אתמול (שבת) בשעות הצהריים פרצה שריפה גדולה בקיבוץ יפתח על גבול לבנון, בעקבות נפילת רקטה. חברי כיתת הכוננות הזעיקו את מכבי האש באופן מיידי. אחרי דקות ארוכות שבהן שום כבאית לא נראתה באופק, ושיחות חוזרות ונשנות עם מוקד הכבאות, הלהבות החלו לאיים על בתי הקיבוץ המפונים ועל בית האריזה של "בראשית", הגיעו כוחות הכיבוי ובמשך שעות ארוכות נלחמו באש שכבר התפשטה לכל עבר, עד שהשיגו שליטה.
ירי בלתי פוסק לצפון: נפילות במספר מוקדים בקצרין, שריפות במרחב
דיווח לבנוני חריג: המלחמה צפויה להסתיים עוד החודש
אלא שהאשמה לא מוטלת על הכבאות. מי שמונע את כיבוי השריפות הוא דווקא צה"ל, שבתחילת המלחמה הוציא הנחיה ברורה שלא מכבים שריפות בצפון, אלא אם יש סיכון לחיי אדם, או כמו שאמר לנו בכיר ברשות הלאומית לכבאות והצלה, "מבחינת צה"ל, אם אין סכנה לחיי אדם, שהכל יישרף. בחוק הכבאות כתוב, שאנחנו צריכים להציל חיי אדם ורכוש, ובגלל ההנחיה של כוחות הביטחון, יש שריפות שלמות שאנחנו לא מכבים".
הבכיר הוסיף: "השריפה הגדולה ברכס רמים, ושהרסה מאות דונמים של עצים, זה אירוע שאליו היינו מקפיצים את כל הכוחות שלנו, אבל הצבא נתון הוראה, 'לא מכבים'. אנחנו רואים את האש, רוצים לצאת לשטח, ולא נותנים לנו. יש עשרות שריפות שהצבא לא נותן לפרסם, כי נוח להם שלא ידעו".
בצה"ל טוענים כי אין הנחיה כזו וכי ניהול השריפות מתנהל לפי הערכת מצב מתמשכת. גורמים בצה"ל מוסיפים כי "כל מעבר נפ"ק (נקודת פיקוח) מותנת באישור של הצבא בהתאם להערכת המצב הביטחונית ובמטרה לשמור על ביטחונם של אזרחים".
אחת השריפות פרצה בתחילת השבוע ליד כפר יובל, שצמוד לגדר, בעקבות מטח כפול לאזור בהפרש של כמה שעות. בגלל הטמפרטורות הגבוהות והרוח הדרומית החזקה, האיש התפשטה במהירות לכיוון המטעים. החקלאים וכיתת הכוננות התקשרו לכבאי תחנת קריית שמונה שוב ושוב והתחננו שיגיעו כמה שיותר מהר. כשלא קרה כלום, אחד מהם החליט לנסוע בעצמו לתחנה.
בדרך, בשטח פתוח וגלוי לירי נ"ט, מצא את הכבאית חונה. "ניגשתי אל שני הכבאים", מספר החקלאי, "וביקשתי, בואו ננסה להציל את מה שאפשר, המטעים נשרפים, ושאני אוביל אתכם בדרכים בטוחות. הם אמרו שהם לא יכולים לנסוע, כי אין אישור של הצבא והם מחכים להנחיות.
"למזלי, בדיוק עבר הסמח"ט ברכב. עצרנו אותו והוא אישר להם להתקדם. הם הסבירו שעכשיו הם צריכים לקבל את אישור התחנה. חיכינו עוד שבע-שמונה דקות קריטיות עד שהאישור התקבל ורק אז, יוותר משעה מרגע שפרצה השריפה, הם התחילו לכבות אותה, במקצועיות ומסירות אמיתית. אתה רואה את המטעים שלך נשרפים מול העיניים ואין לך מה לעשות.
"מצד אחד, אני מבין את סכנת החיים והחשש של הצבא שהכבאים יסתובבו שם, אבל מצד שני, איך אפשר לתת לצפון להישרף ככה? לאף אחד לא אכפת מה יהיה פה אחרי המלחמה? הנזק שנגרם לנו עצום ועכשיו צריך להתחיל לעבוד מול מס רכוש, שזה תהליך מתיש וקשה, שאולי אפשר היה למנוע. יש חקלאים שנשרפו להם מטעים בנובמבר ועדיין מחכים לפיצוי".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "כוחות הבטחון עושים עבודה מצילת חיים לילות כימים. לא מוכרת הנחיה גורפת שמונעת מכבאות לכבות שריפות שעלולות לפגוע ברכוש. ניהול השריפות בגזרה מתקיים בהתאם להערכת מצב מתמשכת עם כוחות כיבוי האש על מנת להציל חיי אדם ולהציל רכוש ככל שניתן".