מאות בני אדם מלווים בבית העלמין באשקלון את מישל ניסנבאום ז"ל (59) משדרות, שנחטף לרצועת עזה וגופתו הושבה לישראל. ניסנבאום נחטף לעזה כשיצא להציל את נכדתו בת ה-4 וחצי. גופתו חולצה יחד עם גופתם של חנן יבלונקה ואוריון הרננדז ראדו. חן, ביתו הבכורה ספדה לו: ״מהשנייה שהמחבלים נגעו בנייד שלך, ידעתי שהחיים שלנו לא יחזרו להיות מה שהיו. בשישי האחרון הגיעה בשורה פאפי אני עומדת כאן ומבקשת סליחה. סליחה שלא הספקתי להזהיר אותך, סליחה שלא הצלחתי לעזור, שלא הצלחתי להחזיר אותך קודם".
עוד אמרה ביתו הבכורה: "בשבעה החודשים האחרונים עשינו הכול כדי שיכירו אותך, יידעו מי שאתה, מבטיחה שנמשיך להסב לך גאווה גדולה. הילדים יגדלו ויזכרו איזה סבא גיבור אתה. זה שלא פחד ממחבלים והציל אנשים בדרך, ובזכותך הם חיים כאן איתנו. ושלא ויתר עד שנשאר לו הכוח להילחם. מבטיחה להנחיל בהם את אהבת הארץ שהייתה בך. אהבת האדמה, ערך הרעות והחברות שהיו בולטים אצלך. אני אוהבת אותך ונורא מתגעגעת. תנוח, עכשיו אתה בבית".
גם אחייניתו, איילה ספדה לו ואמרה: "אני מבקשת מממשלת ישראל להשיב את החטופים כמה שיותר מהר הביתה. זהו זה נגמר, התפללתי שחטפו אותך חי, קיוויתי שיגידו לי שלא סבלת. אני רוצה להודות לחיילים הגיבורים שלנו וכל כוחות הביטחון. במהלך החודשים כל פעם התחלתי לכתוב הספד ואז הוצאתי את זה מהראש הייתה תקווה שתחזור".
היא הוסיפה: "היית עבורי כמו אח גדול, גם לילדים שלי. היית דמות כל כך משמעותית. אתה חסר לי כל כך שאני מכינה שניצלים ולא יכולה לשאול אם אתה בא לאכול, אתה חסר לי כל כך שאני לא יכולה להזמין אותך לחג, כבר לא תהיה הראשון שמברך אותי ביום ההולדת שלי, כבר לא תשאל בשבועות איפה הבשר, כבר לא תבוא לבריכה עם ג'ינס ונעליים. כשהייתי במשבר בחיים היית איתי בכל רגע. הייתי אומרת לך שאתה הדוד הכי הכי והיינו צוחקים על זה כי הייתה לך אחיינית אחת ולי היה דוד אחד. אני אוהבת אותך".
אם בנותיו מריאלה, "אני רוצה להודות לך מישל, על המשפחה הנפלאה שבנינו יחד. תודה לחן ומיכל, שהפכו לנשים חזקות ועוצמתיות והוכיחו גבורה ב7 באוקטובר ותמיכה בגיא. תודה על שישה נכדים ועוד אחד בדרך, שהיו עולמך וכל עולמי. תודה על חברות לא אופיינית לזוג גרוש, תמיכה אינסופית, היותך חלק מחיי. בעבודה קשה למדנו להתמודד עם כל מה שהחיים זימנו לנו. תמיד יחד. מבטיחה לך בפניי כל האנשים היקרים שמלווים אותך ואותנו, לשמור על כל מה שבנינו. לא נפרדת ממך, תמיד תישאר בליבי".
גיא, חתנו, "בנר השני של חנוכה עמדת מולנו עוז. את מה שאפשר לקשר לתקופה, הקרב של לוחמי צהל על מוצב נחל עוז. הסיבה שבחרת בשם הזה קשורה בך. בשבת בבוקר יצאת מביתך בשדרות, תחת שיגורים כדי לחלץ את נכדתך. כבר אז הבנת את גודל האסון, פגשת אזרחים והבאת אותם למקום מבטחים. הצלת את חייהם. הדבר שלא נקלט, שהיה קשה וקטלני זהו מעשה גבורה ועוז אמיתי. לא מאמין שככה זה נגמר. מבטיחים לעשות הכול כדי שתסתכל עלינו מלמעלה, תתמלא בגאווה מהנכדים שכל כך אהבת. אני רוצה לחבק את כל המשפחות שחולקות את הכאב שהולך ומתעצם. מודים לכוחות צהל שהביאו אתכם לקבורה ומקווים שאף אחד לא נפגע. עושים תפילה שהחטופים במהרה אמן. מתגעגע המון, לשתות קפה, המשחקים עם הנכדים נזכור ונאהב תמיד".