העמותה שמסייעת לקרובי נרצחי הנובה: "ההתקדמות הנפשית איטית, הכאב עצום"

אתמול בבוקר, חצי שנה מפרוץ המלחמה, מישהו העלה בקבוצת הוואטסאפ שלנו, שמונה 480 חברים, סרטון חדש שהוא קיבל, ואנשים הגיבו, שיתפו בתחושות. יש כאלה שמספרים שהם עושים תחקיר עצמאי, יש כאלה שעדיין מחפשים כל מיני קטעים לא מצונזרים בטלגרם כדי להבין מה קרה עם היקירים שלהם שנרצחו במסיבה. בקבוצה הזו אנשים משתפים אחד את השני", מספרת הילה אביר, אחותו של לוטן אביר ז"ל, שנרצח במסיבת הנובה.

אביה של לירי אלבג על משלוח זר האבל: "זה בוקס בבטן שבא לך להקיא"
בעלות של יותר משלושה מיליארד שקלים: 27 אלף מפונים עדיין בבתי מלון

אביר הייתה בין יוזמי הקמת עמותת "ילדי האור" - משפחות נרצחי מסיבות ה־7 באוקטובר - שמטרתה להוות קורת גג למשפחות השכולות הללו, לתמוך בהן, לתת מענה לבעיות ולצרכים שעולים ולתאם בין הגורמים השונים - ממשלה, משטרה, גופי המדינה השונים - לבין המשפחות.

"בערך בסוף נובמבר, תחילת דצמבר, הבנו שמישהו צריך לנהל את האירוע עבור המשפחות השכולות מהמסיבות", מספרת אביר. "אנחנו לא קיבוץ או קהילה שיש לנו 'אבא ואמא'. אנחנו פרושים בכל רחבי הארץ, אבל לצערנו יש לנו מכנה משותף, שותפות גורל, שכוללת בין היתר את העובדה שחסר לנו הרבה מידע, שאף אחד לא באמת יודע מה היו הדקות האחרונות של היקיר שלו שנרצח. יש כאלה שלא יודעים איפה הם נרצחו, יש כאלה שיודעים איפה אבל לא יודעים מה קרה. חוסר הידיעה הזה, החיפושים הרבים שעברו על המשפחות, המראות שהיו צריכים לראות, אם זה בסרטונים או כשיצאו בעצמם לשטח לחפש - היו מאוד טראומטיים".

לוטן, 24 וחצי, מספרת הילה, "נסע לבלות במסיבה עם כמה חברים, כאשר באוטו איתו היו מאי נעים ז"ל ובן לנדאו, חברי ילדות ממושב גן חיים. באותו בוקר דיברתי איתו, שאלתי מה קורה. הם היו בדרך הביתה מהמסיבה ונכנסו למיגונית בכניסה לבארי. בהתחלה לוטן ומאי נשארו בחוץ, כאשר בן נכנס פנימה למיגונית. לוטן כתב לי ש־40 אנשים נמצאים בתוך המיגונית הקטנה, והוסיף שהם שם לבד, שאין משטרה, אין צבא. הוא שלח לי מיקום, ואז אבד הקשר".

מה קרה אחר כך?
"בסוף גם מאי ולוטן נכנסו לתוך המיגונית. הקשר האחרון היה בערך בשמונה בבוקר. ואז אתה מתחיל להבין, מתחיל לחפש, יש רשימות. ניסינו להבין מה קורה ואיפה הם. כבר באותו ערב הבנו שבן ניצל ושרד ושהוא בבית חולים. אבל לא ידענו כלום על מאי ולוטן והמשכנו לחפש. ביום שלישי בשעה 15:51 - אני זוכרת את השעה המדויקת - הגיע אלינו ראש המועצה שלנו והודיע שזיהו את הגופות של מאי ולוטן, ושזה הסוף. היו כמה ניצולים מהמיגונית שדיברנו איתם, אבל הם לא ידעו להגיד איך לוטן נפגע, אם מת מהר, לא מהר, אם פונה חי או מת מהמיגונית. האם סבל או מת מיד?".

לדברי אביר, חברי העמותה נמצאים בקשר רציף עם האחראים על החקירה בלהב 433, במטרה להצליח אולי להשיג מידע נוסף על הדקות האחרונות של יקיריהם. "למשל, אם יש אולי צילומים ועדויות ממצלמות גוף של המחבלים, אולי זק"א יודעים משהו, אולי יש דוחות נתיחה. אנחנו לא קיבלנו כלום, ולא בטוחים שיש", היא אומרת. "אנחנו יודעים שאנשים מתו, אבל לא יודעים איך. באופן אישי, עצם זה שאמא שלי לא יודעת אם לוטן נפגע מכדורים או מרימון, או שהיא לא יודעת כמה זמן סבל - זה מטריד את מנוחתנו. יש כאלה שלא יודעים מה קברו. אנחנו באמת בחוסר ודאות וזה מדיר שינה מעינינו".

גם ניצן לוי, שנמנה עם מקימי העמותה, אביו של גיא גבריאל לוי ז"ל, 24 ושמונה חודשים, שנרצח במסיבת הנובה, נותר ללא מידע. "גיא וחברתו, שליו מדמוני ז"ל, היו בין הראשונים שיצאו מהמסיבה ברעים, הם נסעו דרומה", הוא מספר.

"הם עוד לא הבינו מה קורה, ונסעו בערך 20 דקות דרומה על כביש 232. אין לנו מושג מה קרה, אם זה היה טיל RPG או יריות, אם המחבלים עצרו אותם, לא עצרו. ניסינו ליצור קשר, הטלפון של גיא צלצל, והוא לא ענה. רק ביום רביעי חברים של מור, הבן הגדול שלי, הצליחו לזהות את הרכב 20 קילומטרים מהמסיבה, חמש דקות לפני תלמי יוסף. אנחנו לא יודעים כלום לגבי מה שקרה, אף גורם לא יצר איתנו קשר. הפעלנו קשרים שלנו וגילינו שהטלפונים של גיא ושליו היו כבר בשבת בעזה, חשבנו שאולי הם חטופים. לאחר שבוע הודיעו לנו שגיא נרצח. הלוויה של גיא הייתה בראשון בבוקר, ואחריה הודיעו שגם שליו נרצחה. אין לנו מושג מה ואיך. אנחנו בקשר עם להב 433, מנסים להשיג צילומים. חשוב לנו לדעת מה קרה".

לגיא, מוסיף לוי, היה קעקוע מאוד מיוחד ברגל. "ביקשתי מחברה קדישא לצלם את הקעקוע, כדי להיות בטוח שזה הוא. הם זיהו את הקעקוע, אמרו שהגופה הייתה שלמה, אבל כן ראיתי פיח. אין לי בכלל מושג איך הוא נרצח", הוא אומר. "חשוב לי לדעת מה הם הרגישו ברגעים האחרונים, מה הם חוו, אם הפתיעו, לא הפתיעו אותם. המעגל בשבילי עדיין לא נסגר, אנחנו מנסים בכל מיני דרכים לאתר מידע".