המקום: רמת הגולן. התרגיל: כיבוש יעד מבוצר סורי. חלק מהתרגולת של כניסה ליעד מבוצר כללה את פריצת הגדר בעזרת בונגלור. בהעדרו, היה מתנדב נשכב על הגדר והכוח עובר עליו.
בדרך לביטול הסכם שלום עם מצרים? המקורבים לשלטון בקהיר במכבש לחצים
חיפש כבוד, ומצא מחאה: ג'רי סיינפלד התקבל בקריאות בוז באוניברסיטת דיוק
זו הייתה תרגולת שעברה בחטיבה עם הילת גבורה מאז מלחמת ששת הימים, בקרב תל פאחר. שם נתקל הכוח של גדוד 12 בגדרות שחסמו את הכניסה למוצב הסורי. דוד שיראזי ויעקב חודרה נשכבו על הגדר והכוח עבר עליהם. שיראזי נהרג בהמשך הקרב ועוטר על פועלו בעיטור הגבורה.
הייתי בכוח הפריצה. הגענו עד לפני הגדר ואז נשמע קולו של בצלאל טרייבר, המג"ד: "מתנדב לגדר"! תוך עשירית השנייה קפץ דני זילבר, מפקד צעיר במחלקה, ונשכב. הגדוד כולו עבר עליו במשך דקות ארוכות. ראיתי אותו קם, מעוך כולו מדריסת עשרות הלוחמים, וזורח. זה היה דני.
דני גדל ברמת גן, בשנתון שלי ובסמוך אלי אבל לא היה שום סיכוי שנכיר. שני מעגלים סמוכים שלא נפגשים. רק בגדוד 17 נפגשו המעגלים עד שהפכו לאחד. אני זוכר באחד המסעות הליליים שבהם טיפסנו על הר חזון שמעל כרמיאל, אני עם מכשיר קשר צמוד אליו במאסף.
העלייה הייתה תלולה והוא דוחף חיילים בשתי ידיו הגדולות. "מה המצב בני"? הוא שואל ואני, ספונטאנית עונה: "החיים קשים בגולני". כמענה הוא הניף את ידו והוריד לי מכה אדירה בגב, שהעיפה אותי כמה מטרים קדימה: "החיים יפים בגולני" אמר ושעט.
דני יצא מיד לקצינים ובמלחמת לבנון כבר היה קצין מבצעים מוערך בגדוד. באוגוסט 82, ימים לפני צאתו לקורס מ"פ, היה בסיור קצינים ליד בירות, שם ספג פגיעה ישירה ממנה נהרג.
ביום שבו דני נהרג, וכמובן בלי לדעת מסיפור חייו, השיקו ברדיו בפינה "לשיפוטכם" שיר חדש של אריק איינשטיין ויצחק קלפטר: "יושב על הגדר". איינשטיין סיפר שנושא השיר הוא אופורטוניזם, אדם היושב על הגדר ומחכה לפעול בלי לקחת אחריות.
השיר הזה נקלט והפך לביטוי של אזרחות אדישה, ניטרלית, עטופה במסך עשן, שלא לוקחת צד ומחכה לראות "מה יהיה". באוזני הוא תמיד נשמע כאלטרנטיבה לביטוי ההרואי של "לשכב על הגדר".
הרבה דובר על מה שעבר על החברה הישראלית בין אז לעכשיו, בין חברה מגוייסת לחברה מופרטת. היה נראה שהשיר גבר על האתוס. שהישיבה על הגדר הפכה לישיבת קבע. למעלה מארבעים שנה עברו והנה באה המלחמה הנוכחית.
פתאום מתברר כמה מאות ואלפי אנשים מוכנים לקפוץ על הגדר לטובת החברה כולה. כמה אנשים, מכל מיני "שבטים" שעזבו בית, משפחה, עבודה, וקפצו בחירוף נפש להצלת העם והארץ. הסיפורים שנערמים מותירים אותנו משתאים אל פניה החדשים של החברה בישראל.
השנה ביום הזיכרון אעמוד עם משפחת אוחיון מאופקים בבית העלמין שליד מושב יד רמב"ם. משה ואליעד, אב ובנו, קפצו בשבעה באוקטובר בהשכמת הבוקר. הם עוד לא ידעו את גודל המכה, את החרפה שהטיל החמאס על המדינה כולה ועל צה"ל בפרט. עבורם השכיבה על הגדר להצלת אופקים והמדינה לא עמדה בסימן שאלה. המושג "יושב על הגדר" היה זר להם ולסביבתם.
הגדר שנרמסה תחת גלגלי המחבלים הותירה אותנו המומים ומבוישים. המילה העברית לתמונה הקשה הזו היא "חרפה". כנגדה באו אנשים וחרפו נפשם עד מוות, כדי לזקוף מחדש את קומת ישראל. המלחמה הזו ארוכה וקשה אבל לא נוכל לעצור אותה בשפלות ובשבר. מסירות הנפש של דוד שיראזי, דני זילבר, משה ואליעד אוחיון, ועמם אלפי הנופלים, תשמש עבורנו תמרור דרך וקריאת כיוון.
"ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ" (ישעיהו כה).