהרן כ"ץ: "אני מכיר את המצוינות שלך מלימודיך כחייל, קצין ומפקד שעוטר באות הצטיינות. המעשים שלך בחייך הקצרים כל כך מרשימים. אתה משאיר רושם גדול, מטביע את חותמך. היית אור גדול למשפחתך ולקהילה".
יאיר ימיני, החם של כהן, ספד לו גם הוא: "כשמך כן אתה, מפיץ אור, כולך צניעות וענווה. חיכינו ליום חמישי לסיום השירות ולראות אותך ואת מעיין מאושרת. היית עסוק בנתינה לאשתך הנסיכה, להוריך, למשפחתך, למדינה. יאיר הצנוע - היית האור של כולנו".
גיסו של כהן, מתן ימיני: "גיסי היקר, בפעם הקודמת שדיברתי למיקרופון זה היה בחתונה שלך ושל מעיין. תודה רבה לך שעשית את אחותי במשך ארבע שנים למאושרת שבאדם. לא נשכח אותך לעולם, תודה יאיר".
הגיס מאור ימיני: "רציתי להגיד לך תודה על מסירות הנפש ועל כל מה שעשית לעם ישראל ולמדינת ישראל. היית גבר עם ראש על הכתפיים, גבר מדהים. תמיד רצית שלאחותי יהיה הכי טוב. יאיר לא נפל לשווא, הוא נפל למען מדינת ישראל".
הגיס אלי פניגשטיין: "גיסי האהוב, לא מאמין שאני מדבר עליך בלשון עבר. הלכתי איתך לבחור חליפה לחתונה ואמרת בסוף שמעיין תבחר. היית יחיד סגולה, היית ביישן, לוחם חזק ואמיץ".
האחים אסף, שי ואופירה: "איך מספידים את אחיך הצעיר? בבית החולים כשהגענו לבקר אותך אחרי הלידה נתנו לך את שמך. אבא ואמא הכתירו אותך כנסיך. אבא היה אומר: ,כשיאיר בא הביתה מגיע האור'. היית בחור צנוע, נעים הליכות, הצטיינת בצבא, בלימודים, במקום העבודה והצטיינת גם בבחירת בת הזוג מעיין. כשקיבלת פקודה להיכנס לעזה, תמיד הרגעת אותנו. הצניעות כל כך אפיינה אותך, היית מאיר עיניים, אהוב ואוהב. הלוואי שכולם ילמדו להיות כמוך, פועל לאחדות ולא מפלג, כי רק אחדות תביא לניצחון".
האבא, חביב: "השם נתן, השם לקח. מאתמול בצהריים כבה האור בבית. כולנו יושבים פה, נוהג עולם שהבן מספיד את אביו והיום אני עומד כאב שמספיד את בנו. איך זה יכול להיות?".
מעיין, רעייתו של כהן, נשאה הספד כשהיא עטופה בדגל המדינה: "שמעתי את כל ההספדים, שום מילה לא מספיקה להגיד מי היית. כמה טוב היית. היו לנו ארבע שנים שמספיקות לנו לחיים שלמים, מה שעברנו. מתי אתה בא? אני כבר לא מסוגלת. עברנו ארבע שנים של אהבה טהורה שלא ידעה שובע. לא מאמינה שאתה לא כאן איתי. כמה תוכניות היו לנו לעתיד, שיהיו לנו ילדים. חיכיתי לך כל יום שתחזור. התחתנו וזה היה הרגע המאושר בחיינו. חיכינו לשישי הקרוב וכבר תכננתי איך אפתיע אותך עם עוגה. ההודעה האחרונה שלך ביום ראשון בערב - עוד פחות יום עד שאבוא לחבק אותך. אור גדול היית ואור גדול תישאר. תמיד תהיה עבורי הבן אדם היחיד שאין בו פגם".
לאחר מכן הקריאה מכתב שכתבה לו בשבוע הראשון של המלחמה: "כל רגע איתך הוא מרומם. גאה בך שיצאת להגן עלינו בכזו גבורה. הלב שלי איתך בכל צעד. אוהב אותך לנצח, חיים שלי".