ראש עריית באר שבע רוביק דנילוביץ הודיע השבוע לתושבי עירו על ביטול חגיגות יום העצמאות במתכונתן המקובלת וכך כתב: "בעיצומם של הקרבות, כאשר בכל יום קברנו את יקירנו (הנרצחים והנופלים) ושבר עמוק זועק את כאבן של המשפחות השכולות ובשעה שיש לנו חטופות וחטופים בשבי האויב ומשפחותיהם נקרעות ודואגות ושהפצועים-הלוחמים הגיבורים, הקריבו את גופם, שלא נכון לקיים חגיגות עצמאות כבשגרה!" והוסיף: "אסור להיות אטומים!".
דנילוביץ' עדכן שכבר בנובמבר הורה "שלא להתחייב ולא לסגור עם אף אמן, בטח שלא זיקוקים וכל מה שמסמל חגיגות שאינן מתאימות לתקופה בה מתמודדת מדינתנו האהובה". לדנילוביץ' חשוב היה להדגיש ש"עת לשמוח ועת לכאוב, תמיד ביחד!". ציון החג בבאר שבע יוגבל למתחם אחד (ברחבת העיריה) צנוע, בדגש על אירועי ילדים וקהילה מותאמים ובהבלטה של ערכי וסמלי המדינה. דנילוביץ' הבטיח שפרטים מלאים יפורסמו לציבור בקרוב.
ההחלטות האלה בב"ש וברשויות מקומיות אחרות בהן התקבלו, מעוררות פולמוס בציבור. גיא תושב באר שבע סבור שההחלטה של רוביק מתבקשת וש"היא הייתה צריכה להתקבל באופן גורף בכל העיריות, אין שום צורה לזה שאחיינו ואחיותינו נמצאים בשבי של הארגון האכזרי הזה, והילדים היקרים שלנו נמצאים בתופת בדרום ובצפון, ואנחנו נחגוג עצמאות״, לא הגיוני!" גיא מחזק את ראש העיר שלו וטוען שזו החלטה מצוינת.
דודו יניני מחזק אף הוא את ראש העיר בהחלטתו: וכך הגיב בפייסבוק: "כל הכבוד רוביק, אני לא מבין איך כל יום נהרגים חיילים ומשפחות אבלות והמועדונים פתוחים ואנשים ורוקדים ומענטזים כמו אין כלום ואין מלחמה שהחיילים נלחמים תחת אש וסיכון חיים בושה לעם שלנו."
לעומתם נטע, גם הוא תושב העיר פחות נחרץ: "ההחלטה של רוביק היא החלטה שאני לא יכול להתנגד או לא להבין אותה, אבל אנחנו קצת חלוקים לגבי זה, אין משהו חזק יותר מלהראות לאויבים שלנו שאנחנו חוגגים עצמאות, שאנחנו כאן כדי להישאר. נכון, זה קשה וזה לא חגיגות, אבל למען יראו וייראו. אני חושב שצריכים לחגוג, כדי להראות לחמאס ולחיזבאללה שאנחנו כאן כדי להישאר וחזקים מתמיד ביחד".
גם עדי שפאן הגיבה להודעת ראש העיר בפייסבוק וכתבה: "עם כל הכאב ויש כאב, גם צריך לשמוח. אי אפשר רק לכאוב או רק לשמוח, צריך לשלב את שני הדברים וללכת בשביל הזהב".
בינתיים בבאר שבע, באשדוד, באופקים ובנתיבות החליטו לקיים חגיגות צנועות. במועצה האזורית אשכול לא יתקיימו חגיגות כלל, אלא רק סיורים מודרכים באתרי מורשת ובערב יתקיים מפגש קהילתי ״שרים באשכול״.
חגיגות יום העצמאות בצורתן המקובלת בשנים האחרונות, הן תוצאה של תהליך שראשיתו בהצעת חוק ממשלתית עם קום המדינה, שחקקה את יום הכרזת המדינה כחג ממלכתי. בהמשך, בשנת 2018 חוקקה הכנסת את חוק יסוד הלאום, במסגרתו נקבע כי: "יום העצמאות הוא יום החג הלאומי הרשמי של המדינה".
לצד הטקסים הרשמיים הממלכתיים, כטקס המשואות, חידון התנ"ך וטקס הענקת פרס ישראל, התפתחו במהלך השנים מנהגים ודרכי ציון עממיות לחג. היות ויום העצמאות הוא יום שבתון, רבים מנצלים אותו לפיקניקים, מנגלים וטיולים. בערב החג, התבססה מסורת בה הרשויות המקומיות (שזוכות לתקציב ייעודי למטרה הזו) מפיקות אירועים שונים, שברובם נכללות במות בידור, מופע אומנים ומופע מרהיב של זיקוקי דינור. המנהג של הצבת במות בידור במרכזי הערים ומופע הזיקוקים נוצר בחגיגות העשור הראשון למדינה בשנת 1958.
אך השנה, אירועי יום העצמאות ברחבי הארץ ובדרום בפרט, יצויינו כאמור באופן אחר. בצל המלחמה, האבל והיגון על הנרצחים, על חללי צה"ל ומתוך רגישות למשפחות החטופים והחטופות שטרם חזרו ולאלפי המשפחות השכולות, התחושה שונה והיא מקשה לשמר את הצביון הנהוג לחג.
היום פורסם שהוחלט שלא לקיים השנה את מטס חיל האוויר והמשט באילת ביום העצמאות. עוד קודם לכן, שרת התרבות והספורט מירי רגב הודיעה ב-6 למרץ, שהחליטה לבטל את מופע הזיקוקים המסורתי שהיה צפוי להתקיים באירועי יום העצמאות הממלכתיים הקרובים. הסיבה לכך היא החשש מפגיעה בהלומי הקרב. "אני קוראת לראשי הרשויות המקומיות להצטרף להחלטה זאת ולהימנע גם הם ממופעי זיקוקים", מסרה ואכן ראשי רשויות רבים הצטרפו לקריאתה זו.
החלטתה דומה לזו שקיבל קודמה בתפקיד, חילי טרופר בשנה שעברה, שאף נימק את ההחלטה באופן דומה וגם הוא הזמין את ראשי הרשויות לקבל החלטה להימנע מכך. קדם להחלטה של טרופר קמפיין שרץ ברשתות ב-2022 שקרא להתחשב במצבם של לוחמים עם פוסט טראומה. אכן בוטלו מופעי הזיקוקים בערים שונות בהמשך לכך, או היו שקטים ומצומצמים. כך היה גם ב-2023.
ביטול חגיגות יום העצמאות בנופך המקובל התרחש גם ב-2020, בצל מגפת הקורונה. הצורך למנוע התקהלויות מיותרות, הוביל את הרשויות לביטול חגיגות המוניות ומופעים לרגל יום העצמאות. ביום הזיכרון לא התקיימו טקסים ממלכתיים ולא התאפשרה עליית המשפחות השכולות לבתי העלמין.
ב-2002 ימי האנתיפאדה השנייה וגל טרור שהגיע לשיאו בחודש "מרץ השחור", שבו נרצחו למעלה מ־135 ישראלים בפיגועי התאבדות בישראל, הציף באותם ימים את ההתלבטות הזו - האם לקיים או לבטל את האירועים ברחובות? אולם, לא רק המצב הבטחוני והחשש מפיגועים הם שהביאו להתלבטות. לאחר נפילתם של 13 חיילי מילואים בפעולת צה"ל בג'נין, הוחלט בחלק מהערים לוותר על כל החגיגות, לשם הזדהות עם המשפחות השכולות.
השנה, בני ביטון, ראש עריית דימונה ניסה לאמוד את התחושות בקרב תושביו ושאל אותם "תושבי דימונה האהובים, אני צריך אתכם! איך נראה לכם נכון לחגוג את יום עצמאות, כאן בדימונה - השנה?".
מעניין אם בני ביטון יודע איך נהגה עריית דימונה ביום העצמאות שלאחר מלחמת יום כיפור? בעיתון "דבר" שפורסם ביום 16.04.1974, נכתבה הידיעה הבאה: "תקציב יום העצמאות של עריית דימונה יצומצם ב-15 ל"י וסכום זה יתרם לשיקום הנפגעים מקריית שמונה". הנפגעים אליהם מתייחסת ההודעה אינם חללי המלחמה, אלא מדובר בנרצחי פיגוע שהתרחש בקריית שמונה חודש לפני.
באופן מצמרר משקף הפיגוע ובמובנים רבים, את תאוות הטבח של אויבנו כפי שבאה לידי ביטוי ב-7 לאוקטובר השנה. שלושה מחבלים שחדרו מלבנון ב-11 לאפריל 1974, הגיעו לעיר ורצחו בה 18 ישראלים – 16 אזרחים ושני חיילים, 15 ישראלים נוספים נפצעו. במעריב נכתב כמה ימים אח"כ (27.04.1974) שבקריית שמונה יבוטלו חגיגות יום העצמאות ותקוים רק המסורת של קיום פיקניק המוני בחורשת טל.
לא במקרה בישראל, יום העצמאות מצוין מיד לאחר יום הזיכרון. פולחן עצמאות ריבונותה של ישראל ופולחן הנופלים במלחמת הקוממיות, נכרכו מלכתחילה, בקום המדינה יחדיו. הפרשנות המיתית קשרה את הקרבתם ההרואית של הנופלים במימוש העצמאות הלאומית והריבונות. בהתאם לזאת, נותר רק לייחל לכך שגם אירועי יום הזיכרון יכובדו ושאנשי מחאה שהפריעו וביזו את האירועים בשנה שעברה, לא יחזרו על מעשיהם.