בבחירות המקומיות שנערכו אתמול (רביעי) זכו הנציגים והמועמדים החרדים להישגים מרשימים, כאשר הסיבה, בין היתר, היא אחוזי ההצבעה הגבוהים בשכונות החרדיות. כיצד ניתן להסביר את ההצבעה הגבוהה בקרב המגזר החרדי לעומת המגזר הכללי?
גברו על הוותיקים: אלו המועמדים החדשים שניצחו את ראשי הערים המכהנים
יצא נגד בג"ץ ולהט"ב: ההתבטאויות הבעייתיות של ראש העיר החדש בחולון
אודי טנא, יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים, אומר: "הציבור החרדי מצביע מסורתית באחוזים גבוהים מאוד. הפעם, בעקבות פוליטיקה הזהויות התת מגזרית והיפרדותם של דגל התורה ואגודת ישראל, כל קהילה נלחמה עבור נבחריה. בבני ברק לדוגמא, בפעם הראשונה בהיסטוריה התקיימה מערכת בחירות אמיתית לראשות העיר ולמועצה ובשל כך מצביעים רבים הגיעו להצביע לעומת ערים אחרות שהיו אדישים בהן לתוצאות. אריה דרעי בחר להריץ את שר הבריאות בוסו בבני ברק לא כי חשב שהוא ינצח שם אלא כדי שציר ש"ס במקומות האחרים יתחזק, כמו שראינו עם בחירתו של ראש עיריית אלעד החדש".
עוד הוא מוסיף: "מי שחושב שמערכת הבחירות הפנים חרדית לכאורה אינה רלוונטית למקום מגוריו טועה ובגדול. מספיק לראות מה קרה בצפת, ירושלים, אשדוד ובית שמש כדי להבין שכאשר הציבור החרדי מתגייס למען מועמד מסוים, סיכוי מאוד גבוה שהוא אכן יזכה".
האסטרטג ויועץ התקשורת, אריק בלומברג, מנכ"ל בלומברג תקשורת שעובד לאורך השנים, בין היתר, עם ארגונים דתיים וחרדים, מציין: "לפני שלושה חודשים הוגשו מספר עתירות כנגד שר הפנים ארבל בדרישה לדחיית הבחירות לאחרי המלחמה, כאשר בסופו של דבר הממשלה ניאותה לדחייה מינורית בחודש נוסף לסוף פברואר, כשהמטרה הייתה להנמיך את הביקורת הציבורית כנגד קיום בחירות בעיצומה של מלחמה. בסוף, כאמור, הבחירות נדחו בחודש אחד נוסף בלבד, בעיקר בשל מערכת של אינטרסים משותפים בין אנשי הליכוד לש"ס והסיעות החרדיות הנוספות".
"הראשונים נכנעו ללחצים הגדולים מצד ראשי הרשויות המכהנים מטעם הליכוד, שהפעילו לחץ גדול מאוד לקיום הבחירות בשל יתרון תודעתי ציבורי מובהק, כשהחרדים מצדם נהנים מיתרון מובהק ביחס לשאר המפלגות המתחרות בערים בשל אי גיוסם למלחמה, וכן לרמת קשב ציבורית גדולה יותר משאר הציבור הכללי שבחלקו הגדול לא התעניין כלל במערכות הבחירות בערים וביישובים.
"ואכן, המפלגות החרדיות ברחבי הארץ קיימו המשיכו דה פאקטו בניהול מערכות הבחירות גם בחודשי הלחימה הראשונים שהתאפיינו בעצימות גבוהה, בערים חרדיות דוגמת בני ברק, אלעד, בית"ר עילית, בית שמש, ובערים עם אוכלוסייה חרדית משמעותית, דוגמת ירושלים ואשדוד העסקים כרגיל, כשהקמפיינים, המאבקים הפנים מגזריים היצריים, הדילים הפוליטיים חוצי הערים והזרמים השונים לצד המעורבות האינטנסיבית של ראשי מפלגות החרדיות בכנסת.
"כאשר אתה מחבר למשתנים הללו את את העובדה שלציבור החרדי יש יתרון מובנה כמגזר שעדיין ברובו המשמעותי מצביע על פי 'ככל אשר יורוך', ואחוזי הצבעה נמוכים ביחס למערכות קודמות - אתה מקבל מגזר שזוכה להישגים גדולים מאוד ביחס לאחוז הסגולי שלו בכלל האוכלוסייה.
בנוסף, באופן מובנה, לאורך השנים במפלגות החרדיות מקנים לבחירות המוניציפאליות חשיבות יתר גם בהיבט של הענקת ג'ובים וצבירת כוח פוליטי במנגנונים העירוניים, ובהתחשב בעובדה שהמפלגות החרדיות כמעט תמיד, למעט אפיזודות חולפות, נמצאות בקואליציה, הרי שלקשר הישיר בין שרי הממשלה לנציגי הציבור בשדה המוניציפאלי, יש ערך גדול מאוד בגלל הערוצים הישירים אל מול שרי הממשלה ומנכ"לי המשרדים השונים. זאת, כאמור בשעה שבחלק ניכר מהערים והיישובים ברחבי הארץ היו רשימות ומטות בחירות של מועמדים חילוניים או דתיים לאומיים שרבים מהם גויסו למלחמה - דבר שהוביל אף להקפאה של קמפיינים ברשויות ובמועצות המקומיות לתקופה ארוכה".
יענקל'ה פרידמן, המגיש הבכיר של רדיו קול חי, אומר: "מערכת הבחירות הייתה די מנומנמת. הכותרת המרכזית של תוצאת הבחירות היא ראשות העירייה באלעד - יהודה בוטבול מש"ס השכיל לאחד את קהילת ויזיניץ' והפלג הירושלמי נתון שהוכח בדיעבד בתום ספירת הקולות שזה הקלף שניצח שם את הבחירות. המפסיד הגדול באלעד הוא ישראל פורוש שמסיים עשור כראש העירייה ובמיוחד לאור פעילותו הטובה בעיר. ההפסד מגיע בעקבות אי עמידה בהסכמים אליהם התחייב דבר שגרם לו להפסד של ראשות העיר. כאשר באותה מידה ההפסד רשום על מפלגת דגל התורה שלא עמדה בהסכם והייתה אמורה לתמוך במועמד ש"ס.
המסקנה המתבקשת היא שגם בערים החרדיות וגם בכלל, יש לעמוד בהסכמים ובבריתות. אחרת, אתה יכול למצוא את עצמך מחוץ ללשכת ראש העיר".