בסופה של סאגת האירוויזיון, לאחר שעדן גולן עלתה על בימת האירוויזיון במאלמו ושרה לקריאות בוז את “הוריקן" - מה שהפתיע את העולם כולו הוא שבעוד שרוב שופטי מדינות אירופה המשתתפות באירוויזיון בחרו להתעלם מהנציגה הישראלית, ונתנו לגולן רק 52 נקודות מ־11 מדינות, כשכל מדינה שהעניקה נקודות לישראל זכתה לקריאות בוז באולם – הקהל האירופאי בבית העניק לגולן דוז פואה מ־13 מדינות ו־323 נקודות – והזניק את גולן למקום החמישי בתחרות (בנוסף לעובדה שהקהל בבית גם בחר בגולן במקום הראשון בחצי הגמר השני).
שונאי ישראל? אלו המדינות שחשפו את האמת המרה על השופטים באירוויזיון
"שנאה חסרת תקדים באירוויזיון": התאגיד משיב אש לתקשורת העולמית
הדיסוננס בין התעלמות השופטים לתמיכת הקהל במדינות אירופה מתבטא לא רק בתוצאות האירוויזיון אלא אולי גם בצורה מעמיקה יותר גם ביחס כלפי ישראל (או לחלופין כלפי האנטישמיות) ובעניין (או חוסר העניין) בנוגע למלחמה בעזה. “אני מנתח את תוצאות האירוויזיון במספר היבטים", מסביר דוד סרנגה, ראש חטיבת הדיפלומטיה הדיגיטלית במשרד החוץ. “קודם כל מדובר בשיר טוב ובזמרת מדהימה, ולקהל שיושב באירופה לא משנה מאיזו מדינה היא מגיעה והוא אפילו לא מתעניין במה שקורה בישראל. מבחינתו שיר טוב ראוי להצבעה. לא כל אחד שהיינו שולחים היה זוכה לתוצאות הללו. מדובר בזמרת מעולה, בשיר טוב מאוד וביוצרים מצוינים".
"לדעתי, אחת הסיבות שהשופטים לא כל כך נתנו ניקוד לישראל היא כי הם פחדו מדעת הקהל במדינותיהם ומהטרור של אותן קבוצות מיעוט מרעישות. הם לא רצו לקבל איומים. לעומת זאת, בהצבעת הקהל, אני משער שמלבד נושא השיר הטוב – הייתה ריאקציה נגד האנטישמיות והטרור. הרבה אירופאים ראו את ההפגנות נגד ישראל במאלמו, את קריאות הבוז ואת הכללת הנושא הפוליטי בתוך התחרות – והם לא אהבו את זה. הרבה אנשים לא אהבו את הגל המוסלמי שראו שם, וכריאקציית־נגד הם הצביעו לטובת ישראל, או אם תרצה – נגד הטרור. כמו כן, התגייסות של הרבה מאוד קהילות יהודים וישראלים באירופה מתוך מטרה להצביע עבור ישראל הובילה להצבעה רבה, שזה דבר מאוד לגיטימי".
סרנגה מציין כי הוא וצוותו מתכננים בימים הקרובים לערוך מחקר מקיף להבנת התופעה, על מנת לדעת כיצד למנפה לטובת ההסברה הישראלית: “התוצאות שקיבלנו היו מפתיעות, כלומר יש תוצאות שעומדות בסתירה למה שאנחנו יודעים על דעת הקהל באותן מדינות שאזרחיהן הצביעו לטובתנו, כמו באירלנד, שוודיה או בלגיה שהן מאוד ביקורתיות כלפי ישראל, אז אנחנו רוצים לבדוק אם זה נובע מכך שהשיר טוב או מסיבות אחרות ואם אפשר ללמוד מהאירוויזיון ומהאירוע הזה גם לגבי פעולות תרבות אחרות בעתיד".
“אנשים לא אדישים"
סרנגה (60), ששימש בין היתר כשגריר ישראל ברומניה, כיועץ בכיר למדיניות חוץ לנשיא המדינה ראובן ריבלין, כציר לפרלמנט האירופי במשלחת ישראל לאיחוד האירופי וכקונסול התקשורת וההסברה בקונסוליה הישראלית בניו יורק, טוען כי יש לחלק את המצב ההסברתי לשניים: לפני ה־7 באוקטובר ואחריו. “הדבר נובע בעיקר מהעובדה שלפני ה־7 באוקטובר היו שני תחומים לעבודת ההסברה: האחד – עבודת ההסברה המדינית שעסקה בכל הנושאים המדיניים כמו הסכסוך הישראלי־פלסטיני, איראן וכו’, והשני – העברת הסיפור הישראלי לעולם, אם זה בטכנולוגיה, הייטק, תרבות, מדע וכו’", הוא פותח את דבריו.
"מאז האסון אנחנו כולנו שרויים עדיין ב־7 באוקטובר מבחינה הסברתית, כלומר כל הנושאים האחרים הושמו בצד וכל הפעילות ההסברתית מתמקדת בחשיפת פשעי חמאס, החזרת החטופים, לגיטימציה בינלאומית לפעולות צה"ל וכדומה. באיזשהו שלב, לאחר שתסתיים הלחימה, נצטרך לחשוב על היום שאחרי גם בפן ההסברתי, אבל היום הזה נגזר מהדברים שקורים היום. כמו שאתה רואה, גם העולם השתנה, והיום הוא מחולק לבעד ישראל או בעד הטרור. אין משהו באמצע. גם אם יש לך נושאים שבהם אתה מבקר את ישראל, אתה עדיין צריך להחליט אם אתה בעד ישראל או אם אתה בעד הטרור. אנשים היום בעולם לא יכולים להישאר אדישים לסוגיה הישראלית־פלסטינית והם גם לא נשארים אדישים. חשוב לציין שלא בהכרח המיעוט הרעשני הוא זה ששולט ברוב דעת הקהל".
בתחילת המלחמה רוב העולם תמך בנו ובמלחמה, כי היו לנו כל הסיבות המוצדקות לכך עקב הטבח הנוראי, ונדמה שעכשיו העולם מחולק יותר ויש הרבה גורמים, כולל בארצות הברית, שלא בדיוק תומכים בנו ב־100%.
“מה־7 באוקטובר ועד היום היו כמה גלים תקשורתיים. בשבועות הראשונים העולם היה עסוק בזוועות הטבח, בתמיכה מסיבית בישראל ובהזדהות איתה. ככל שהלך והתברר נושא החטופים הגל המשיך ועסק בנושא החטופים, ובמקביל התחיל גל אחר שהחל לדבר על סבל הפלסטינים בעזה בגין פעולות צה"ל".
"בהמשך בא גל שלישי שסייע לנו בהעברת המסר הישראלי והוא כל התחקירים בנושא הפגיעות המיניות של חמאס, ובמקביל התעצם גם הגל שמדבר על המצב ההומניטרי בעזה. ככל שהזמן הלך ונקף – כך הסיקור של אירועי ה־7 באוקטובר הלך ופחת, כאשר הפעילות שלנו הייתה לבוא ולשמר את המעשים, להמשיך ולספר לעולם את ה־7 באוקטובר כיוון שזו הסיבה שבגינה יש לנו את הלגיטימציה לפעול בעזה. אבל בעולם התקשורת סיפור לא מחזיק הרבה זמן, ולאחר מספר חודשים שהתמונות מעזה, ההרס והאנשים שם, החלו להגיע לעולם – העולם עבר לעסוק בעזה ובמשבר ההומניטרי בה, ולכן זו תמונת המצב שלנו כיום".
יש דרך לשנות את דעתן של המדינות הרבות שמאוד נגדנו עכשיו או שזה אבוד לנו?
“אתה יכול לראות שנכון להיום יש באירופה מדינות שהצהירו שהן מתכוונות להכיר במדינה פלסטינית. אין לי אולי מה לעשות מולן, אבל כן מוטלת עליי האחריות להראות לשאר העולם מדוע מדובר בהחלטה נפסדת שהיא פרס לחמאס, שזו החלטה בלתי הגיונית בעליל שלא רק שלא תסייע לפלסטינים אלא עלולה אף לפגוע בהם".
מהם האתגרים שניצבים בפניך מאז האסון?
“יש מספר רב של אתגרים. אחד מהם הוא קבוצות גדולות שמכחישות את ה־7 באוקטובר, ואתה יכול לראות את זה ברשתות החברתיות. אתגר שני הוא המפגש של האדום עם הירוק, כלומר הפרוגרסיבים הקיצונים שפוגשים את האסלאמיסטים או תומכי האסלאם המטורפים, ושתי הקבוצות האלה, שרחוקות אחת מהאחרת מבחינה אידיאולוגית, חברו יחד בהתקפה על ישראל".
"מה שאנחנו רואים היום באוניברסיטאות בארצות הברית וברחובות אירופה הוא המפגש בין האנטישמים הירוקים האסלאמיסטים לפרוגרסיבים האדומים מבקרי ישראל ושונאיה. הקבוצות הללו מאוד רעשניות. כריאקציית־נגד לקבוצות הללו ישנן קבוצות באירופה ובארצות הברית שמאוד לא אוהבות את שעיניהן רואות, אבל רבים מהאנשים חוששים להביע את דעתם כי אלו קבוצות קיצוניות שמשתיקות כל אדם שחושב אחרת. התפקיד שלנו הוא לחבור לאותן קבוצות שחוששות להביע דעה ולדאוג שהן ישמיעו את קולן כי תומכי ישראל צריכים לראות שהם לא היחידים שתומכים בישראל. ככה אני גם מנתח את תוצאות האירוויזיון, אגב".
מהראשונים לזהות
על פי מחקר של חברת הייעוץ השווייצרית DigiTips, חשבונות הסושיאל של משרד החוץ היו בין השלושה הכי פופולריים בעולם מאז תחילת 2024. מאז ה־7 באוקטובר העלו ערוצי משרד החוץ מעל ל־32 אלף פוסטים וציוצים שזכו למעל ארבעה מיליארד חשיפות. מדובר בהישג פנומנלי שלסרנגה יש חלק משמעותי בו לא רק בשל תפקידו הנוכחי, אלא גם בשל היותו הדיפלומט הישראלי הראשון שהגה לפני 15 שנה את הרעיון להקים ערוצי סושיאל למשרד החוץ.
"משרד החוץ היה בין המשרדים הראשונים בעולם שהבינו אז את חשיבות הרשתות החברתיות", הוא מספר. “הבנו שאנחנו לא חייבים גורם מתווך כדי להעביר את המסר לקהל, ולכן משרד החוץ הישראלי היה מהראשונים שאימצו את הרשתות החברתיות כחלק מעבודת הדיפלומטיה הציבורית, וכיוון שכך הרשתות שלנו מאוד חזקות מבחינת כמות העוקבים ומעורבותם. תוסיף על זה את העובדה שכחלק אינטגרלי מהכשרת הדיפלומטים הישראלים וההדרכה שהם עוברים, הרשתות החברתיות הן אחד הדברים שנמצאים גבוה בסדר היום שלנו כמשרד חוץ, וכמובן יש את חטיבת הדיגיטל אצלנו שעובדת בהרבה שפות, דואגת להישאר רלוונטית ומדברת את השפה העכשווית. זה פרי עבודה של הרבה מאוד שנים. מאז ה־7 באוקטובר הרשתות החברתיות שלנו התפוצצו בתכנים, העלינו תכנים בכמות אדירה וסיפקנו מידע אמין, אותנטי ומעניין".
זה לא סוד שיש ביקורת משמעותית על ההסברה הישראלית מאז ה־7 באוקטובר, ושדווקא אזרחים כמו יוסף חדאד, אלה קינן ועוד הם שתפסו את מושכות ההסברה. איך אתה מסביר את זה? הרי זה לא תפקיד האזרחים, זה תפקיד המדינה.
“תמיד אנשים מתלוננים על ההסברה ולמה הם מתלוננים? כי הם לא רואים הסברה ישראלית בתוך ישראל. ברור שהם לא יראו הסברה ישראלית בתוך ישראל, ההסברה שלנו נעשית כלפי חוץ. בכל מבצע ובכל מלחמה אתה תשמע ביקורת על ההסברה הישראלית. קח למשל את ‘שומר החומות’, הייתי אז שגריר ברומניה ואני זוכר שב־72 השעות הראשונות של המבצע נתתי 14 ראיונות טלוויזיוניים. מישהו בישראל ראה את זה? ברור שלא, כי בישראל לא צורכים את התקשורת הבינלאומית. אנחנו לא מושקעים בהסברה מול הציבור הישראלי. אולי זו טעות, אבל אנחנו מעדיפים לעשות את ההסברה כלפי חוץ, לכן הישראלים לא נחשפים לזה וטוענים שאין הסברה, זה בולשיט! מאז פרוץ המלחמה השגרירים שלנו העניקו מעל 1400 ראיונות לתקשורת".
"חשוב לציין שאני רואה בצורה מאוד מוערכת את המעורבות של החברה האזרחית בהפצת המסר ברשתות החברתיות. אני חושב שאנחנו והעולם המוסלמי זה לא כוחות כי אתה מדבר על 15 מיליון יהודים לעומת מיליארד וחצי מוסלמים. ברגע שיש התגייסות של הרבה ישראלים ואנשים בעולם היהודי שלקחו על עצמם חלק מהעול – בטח שזה עוזר. אבל בסוף מדובר בשתי ישויות שכל אחת צריכה לעבוד במגזר שלה. הרבה מאוד פעמים אסור לנו, בתור ממשלה, לחבק יותר מדי את אותם מסבירנים אזרחים כי אני לא רוצה שהמסר שלהם ייתפס כמסר מטעמנו וגם הם לא רוצים זאת. הם רוצים להביא את ה’אני’ שלהם, ולכן ההפרדה שקיימת היא נכונה".
אתם משתפים איתם פעולה?
“בהחלט, יש שיתוף פעולה, בין שזה בהעברת המסר ובין שזה בשיתוף תכנים".
מאז נובמבר יש טענה שטיקטוק לכאורה מעדיפה תכנים פרו־פלסטיניים ומורידה את החשיפה של תכנים פרו־ישראליים.
“טיקטוק חוסמת תכנים פרו־ישראליים ונותנת חשיפת יתר לתכנים פרו־פלסטיניים, וזה נותן הסבר למה שאנחנו רואים במספרים. מבין כל הפלטפורמות, ואנחנו פעילים בכולן, אנחנו רואים שבטיקטוק החשיפות שלנו הכי נמוכות כי כנראה מישהו חוסם את התכנים הללו. ארגונים ישראליים שרוצים להעלות את האמירה ‘ביחד ננצח’ נפסלים בטיקטוק. גם משפחות החטופים לא יכולות להעלות קמפיין לטיקטוק, וגם לא ארגונים ישראליים. יש מלא הוכחות לאנטי של טיקטוק כלפי ישראל".
ב־2004 היית אחראי על מסע ההסברה של ישראל סביב הדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג בנוגע לגדר ההפרדה והנה, 20 שנה אחרי, אנחנו שוב ניצבים מול האג. כיצד יש לצלוח מבחינה הסברתית את הדיון?
“בשני המקרים אתה מדבר על נושא שהגיע לבית הדין הבינלאומי לצד היותו נושא מאוד מסוקר, ובשני המקרים אנחנו מדברים על הגנה עצמית מבחינתנו, דבר שלא נתפס ככה על ידי הקהילה הבינלאומית. אני זוכר שכשהייתי בהאג בינואר האחרון הרגשתי שההיסטוריה חוזרת על עצמה, כאילו לא עברו 20 שנה. אבל נראה שזה מה שנגזר עלינו".
לסיום, מהן המטרות הניצבות בפניך לטווח העתידי?
“יש שני נושאים כבירים על שולחננו כרגע: האחד – המשך הלגיטימציה לפעולות צה"ל בעזה, דבר שצריך לסייע לתמיכה המדינית שישראל מקבלת. השני – חשיבה על היום שאחרי, כלומר איך אנחנו מוסיפים מחדש את אותם רבדים וממדים שקודם היו חלק מפניה של ישראל וגורמים לעולם להכיר את ישראל לא רק דרך עיני הסכסוך".