"המטרה שלי היא שלא ישכחו. הספר שאני עובד עליו צריך שיהיה בכל בית ושגם בעוד 20 שנה זו תהיה עדות למה שקרה ביישובי העוטף באותה שבת", אומר הצלם אמנון ארד, שיוצא בימים אלה בגיוס המונים במטרה להוציא לאור את ספר הצילומים "שבעה באוקטובר", הכולל צילומים ועדויות מהשבת שחורה.
בן גביר ביטל את השימוע למפכ"ל, אך ממשיך לפעול להדחתו המוקדמת
נשות מילואימניקים? הכנסת אישרה בשורה משמעותית עבורכן
בקמפיין תחת השם "שבעה באוקטובר - ספר צילומים", שנפתח בפלטפורמת הדסטארט, מקווה ארד, 50, שגדל במושב שוקדה שבמועצה אזורית שדות נגב וכיום מתגורר במושב מעגלים, לגייס 60 אלף שקלים לטובת הוצאת הספר.
"לפני שלוש שנים הוצאתי אלבום צילומים של יישובי עוטף עזה, בשם 'עוטף ישראל', שמטרתו הייתה לחשוף אנשים בישראל ובעולם לייחודו ומורכבותו של אזור קסום זה, שמהווה גם נוף ילדותי", הוא מספר. "בספר הזה יש תמונות של הנופים היפים של העוטף, אתרים מהעוטף, אנשים מהעוטף, ובעיקרון זה בא להראות את היופי של האזור. בתור צלם, מהתקשורת תמיד היו מבקשים ממני תמונות רק כשיש מלחמה, מבצעים שונים, ואילו אני חשבתי שצריך להראות את העוטף היפה".
בספר הנוכחי, שיוצא בימים אלה, 40 צילומים של אנשים שחייהם קשורים באותה שבת שחורה, ותמונות ממקומות שונים בעוטף שמראים את החורבן של 7 באוקטובר. על הפרויקט הזה הוא החל לעבוד חודש לאחר פרוץ המלחמה.
"קודם כל, בדקתי שאנשים מהספר הראשון חיים, והם חיים. אבל כמובן שאני מכיר אנשים שנרצחו", הוא אומר ומספר שלספר החדש צילם למשל בני משפחה של חטופים ונרצחים, אנשי זק"א, אנשים שונים שהפכו לגיבורים באותה שבת. בנוסף לכך, הוא אומר, "כל אחד מהמצולמים העביר בכתב את העדות שלו מ־7 באוקטובר, מאז שהוא התעורר ועד סופו של היום. הם שלחו את העדויות, כאשר את העריכה שלהן עושה דני דור, שגם כותב טקסטים נוספים בספר הקשורים באקטואליה העכשווית, במלחמת הפתע, במה שקרה ליישובים".
בהתחלה, מספר ארד, "תכננתי לעשות 20 צילומים, והשאר תמונות מהיישובים, אבל כל פעם ראיתי בטלוויזיה סיפורים נוספים של אנשים, של גיבורים שרציתי גם אותם לצרף לפרויקט הזה. ככה מ־20 הגעתי ל־40. השגתי טלפונים והתקשרתי. אולי אחד או שניים לא רצו, אבל הרוב רצו בשמחה. התפלאתי, הייתי בטוח שלא כולם ירצו".
ספר על כמה מהמצולמים.
"צילמתי למשל את דנה, אחותה של שירי ביבס. צילמתי אותה ליד הבית של שירי בקיבוץ ניר עוז ובתוך הבית של ההורים שלה, שנרצחו ב־7 באוקטובר. הסתובבנו בקיבוץ, דיברנו. צילמתי גם את תומר זק, שהיא ואחיה הדר איבדו בטבח בקיבוץ כיסופים את הוריהם, אתי ואיתי ז"ל, את אחיהם שגיא ז"ל ואת הכלבה סוקה. צילמתי את תומר בבית ההורים וגם בבית הקברות עם שלוש חלקות הקבר. היא ממש נכנסה לי ללב".
"לא נשאר כלום מהאוטו"
בין המצולמים הנוספים, מספר ארד, "אפשר למצוא את קורין משה, כלתה של עדינה משה ששוחררה משבי חמאס ובעלה, סעיד ז"ל, שנרצח. את קורין צילמתי גם בבית שלה, שבו המחבלים היו חמש פעמים, כשקורין ומשפחתה הסתתרו בממ"ד. צילמתי אותה גם בבית של עדינה. אגב, את קורין צילמתי יחד עם בעלה לספר הקודם שלי, שכאמור הביע את היופי של האזור".
גם את איריס חיים, אמו של החטוף יותם חיים ז"ל שנורה ונהרג בשוגג על ידי צה"ל, צילם ארד לספרו החדש. "אני מכיר את איריס מזמן, וצילמתי אותה ליד הבית של יותם בכפר עזה", הוא מספר. "איריס נתנה עדות על מה שיותם עבר באותה שבת, ואילו חברה משותפת שלנו כתבה על איריס עצמה, על כך שהיא הפכה עכשיו לסמל לאחדות".
בין המצולמים בספר נמצאים גם רמי דוידיאן ורפ"ק שפרה בוכריס שהצילו מבלים רבים בנובה, והאחים דניאל ונריה שרעבי שנלחמו שם מול מחבלי חמאס. "בנובה אני מבקר על בסיס שבועי, לשם כל הזמן מגיעים אנשים", אומר ארד. "ראיתי אנשים שעושים יום הולדת ליד תמונת הנרצח. צילמתי שם תמונות שקורעות את הלב".
ארד עוסק בצילום כ־15 שנים. במפגש עם המצולמים לספרו החדש, הוא מספר, "אנשים פותחים את הלב. הם מספרים הכל - איפה היו, מה היה. אני מרגיש שזה חשוב להם לספר. כאמור, כולם רצו מאוד להנציח את מה שקרה באותה שבת".
מלבד תמונות של אנשים שאותם אדר צילם בעצמו, יש גם כמה תמונות שיופיע בספר ושנשלחו אליו, בהן תמונתו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל, מפקד גדוד 13 של גולני, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. "פניתי לאשירה, אלמנתו של תומר, והיא שלחה לי תמונה וגם כתבה עליו", הוא מספר.
"צילמתי את כל המקומות שכולם מכירים, בארי, כפר עזה, ניר עוז, ועוד. צילמתי גם בשדרות, באופקים, בנובה וגם את המיגוניות שבהן נרצחו אנשים", מספר ארד.
מה היו מבחינך התמונות שהיה לך הכי קשה לצלם?
"אני חושב שהבתים השרופים. ראיתי את זה בכל מקום. הכי מזעזע לחשוב על אנשים שנשרפו בתוך הבתים האלה".
תמונה נוספת שהשאירה בו חותם משמעותי, הוא מספר, "היא תמונת המכוניות השרופות שנאספו מהנובה ומהקיבוצים. זה ממש בית קברות של מכוניות במושב תקומה. יש שם מאות מכוניות שרופות, כולל אמבולנסים שנשרפו וגם רכבים של המחבלים. תיארתי לעצמי איך אנשים נשרפו בפנים. זה מה שהרגשתי כשהסתכלתי במכוניות האלה. באיזשהו יום הייתי שם ומישהי באה לחפש רכב של אחיה. הקצין הלך איתה, לא נשאר כלום מהאוטו. אלה מחזות קורעי לב".