לפני יותר משלוש וחצי שנים, אחרי הבטחות מרובות לילדים ומעט אחרי פרוץ מגפת הקורונה, אימצנו כלבה. באותה תקופת סגרים, שוודאי נשכחה מרבים מאיתנו, היה ביקוש אדיר לאימוץ כלבים קטנים כדי שיהיה "תירוץ" לצאת שלוש פעמים ביום מהבית, להזיז את הגוף ולנשום קצת אוויר.
אחרי שהצטיידתי בכל הציוד הנדרש כדי לגדל גור כלבים שרק נולד, כאילו היה תינוק, שמתי פעמיי לעמותת "תנו לחיות לחיות" ברחוב הרצל בתל אביב, שם הכירו לי כלבת שוקי קטנה בשם סנדי. היא הייתה בת חמש וחצי שנים, מכווצת, מפוחדת ורועדת ואני מיד פרצתי בבכי כשראיתי אותה. זה היה הסימן. סנדי ואני נועדנו זו לזו.
בעמותה ערכו תחקיר עלי ועל המשפחה, כדי לוודא שסנדי מגיעה למקום ראוי בו יטפלו בה היטב ובשלב הבא התבקשנו להגיע כל בני הבית איתם סנדי תבוא במגע. ושוב, כמו סימן בלתי נראה, ברגע בו הביאו אלינו את הכלבה, הברז נפתח ואני התחלתי לבכות מהתרגשות. הכלבה נכנסה לי ללב בדיוק כמו ילדיי ברגע לידתם.
האימוץ הושלם והרעיון של הילדים לשנות לסנדי את שמה לכזה של דמות טלוויזיונית- בוטל. בכל זאת, הכלבה בת חמש וחצי שנים. הרגע בו לקחנו אותה הביתה היה מרגש ומפחיד בדיוק כמו לקחת תינוק חדש מבית יולדות. היא התרגשה מאוד וכמובן שאנחנו התרגשנו.
סנדי לא הייתה מחונכת לצרכים ובאה מרקע לא פשוט. במשך שבועיים הייתי צמודה אליה בלי הפסקה. חיבקתי אותה ביום ובלילה, טיילתי איתה בחוץ ולקחתי אותה לכל מקום. אם לא יכולתי לקחת אותה למקום כלשהו, לא הלכתי לשם. ביקרנו כנראה יותר מידי את הווטרינר שטיפל בכלב שהיה לי בילדות, משום שהוא אמר: "את מביאה אותה אלי רק כדי שאתפעל ממנה. לכו הביתה." אחרי שבועיים נולדה לי כלבה חדשה. שמחה, בטוחה בעצמה, כזאת שמתמתחת על המיטה, אוכלת בתיאבון, מביעה אהבה, משחקת ומשתובבת.
ככל שעבר הזמן, לא יכולתי לדמיין את החיים שלנו בלעדיה. ככל שעבר הזמן, האהבה ההדדית הלכה והתעצמה. גם היום, אחרי קרוב לארבע שנים שהיא נמצאת אצלנו, האהבה אליה מקבלת גוונים חדשים ומרגשים.
אחרי שהתאהבנו, ביקשתי מסנדי לחיות לנצח. הילדים צחקו, אבל אני פשוט לא מצליחה לתאר את החיים שלי בלי המזונבת, שכנראה קוראים לה על שם צבע החול של פרוותה. ואז, כמו סימן, ראה אור בעברית הספר "כלב לנצח" של רודני חביב וד"ר קארן שו בקר. הספר מעניק מדע חדש ומפתיע שיעזור לכלבים שלנו לחיות חיים צעירים יותר, בריאים יותר וארוכים יותר. כמובן שגמעתי אותו בקריאה אחת, ולהלן הממצאים.
זה לא מפתיע, אך מסתבר שמה שטוב עבורנו, טוב גם לכלבים שלנו (למעט בצל ובני משפחתו ושוקולד). אנחנו מאבדים את אריכות הימים שלנו ככל שאנחנו בוחרים חיים מתועשים ופחות בריאים וכך גם הכלבים שלנו. מה שמעניק לנו ולכלבים שלנו אריכות ימים הם תזונה בריאה, תזוזה ורוגע. מה שנוטל מאיתנו אריכות ימים הם תזונה גרועה, חוסר תזוזה ומתח.
כלב בבית מעניק לנו ולבני המשפחה שלנו הרבה מאוד. הוא מביא לרוגע, הטיפול בו מייצר אמפתיה בקרב מבוגרים וילדים, המגע בפרווה והליטוף מווסתים תחושתיות ומרגיעים אותנו והיחס האוהב של הכלבים שלנו עוטף אותנו ברגש חיובי. אנחנו אמנם מטפלים בכלב, אבל האהבה הבלתי תלויה שהוא מרעיף עלינו היא חסרת גבולות ואין לה מחיר. האהבה של הכלבים שלנו בפירוש מאריכה את חיינו ומיטיבה את איכותם.
הנה כמה דברים עליהם מומלץ בספר "כלב לנצח":
1. אתם לא הייתם רוצים שיקשרו לכם ברצועת דוקרנים סביב הצוואר. גם הכלב שלכם לא מעוניין בזה. זה מלחיץ אותו ומכאיב לו. יש שיטות אילוף תרבותיות ותרבותיות שלא כוללות מתח מיותר וכאב לכלב.
2. כדי לגוון לכלב את המזון המעובד אותו הוא מקבל, אפשר להוסיף לפחות 10% מזון טבעי ולא מעובד בכל יום. מדובר בחופן מלפפונים, חופן אוכמניות או חופן גזר.
3. פעילות גופנית חשובה לכלב, כולל לפחות ריצת ספרינט אחת ביום.
4. העולם שלנו מלא בכימיקלים כולל חומרי ניקוי, בישום ונרות. זה לא טוב לנו וזה לא טוב לכלב.
5. כדאי לשטוף לכלב את הכפות בסוף כל יום ולצחצח לו שיניים במשחה טבעית שמרכבת מסודה לשתיה ושמן קוקוס.
6. הכינו מתכוני צירי מרק והקפיאו אותם במנות כדי לתת לכלב שלכם תזונה משופרת שתאריך את חייו.