רבע מיליון חברי קיבוצים ואורחים השתתפו בטקסי חג השבועות והבאת הביכורים בקיבוצים בערב החג ואמש (רביעי). מדובר בחג המרכזי בקיבוצים, בו כל הקהילה מתאספת על הדשא המרכזי וצופה יחד בתהלוכת ענפי הקיבוץ המציגים את ביכוריהם בגאווה, כיאה לחג האסיף, כשברקע ריקודים ושירים, טרקטורים וערמות חציר.

השנה, נערך החג תחת הצל הכבד של של אסון השבעה באוקטובר והמלחמה, שפגעו בקהילות קיבוציות שלמות בנגב המערבי ובגבול הצפון, עם מספר רב של נרצחים, חטופים וחללים. 56 הקיבוצים המפונים מהנגב המערבי ומגבול הצפון עשו את החג כאורחי הקיבוצים העורפיים. לצד התוצרת החקלאית שהוצגה בגאווה בקיבוצים השונים, הוצגו מיזמים הקוראים להחזרת החטופים שעדיין מוחזקים בעזה - והצבע הצהוב של מטה משפחות החטופים בא לידי ביטוי בתפאורה, בהנחייה, בשירים ובריקודים.

"זאת תמונת הניצחון": הלחימה בצפון ובדרום יכולה להיפתר באמצעות דבר אחד
לול תרנגולות נשרף כליל בצפון; "הדליקות סיכנו יישובים ומתקנים אסטרטגיים"

אעזקות בצפון באמצע חגיגות שבועות בקיבוץ נאות מרדכי (צילום :שימוש לפי סעיף 27א')

בקיבוצי הגליל העליון, הופרעו הטקסים בערב החג על ידי מטחי רקטות  של חיזבאללה - ואלפי משתתפים נאלצו להיכנס למרחבים המוגנים. גם בגליל המערבי - הופרעו טקסי החג, ותושבי מושב בצת המפונים כבר שמונה חודשים הוזמנו בשני האחרון לחגיגות שבועות בקיבוץ לוחמי הגטאות במועצה האזורית מטה אשר. החגיגה הגדולה - נקטעה בשעה שנשמעו האזעקות שהפרו את שמחת החג - ואילצו את התושבים לתפוס מחסה בשדה.

חופית סלמה ספקטור, תושבת קיבוץ גונן בגליל העליון סיפרה על ההתרעות שקטעו את רצף הטקס הקיבוצי: ״ביום שלישי בערב, בעיצומו של הטקס, החלו התרעות על ירי רקטי לעבר הקיבוצים הסמוכים אלינו. תוך כדי האזעקות, שמענו פיצוצים וראינו יירוטים מעלינו - והיינו בהיכון למקרה שתשמע אזעקה גם אצלנו. הילדים צרחו, נבהלו ונכנסו לפאניקה. זו הייתה חוויה לא נעימה, הרגשנו שהולך ליפול עלינו עוד שנייה כטב״ם. חלק מהתושבים ברחו, אחרים עמדו בסמיכות למרחב המוגן, אני ישר ברחתי עם הילדים - מחשש שתשמע אזעקה בכל רגע. לבסוף לא נשמעה התרעה, והטקס המשיך לאחר מספר דקות. לצערי, המציאות הזו היא שגרה אצלנו - לא רק בחגים אנו מותקפים״.

מיצב להשבת החטופים בכפר מסריק (צילום: ליאור בירק)
מיצב להשבת החטופים בכפר מסריק (צילום: ליאור בירק)

נעמי בכור, מנהלת קהילת הקיבוץ אדמית בגליל המערבי, שפונה מתושביו בתחילת המלחמה, סיפרה על התחושות האמביוולנטיות בציון חג נוסף מחוץ לבית: ״אני לא חושבת שמי שחי מחוץ לביתו - חוגג את שבועות באמת. את חג החנוכה חגגנו מחוץ לבתים, וחשבנו שבפורים כבר נהיה בבית - אך התבדינו. בשבוע הבא, הילדים יסיימו את שנת הלימודים - ואנו רואים כבר את חגי תשרי באופק. יש הבנה שגם אז - לא נציין את החגים בבתים שלנו. המדינה חורטת על דגלה בהמנון ״להיות עם חופשי בארצנו״, אבל מי באמת חופשי בארצו?״, מביעה ביקורת.

ביכורי שבועות, כפר מסריק (צילום: ליאור בירק)
ביכורי שבועות, כפר מסריק (צילום: ליאור בירק)

״השנה ציינתי את שבועות - ולא חגגתי אותו. זה קשה מדי. בשבילי זה עוד תאריך שאנחנו לא נמצאים בו בבית - לא חג. בכל שנה, טקסי השבועות בקיבוץ הם חגיגיים, האווירה מדהימה״, היא מתארת. ״בחג שבועות בשנה שעברה, היה ריקוד של ההורים עם התינוקות. כל כך הרבה תינוקות, שצובט בלב לחשוב מה יהיה איתם, מה יהיה עם הביטחון שלהם, והאם המשפחות שלהם בכלל ישובו לגור בקיבוץ״.

על אף שלא ניתן להיכנס לקיבוץ אדמית כיום, ועדת התרבות של אדמית החליטה לקיים טקס אלטרנטיבי בשטח קיבוץ עין המפרץ, קיבוץ עורפי במועצה האזורית מטה אשר: ״ההחלטה באדמית היא להמשיך לחגוג חגים אינטימיים יחד כדי לחוש ולהרגיש את הקהילה - ולא להרגיש אורחים בקהילה אחרת. לכן, החלטנו להרים טקס משלנו בשטח עין המפרץ. בתור מנהלת קהילה, אני כל הזמן חושבת מה אפשר לעשות כדי לשמר את הקהילה - גם בזמנים קשים כאלו״.

מיצבי שבועות ובלונים צהובים להשבת החטופים, שבועות בקיבוץ (צילום: עמוס גיל)
מיצבי שבועות ובלונים צהובים להשבת החטופים, שבועות בקיבוץ (צילום: עמוס גיל)