דניס גבאי, ילידת שנת 1943, ניצולת שואה מצפון אפריקה, היא אלמנה ואם לחמישה ילדים אשר מתגוררת באשקלון בשגרה - אבל בשמחת תורה האחרון, 7 באוקטובר, שהתה בקיבוץ רעים אצל בנה דודו.
נתניהו בעצרת ב"יד ושם": "גם אם ניאלץ לעמוד לבד - נעמוד לבד"
העסקה נפלה? השיחות "קרובות לפיצוץ", ראש ה-CIA יבקר בארץ
היא הגיעה לקיבוץ עוד ביום חמישי כדי לחגוג לו יום הולדת. המשפחה חגגה עד שעה מאוחרת בליל שישי, וכמו כל תושבי הנגב המערבי וחלקים נרחבים בארץ, התעוררה לפתיחת מתקפת הפתע של חמאס ממטחי הטילים בשש וחצי בבוקר. הבן, דודו, שלף את אמו דניס ממיטתה, מתוך שינה, יחפה, ללא טלפון נייד, היישר לממ"ד עם שאר בני המשפחה.
קיבוץ רעים וביתו של דודו, הסמוך לזירת המסיבה ברעים, עמד שעות ארוכות בפני מתקפת מחבלים. דניס שהתה בממ"ד עם כלתה, מחובקת עם נכדתה מעל 24 שעות, ללא מים ואוכל, ללא קשר לעולם החיצון. הבן, חבר כיתת הכוננות, נכנס ויצא כל העת מהממ"ד בכדי להגן על משפחתו ועל הקיבוץ.
דניס, חברה בסניף אשקלון של עמותת "עמך", משחזרת: "הייתי אחוזת אימה, נאלצתי לשמור על דממה שעות ארוכות, כשרק פי נע כל העת בתפילה לאלוהים, להוריי ובעלי המנוחים. השעות הרבות בממ"ד נחרטו בי היטב. המחבלים הציתו רכבים ובתים בסמוך לבית, והכו על קירות הממ"ד שוב ושוב".
דניס ניצלה בנס ונשארה בקיבוץ רעים עד לאחר שהצבא הכריז כי ניתן לפנות תושבים ממנו. היא הועברה לביתה באשקלון רק ביום שני בשעות הצהריים באמצעות אמבולנס.
ב"עמך" אשקלון מספרים כי דניס גבאי הייתה תינוקת בשואה, וכל הזיכרונות שלה הם מהסיפורים שסיפרו לה הוריה. טראומת העבר אשר ישבה על רבדים עמוקים בנפשה פרצה ביתר שאת ב־7 באוקטובר, כאשר שהתה בקיבוץ.
"השואה הפרטית האמיתית שלי התרחשה בעצם ברעים. כנראה שטראומות שהתרחשו בשואה שלא הייתי מודעת אליהן כי הייתי תינוקת עלו באותו יום ארור. צעקות השבר, היריות והעשן מחוץ לביתו של בני גרמו לי להיות חולה עד היום, וגם המצוקה הנפשית לא עוזבת אותי לרגע. מאז 7 באוקטובר החיים שלי השתנו לגמרי. כל הסיפורים שסיפרו לי על ההישרדות של משפחתי כמו נולדו מחדש במציאות. עד עכשיו אני נעזרת באופן יומיומי בעמותת 'עמך' ובמענה הרגשי שהם נותנים לניצולי השואה. עצוב לי שההיסטוריה חזרה על עצמה, והפעם בישראל. אומנם כיום לעם שלנו יש מדינה וצבא, כוח מגן יהודי, אבל ב־7 באוקטובר עבורי כל אלה לא באו לעזרתי".
ד"ר דרור גולן, מנהל קליני ארצי של עמותת "עמך", מוסיף: "בקרב ניצולים שחוו באופן ישיר את האירועים ב־7 באוקטובר, ניתן לראות מגמת התגברות של סימפטומים פוסט־טראומטיים, אבל לצד זאת אנחנו יכולים לראות גם ביטויים שונים אצל ניצולים אחרים, כשאותן חוזקות שעזרו להם לשרוד בזמן השואה מסייעות להם לשרוד את האירועים הקשים שחוו ב־7 באוקטובר".