תקופת הבגרויות היא התקופה המלחיצה ביותר עבור כל תלמיד תיכון. אבל מאז ה־7 באוקטובר התווספו לתיכוניסטים מהצפון ומהדרום אתגרים נוספים: רבים מהם פונו מבתיהם ופוזרו ברחבי הארץ, הורחקו מחבריהם ונאלצו להתאקלם בתיכון חדש, זמני, עם צוות חינוכי שונה לעתים ותלמידים שאת חלקם הם אינם מכירים.
ואם זה לא מספיק, אז הם עדיין רחוקים מבתיהם ונאלצים ללמוד אחרי שעות בית הספר בחדרים צפופים בבתי מלון. על רקע בחינות הבגרות במתמטיקה שייערכו השבוע, צוותי החינוך השונים מספרים כיצד נראית תקופת הבחינות המכריעות בצל המלחמה. “ב־7 באוקטובר חווינו כמועצה וכבית ספר אסון מאוד גדול, ופונינו לכמה מקומות בארץ”, מספרת בתיה מיראזיב, רכזת פדגוגית בתיכון “נופי הבשור” במועצה האזורית אשכול, שמספר תלמידים ואנשי צוות שלו נרצחו או נחטפו.
“למרות האובדן, באיזשהו שלב כשהייתי באילת החלטנו שאנחנו מוכרחים להקים שדרות חינוכיות לילדים מתוך אמונה שהילדים צריכים שגרה, וכי שגרה זה הדבר שירפא אותם. במשך הזמן חלקנו חזרנו הביתה וכרגע אנחנו נמצאים במועצה האזורית אשכול. תלמידי התיכון שלנו נמצאים כרגע בשתי שלוחות עיקריות – שלוחה בים המלח שפתחו עבורה פנימייה מיוחדת, והשלוחה השנייה – בית הספר העורפי. בית הספר המקורי שלנו נמצא בטווח שאי אפשר ללמוד בו כרגע אז שיפצו מבנה בתוך המועצה האזורית ואנחנו לומדים בו”.
ומה לגבי הבגרויות?
“אנחנו נמצאים ליד רפיח. יש שם לחימה קשה, אנחנו שומעים רעשים. זה לא מצב נורמלי ללמוד ולשמוע מקלעים, מטוסים ופיצוצים, ולמרות כל הדבר הזה אנחנו מגישים את התלמידים לבגרות. אנחנו לא מתכוונים לוותר על אף תלמיד. אנחנו בודקים איפה כל תלמיד נמצא ונמצאים בקשר עם כולם. מבחינתנו כולם ניגשים לבגרות, אין אחד שלא ייגש, גם תלמיד ששכל הורה".
עוד הוסיפה מיראזיב: "התלמידים שלנו נהדרים ועם כל הקשיים הם באים ולומדים, הצוות המקצועי מסור ותופר חליפה אישית לכל תלמיד. זו התמודדות יומיומית לא פשוטה. יכול להיות שיום אחד ילד לא הצליח לישון בלילה כי הבית הורעד פעמיים אבל כשהוא יבוא לבית הספר המורים ישוחחו איתו ויעזרו לו לצלוח את זה כמו שצריך".
הרכזת פדגוגית הרוויחה: "משרד החינוך סייע לנו לגבש מתווה מיוחד כדי לתפור חליפה לכל תלמיד. אני לא אגיד שזה פשוט ושהכל נהדר וחלק, אבל אנחנו באמת מאמינים שהתלמידים שלנו יכולים לעשות את זה וזה מה שאנחנו משדרים להם. אנחנו כבר אחרי כמה בגרויות ויש אחוזים גבוהים מאוד של תלמידים שניגשו לבגרויות. כמעט שאין תלמידים שלא ניגשו לבגרות”.
“טיפה בים”
רויטל מאירי, מחנכת בתיכון אורט דנצינגר בקריית שמונה, שמלמדת עכשיו את תלמידיה המפונים בתיכון “אורט במעלה” בטבריה, מספקת תמונת מצב מאתגרת של תלמידי התיכון המפונים מהצפון: “אני מחנכת מודאגת. את תלמידי י”א־י”ב אנחנו מלמדים כי התיכון שקיבל אותנו לא ניגש לאותן בגרויות שאנחנו ניגשים אליהן, שכן כל בית ספר מחליט איזה שאלון הוא בוחר, ואנחנו לא מתאימים למה שנבחר בטבריה, ולכן התחלנו ללמד את התלמידים אבל אין לנו מורים מתאימים. למשל, אין לי מורה ל־5 יחידות לימוד מתמטיקה אלא יש לנו מורה למתמטיקה שמגיע פעם בשבוע מנתניה כדי לפגוש את התלמידים. התלמידים מגיעים למעט מאוד שעות".
עוד הוסיפה מאירי: "לא הצלחנו לייצב מערכת מסודרת כי אין לנו מספר מורים כדי לבנות מערכת. יש אצלנו 80 תלמידי תיכון מפונים וזה קשה. ילד שנמצא בחדר במלון עם ההורים שלו לא יכול לשבת אחר הצהריים ולהתרכז בתרגול מתמטיקה, וכשהוא יורד למלון למטה – אין לו שקט. תאר לעצמך שמגיע מורה ביום שישי ללמד את התלמידים. הוא לא מגיע לבית הספר כי בית הספר סגור, אז אנחנו מסדרים לו חדר במלון לפגוש את התלמידים".
"בנוסף, קח בחשבון שאנחנו בדרך כלל אוספים את הילדים המתקשים, עושים תגבורים ויש מחנך שמלווה אותם. פה הם אבודים. הצלחנו להשיג מתרגלת שמגיעה אבל זה טיפה בים. מבחינת התלמידים המצטיינים זה ההפסד הגדול ביותר כי הם מרגישים שנקודת הפתיחה שלהם מאוד נמוכה באופן יחסי לתלמידים המצטיינים האחרים הלא מפונים שלומדים איתם, והם לא מבינים למה הם צריכים לקבל ציונים נמוכים בגלל המצב. כשמדובר ב־3 יחידות לימוד אנחנו מצליחים להתמודד אבל ב־5־4 יחידות לימוד אלו תלמידים שצריכים להפנים את השיעורים. איך אתה יכול ללמוד פיזיקה כשהמורה לפיזיקה נמצא בכיתת כוננות ופוגש את התלמידים פעם בשבוע בזום? מישהו יכול ללמוד ככה לבגרות בפיזיקה?".
כמה תלמידים אצלכם ניגשים לבגרויות?
“אנחנו דואגים שכל התלמידים ייגשו לבגרויות. גם מי שמרגיש לא מוכן – אנחנו לא מוותרים על אף תלמיד. אצלנו כולם ניגשים”.
“עבדנו עם התלמידים בקבוצות קטנות כדי ליצור להם שגרת לימודים והסחת דעת מהמצב”, מסבירה לילך שושן, רכזת בגרויות ומורה למתמטיקה ב"ברנקו וייס מגשימים" קריית שמונה שמלמדת את תלמידיה בתיכון באילת.
“בהתחלה היה לא פשוט, היו הרבה בעיות משמעת. בכל זאת התלמידים מגיעים למקום חדש, בית ספר חדש, מורים חדשים וחברים חדשים. הם חשבו בהתחלה שהם מגיעים לקייטנה, אז לקח חודש־חודשיים עד שהם הבינו שזה בית ספר לכל דבר ושמתקיימת כאן למידה לקראת בגרויות. הגיעו תלמידים מרמות שונות, וזה קושי גם בשביל המורה. נניח אני מלמדת את כיתה י”א 2 וקיבלתי גם תלמידים מכיתה י”א 10 שזה הבדל משמעותי ביכולות וברמות וזה לא פשוט למצוא קו שווה לכולם. עשינו מיפויים ועבדנו עם כל תלמיד בהתאם לרמה שלו. בית הספר גייס מספר סטודנטים שהגיעו לעזור ובסופו של דבר הגשנו 90% מהתלמידים לבגרויות. בשלב מסוים התלמידים התחילו לעזור אחד לשני להתמודד. רק ככה הצלחנו לצלוח את זה”.
“למי יש ראש ללמוד?”
לתלמידי תיכון מאזור הצפון ומאזור הדרום, מפונים ולא מפונים, ניתנו הקלות ממשרד החינוך, כשחלק מהם ניגשים לבגרות פנימית וחלק לבגרות חיצונית מתוך מטרה להתאים את צורכי התלמיד למצב המורכב. “אני חושב שבדרום הבעיה הגדולה היא דווקא הצד הרגשי ואחר כך יש את האתגר הפדגוגי", אומר מירום שיף, יו”ר הנהגת ההורים הארצית. "ניתנו להם מענים מאוד טובים וכל הבגרויות הפכו להיות פנימיות. לגבי הצפון, אני חושב שניתנו שם מענים ברמה גבוהה אבל השאלה היא אם זה מספיק. אני לא בטוח שמישהו יודע לענות על הדבר הזה. למי מהם יש ראש ללמוד כמו בן אדם? לא בטוח שמישהו מהצפון מסוגל לשבת וללמוד עם כל האזעקות והטילים וכל מה שקורה שם".
"לדעתי, עיקר הבעיות הן פחות אצל המפונים, שכבר התאקלמו וזוכים להקלות, שאני מקווה שהן מספקות, אלא אצל אותו ילד שנמצא בדרום ובצפון ולא התפנה. אלה הילדים שהסיכון אצלם הוא הכי גדול. שם זה מאוד מורכב, אבל ניתנו מענים פר ילד מטעם משרד החינוך. להגיד לך שמצבו של כל תלמיד תיכון בלימודים בטוח עכשיו? אני לא יכול להגיד, אבל כן נעשו מאמצים בשביל זה”.