לרגל התערוכה לזכרו: אלמנתו של יעקב עוזרי שנפל בעזה בריאיון מיוחד

"זה בא והולך. יש ימים שאני יכולה להיות בבית שלנו ולהמשיך ביום כרגיל, ואז יורד הערב ואני אומרת: 'הוא כבר צריך לחזור מהלימודים, איפה הוא?', ואז זה נופל עליי. יש ימים שאני קמה בבוקר עם הידיעה הזאת וקשה לנשום. זה בא בגלים", אמרה הגר דניאלס עוזרי, בת זוגו של רס"ל (במיל') יעקב עוזרי ז"ל, לוחם שריון בגדוד 52 של עוצבת "עקבות הברזל", שנפל בקרב בצפון רצועת עזה ב־7 בנובמבר.

בחשאי וללא ידיעת המדינה: הסיפור המדהים נחשף - כך הוכנסו תרופות לחטופים
"נסראללה יורה על בתי חולים": האסון הכבד שנמנע במטח ששוגר לצפת

עוזרי ז"ל, בן 28 בנופלו, היה סטודנט במחלקה לעיצוב תעשייתי במכללת שנקר, והיה אמור להתחיל את שנת הלימודים השנייה. הוא השאיר אחריו פרויקטים רבים מתקופת לימודיו בשנקר, לצד עבודות שיצר לאורך השנים. בשבוע שעבר נפתחה בשנקר, בבניין מיטשל, תערוכה לזכרו, וגם הוכרז על מלגת לימודים על שמו. בתערוכה, שתינעל ב־22 בפברואר, מוצגים ציוריו משנים עברו ועבודות שעשה בשנה הראשונה ללימודים. כמו כן, עוזרי ז"ל היה גם מקעקע, ובתערוכה יש מסך עם קעקועים שביצע וגם דוגמאות לציוד צבאי שתפר במהלך המלחמה ואף בהיותו בסדיר.

בנוסף לכך, חבריו מהכיתה העמידו בתערוכה עמדה עם פיתות ונוטלה. "החברים סיפרו שיעקב תמיד היה מביא ללימודים כמה פיתות עם נוטלה, כדי שאף אחד לא יהיה רעב", אמרה דניאלס עוזרי, 27, סטודנטית לביולוגיה, פסיכולוגיה בדגש על מדעי המוח באוניברסיטת תל אביב. "פתיחת התערוכה הייתה מאוד מרגשת. זה היה ערב משוגע, גם מבחינת כמות האנשים שאהבו אותו. הכל היה כל כך מושקע. שולי רנד שמע על יעקב מאחת המרצות והגיע לשיר בהתנדבות. אנשים צריכים להכיר את יעקב, לדעת מיהו. עכשיו אני מגלה עוד ועוד סיפורים עליו, על איך שתמיד היה עוזר אבל לא מתרברב בכך".

יעקב, היא הדגישה, תמיד ראה את האחר. "למשל החבר'ה שלו מהפלוגה סיפרו שבזמן לחימה אינטנסיבית, בזמן שהייתה שנייה של הפוגה, יעקב פתאום הוציא פחית קולה קרה והביא לאחד מהם, ולמישהו אחר הביא חטיף אנרגיה. עוד לפני שנכנסו לפעילות, הוא חשב על זה ושם בטנק. מהצבא החזירו לי שמונה ארגזים ובהם דברים שהביא מהבית למילואים. הוא אפילו ארז חצי מהתבלינים שהיו לנו בבית למקרה שיהיה צריך לבשל. לקח פק"ל קפה, מכונת תפירה. הוא היה מוכן לכל תרחיש, שאם מישהו יצטרך משהו, שיהיה לו מענה".

עוזרי ז"ל היה במקור מכפר שמאי. בני הזוג התגוררו יחדיו בבנימינה, והגר נמצאת בימים האלה לקראת לידת בתם הבכורה. "היינו ביחד חמש שנים מאז שהייתי בת 16, ויעקב בן 17. הכרנו במסיבה", היא סיפרה. "אחר כך נפרדנו, כל אחד חי את חייו. לפני כשנתיים חזרנו להיות בקשר, ודי מהר עברנו לחיות יחד. לא הספקנו להתחתן, אמרנו שנתחתן אחרי שהכל ייגמר, אבל לא הספקנו. יעקב יכול היה להיות אבא הכי מדהים בעולם, הוא ציפה לזה. הוא אפילו פרש את שנת הלימודים השנייה שלו, והיה אמור לסיים את התואר תוך חמש שנים במקום ארבע כדי שיהיה לו זמן להיות עם הילדה. הוא רצה לתת 100% גם בבית וגם בלימודים. ב־21 בפברואר זה יום ההולדת ה־29 שלו. בשביל בן אדם בן 28 הוא השאיר אחריו כל כך הרבה דברים ותוכניות".

מתי יעקב גויס?
"בהתחלה הוא לא גויס למילואים, ואז עלה למושב שלו להיות בכיתת כוננות עד שיגייסו אותו. יעקב דיבר עם כל העולם כדי שיגייסו אותו. ב־7 באוקטובר בן דוד שלו נרצח בפסטיבל נובה. חבר מאוד טוב שלו נפצע. יעקב לא היה רגוע בעקבות מה שקרה. הוא לא הצליח להבין איך עשו לנו את זה. זה שיגע אותו. הוא אמר שזה לא הגיוני שנביא לעולם ילדה כשיכולים לעשות לנו משהו כזה בבית שלנו. היה לו ברור מהרגע הראשון שהוא צריך לעשות משהו, שהוא צריך להתגייס. יעקב עשה כל מה שהוא צריך כדי להתגייס ולתרום. בזמן שבו הוא חיכה שיגייסו אותו למילואים הוא הזמין בדים כדי שיוכל לתפור לחיילים ציוד שהיה חסר. הוא תפר מלא. גם כשגויס ב־19 באוקטובר, לקח איתו את מכונת התפירה והבדים. כשלא היה בפעילות, היה תופר שלושה שכפודים בלילה".

איך נודע לך על נפילתו?
"לא דפקו לי בדלת, דפקו להורים שלו. הייתי אז בבנימינה, באמצע טיול עם הכלבים. אחותו התקשרה אליי, סיפרה לי ואחר כך הגיעו קציני נפגעים. יעקב לא היה מסכים שאשבר ואפול. יעקב נפל כשהייתי בשבוע ה־22 להריון. הוא הספיק להרגיש את התינוקת בבטן, הספקנו לדבר על הרבה דברים, לבחור לקטנה שם ביחד. עשיתי כבר מי שפיר ושלחתי לו אולטרסאונד. מפני שדיברנו כל כך הרבה, אז אני יכולה לדמיין איך הוא היה מגיב כשאני בחודש תשיעי. עכשיו למשל התחילו כל ההורמונים של החודש התשיעי. אני יודעת מה הוא היה אומר, וזה עוזר קצת".

דניאלס עוזרי מרגישה ש"יעקב נורא נוכח בכל מקום. כמעט בכל מקום שאני הולכת אליו אני יכולה למצוא משהו ממנו, לראות אותו, לדעת מה הוא היה חושב, מה היה עושה. יעקב גם השאיר אחריו כל כך הרבה. אני מרגישה שאני מוקפת בו בכל מקום. בלי זה אני לא חושבת שהייתי מצליחה. יש לנו את הכלבים שלנו והחתולה, שגם נותנים סיבה לקום בבוקר כי הם צריכים לאכול. אני נתפסת בדברים היומיומיים שהיו בחיים המשותפים ומשתדלת להמשיך אותם".

אילו תחושות קיימות לקראת הלידה?
"יש התרגשות מהלידה, כמובן שהכל מהול בעצב עכשיו. חיכינו לקטנה הזאת מאוד, והיא תהיה מוקפת באהבה ובשמחה. תהיה מוקפת גם במשפחה שלו וגם במשפחה שלי".

הנצחה באמנות
למשפחה חשוב להנציח את יעקב. "היה בי החשש שיעקב כאילו ייעלם, אז אנחנו עושים הרבה דברים כדי שיזכרו אותו", אומרת דניאלס עוזרי. "בנוסף למלגה ששנקר הכריזה על שמו, אנחנו רוצים להקים בכפר שמאי מרכז אמנויות על שמו של יעקב. יהיו שם חוגי אמנויות לילדים ובהמשך גם למבוגרים. החוגים יהיו מסובסדים או יועברו בהתנדבות, כדי שלכולם תהיה הזדמנות להשתתף. יש מבנה שאנחנו צריכים לשפץ כדי להקים את המרכז. אנחנו מתחילים עכשיו לגייס תרומות לטובת העניין".

יש כבר צפי לפתיחה?
"אנחנו מקווים שתוך כמה חודשים זה ייפתח. בשנקר אמרו שיעזרו במה שיוכלו, יש הרבה היענות. הרבה מאוד אנשים אהבו את יעקב והוא היה חשוב להם. אין מקום שהוא הלך אליו ולא השאיר את החותם שלו. עכשיו אנשים נרתמים לעזור לנו".

"הידיעה על נפילתו של יעקב ז"ל הכתה במחלקה לעיצוב תעשייתי והביאה איתה צער ואובדן. לצדם, היה רצון להנציח את דמותו המיוחדת ולזכור אותו כפי שהיה - מוכשר, סקרן, חרוץ, צנוע, חבר טוב שהיה חלק משמעותי מהמרקם החברתי של הכיתה שלו והשאיר אחריו חלל גדול שקשה למלא", אמרו פיני ליבוביץ ותמר איזנברג, מרצים במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר ואוצרי התערוכה. "יעקב ז"ל היה מעצב מחונן והתערוכה מבקשת לספר על התקופה שלו כסטודנט בשנקר ועל תהליך ההכשרה שלו כמעצב. המוצגים של הפרויקטים השונים מהלימודים משלבים תהליכי עבודה ותוצרים סופיים. במלגת הלימודים על שמו, שתוענק לסטודנטים ולסטודנטיות מהמחלקה החל מהשנה הבאה, אנו מקווים לשמר את זכרו ולעודד סטודנטים להמשיך את דרכו בחריצות, בכישרון, בענווה ומתוך ראיית הזולת".