קהילת קיבוץ מפלסים פונתה להרצליה ורובה שוכנה במלון דן אכדיה. מועד החזרה לקיבוץ נקבע ל-7 ביולי 2024. אולם כעת, חברי הקיבוץ הודיעו במכתב, כי אין בכוונתם להתפנות ממקומות הפינוי בהם הם שוהים כיום וכי לא יחזרו לקיבוץ בתחילת יולי כפי שנקבע להם.

בן גביר עקץ את גלנט בישיבת הממשלה: "אולי אתה במפלגה של זהבה גלאון" | הציטוטים המלאים
זה לא "היום שאחרי" - דווקא צעד אזרחי קטן יביא לקריסת האסטרטגיה של חמאס

המכתב מופנה לראש מינהלת תקומה תא"ל משה אדרי, לשר התיירות חיים כץ, לראש מועצת שער הנגב יוסי קרן ולאלוף רפי מילוא מפקד פיקוד העורף.

במכתב כותבים חברי הקהילה בין השאר את הדברים הבאים: "הופקרנו פעם אחת, לא נופקר בשנית! חיי קהילה שלמה ולכידותה עומדים לנגד עינינו". הם מסבירים: "לאור עצימות הלחימה בצפון ומרכז הרצועה שהתגברה והעדר היכולת להבטיח את ביטחוננו וביטחון ילדינו והעדר מענה בעניין מכל גורם רשמי, משפחות שחזרו לישוב אינן מסוגלות לקיים בו חיי שיגרה". הם מציינים במכתבם שהמשפחות לא מוכנות לוותר על מענקי האכלוס.

קיבוץ מפלסים נמצא בנגב המערבי, בגבולות המועצה האזורית שער הנגב, מרחק גדר ההפרדה עם עזה ממנו הוא 1.2 ק"מ בלבד. קהילת מפלסים שרדה את מתקפת חמאס באוקטובר עם מספר נפגעים מועט יחסית, שישה תושבים נפצעו, שלושה מהם באורח קשה. עם זאת, מבין חברי הקיבוץ אין אף נרצח ולא נחטף איש, בזכות חברי כיתת הכוננות וחיילים שנלחמו בעוז במחבלים שחדרו לקיבוץ. קרבות התחוללו גם במפעל פרסקו הצמוד לקיבוץ, גם ביום שאחרי. 

חודש יולי הקרוב נקבע כמועד חזרתם של כלל יישובי העוטף לרבות קיבוץ מפלסים, ולמעט שמונה יישובים שנהרסו לחלוטין. אולם, ההתלבטויות אצל חברי הקיבוץ בנוגע לחזרה להתגורר בו במועד הנקוב, עלו כבר לפני למעלה מחודש ועליהם דיווחנו אז.

נועה חנוכה, מקיבוץ מפלסים שואלת אותנו: "לחזור לאן?" היא משתפת: "כשפינו אותנו ב-7.10 אחרי הגיהנום שעברנו באותה השבת, ניסיתי לנשום, אבל לא באמת הצלחתי".

נועה מספרת למעריב: "בעלי פצוע ירי במצב קשה מאוד, ואני בחודש 9", היא מרגישה שמפנים אותה "אל הלא נודע". עוד היא מוסיפה: "אבל ׳הניצחון המוחלט׳... ותישארו עד שתרגישו בטוחים לחזור... האמנם? הכניסה לרפיח והייאוש הגובר, כי אין באמת מקום מוגן עבורנו". היא קובעת: "ננטשנו והנה אנחנו ננטשים שוב ושוב ושוב".

נועה מנסה להעביר את התחושות: "נמצאים במלון וחלקנו בפינוי עצמאי חודשים כה רבים ופתאום תאריך, בלי הסבר, או מטרה ברורה, אזעקות צבע אדום נשמעות כל יום כמעט, פיצוצי מלחמה, הרגשה נוראה ואנחנו בתוך המלחמה". היא אומרת: "חלאס. לא בשר תותחנים אנחנו".

ישראלה צורי גרה במפלסים 45 שנה והיא כועסת: "אבסורד, הופקרנו ב-7/10. ראשי המדינה קבעו במרץ שניתן לשוב הביתה ויהיה בסדר? לצערנו, למרות הגעגוע והרצון העז לשוב הביתה לא נוכל לסכן את המשפחות ולהחזירן לשדה קרב. הודיעו לנו שבתחילת יולי מסתיים הפינוי מטעמה של המדינה ואנחנו שבים הביתה. אז זהו שלא!".

ישראלה מדגישה: "אנחנו לא חוזרים הביתה, לא חוזרים למלחמה ולשדה קרב, סיימנו להיות מותקפים ומאוימים, הגדר לא שוקמה, מנהרות והתראות בבקרים ובלילות".

עוד היא מוסיפה: "ב-7/7 אנחנו נזרקים לרחוב. משפחות מקהילת מפלסים מבקשות מענה ופתרון ביניים לשנה הקרובה". ישראלה משתפת בתחושות חוסר ודאות וחוסר יכולת לתכנן את העתיד. היא מייחלת ל"מערכת חינוך שתתמוך במעבר של כל הקהילה יחד. על מנת לקבל פסק זמן לשיקום הנפש, לקראת חזרה במלא העוצמה, הלכידות ואהבת הנגב המערבי שלנו".

ישראלה אומרת: "בחרתי לגור במפלסים, אני אוהבת את המקום ומתגעגעת לבית, אבל לצערי, לא חוזרת בשנה הקרובה וכמוני רוב הקהילה". ישראלה בשם שאר משפחות מפלסים מבקשת "שנה של הפוגה".

ממנהלת תקומה נמסר בתגובה: "מנהלת תקומה עומדת בקשר רציף עם קהילת מפלסים ומכירה את העניין. מדובר בהחלטת ממשלה ולכן הנושא נמצא בטיפול מול הגורמים הרלוונטיים בממשלה".