זוהר חוברה מקיבוץ סופה, חובש בכיר ומתנדב נהג אמבולנס, כבר בשנת 2021 נבחר כמתנדב מד״א מצטיין והשנה היחידה להתנדבות של המועצה האזורית אשכול המליצה עליו לקבלת אות נשיא. חוברה נבחר לקבל את אות הנשיא להתנדבות לשנת תשפ״ד בעקבות פעילותו לחיזוק חוסנו של העורף הישראלי בשגרה ובחירום, ותרומתו בשבעה באוקטובר.
זוהר, מתנדב ותיק במד״א אשכול, פעל ב-7 באוקטובר במרחב קיבוץ סופה וטיפל בפצועים תוך סיכון רב, כל זאת במקביל לנפילת בנו עידו ז״ל, חבר כיתת הכוננות שיצא להגן על ישובו, נפצע אנושות ומת בזרועותיו של זוהר.
קשה להאמין: בצה"ל ובשב"כ נמנעים ממעצר מחבלים - כי אין מקום בבתי המעצר
הביביזם נמצא כפסע מלהוביל לקריסתה של מדינת ישראל | בן כספית
זוהר ממקימי הקיבוץ שתחילתו היאחזות נחל בחבל ימית, בפתחת רפיח. לאחר הסכמי השלום עם מצרים, תושבי הקיבוץ נעקרו מביתם ועברו לחולות פתחת שלום. לזוהר ולזוגתו הדס שלושה ילדים, עידו, נעמה וענבר. עידו התגורר בקיבוץ, נשוי לנועה ולהם שלושה ילדים, גיא בן 5, גל וגוני תאומות בנות 4. נעמה, הבת השנייה, אף היא גרה בקיבוץ ולה שני ילדים, אורי בן 5 ורומי בת 3.
זוהר משתף: "אנחנו חיינו בקיבוץ כמו שבט קטן, כשהנכדים והילדים מבלים המון בביתנו, אנחנו מסייעים לילדים כבייביסיטר. מטיילים המון בשדות, בדיונות ובפרדסים באזור בהרגשת ביטחון מלאה". אך התחושה הזו חטפה מכה קשה. זוהר התעורר בבוקר שבעה באוקטובר כמו רבים בעוטף, לקולות צבע אדום והפגזה בקנה מידה שונה מהמוכר. "נכנסנו למרחבים המוגנים" מספר זוהר, "אני וזוגתי הדס, עם בתנו ובן זוגה שחר בממ"ד בביתי. עידו נעה וילדם בממ"ד שבביתם, נעמה בתי עם שני ילדיה בממ"ד שבביתה. שלושה בתים בקיבוץ".
בשלב מסוים זוהר התחיל לשמוע רעשים לא מוכרים, ירי נשק קל בטווח הקרוב לביתו, במקביל מקבלים הודעות על מחבלים בקיבוץ. זוהר הבין שהוא נחוץ, "אני מתלבש, מכין את ציוד החירום שברשותי, מוכן לצאת לטפל בנפגעים". זוהר יצא מהממ"ד וישב על מדרגות הבית עם אקדח שברשותו ועדיין לא הבין את גודל האירוע. ואז... "מתחיל לקבל הודעות על נפגעים במקומות שונים עדיין רחוקים מהקיבוץ".
עידו בנו, הוא רס"ן במילואים וראש צוות פיתוח ב-IBM באזרחות. כשעידו הבין שהרבש"צ הרג כבר ארבעה מחבלים בתוך הקיבוץ, הוא ביקש מהרבש"צ לאסוף אותו מהבית כדי לקחת נשק וציוד מחבר, שלא יכול היה לצאת להילחם. לדברי זוהר, "הם ארגנו חבורה של ארבעה חברים, זיהו מהיכן חודרים מחבלים לקיבוץ והחלו לרתק אותם לגדרות". בכך בעצם הם מנעו כניסה של עשרות מחבלים לקיבוץ.
זוהר ממשיך ומתאר את אותו היום מנקודת מבטו של עידו: "הם ניהלו קרב עם כ-15 מחבלים שכבר היו בתוך הקיבוץ ובקרב הזה עידו בני נפגע ונהרג. בפעולה שלו ושל חבריו, בעצם ניצל קיבוץ סופה מגורל של קיבוצים אחרים, שם האירוע הסתיים אחרת". עוד הוסיף זוהר ש"ארבעת המחבלים שהרבש"צ הרג בבוקר, הניחו תיקים מלאים בחומרי נפץ, רקטות RPG וציוד רב עבור הכוח הגדול שהיה אמור להיכנס לקיבוץ. הם בהחלט מנעו טבח גדול".
בסביבות השעה 11:10 זוהר מקבל הודעה בעלת משמעות אישית: "אני מקבל טלפון, מודיעים לי שהבן שלי נפגע. אני מיד רץ למקום, ומגלה שעידו נפגע אנושות בראשו, מחוסר הכרה עדיין עם דופק ונשימה". זוהר נאלץ להתמודד עם כך ש"תשובת מד"א לקריאה לסיוע נענית ב... אתה תסתדר לבד".
זוהר העניק טיפול ראשוני לבנו ורץ להביא את האמבולנס בניסיון לפנות אותו ל"סורוקה", כשהוא עדיין בעצמו בחוסר הבנה של עוצמת האירוע. "אני יודע שיש מחבלים בקיבוץ, אבל עדיין לא יודע מה קורה על כביש 232. הטיפול בעידו מתבצע תחת אש ובסביבות 12:00 לאחר מאמצי החייאה אני מבין שצריך להפסיק .... זהו .. אני יושב ליד עידו שבע שעות, לא רוצה, לא יכול להיפרד ממנו, ממאן להבין שזהו". על הרגעים הללו הוא אומר: "מאחר וחוסר האונים היה מוחלט, תחושת הנטישה משתקת. נותר לי רק לפעול על אוטומט כחובש בקור רוח ולאחר מכן להישבר כאבא. לא היו אפשרויות אחרות מבחינתי".
בנסיבות, על זוהר מוטלת עוד משימה, צריך גם לבשר לשאר בני המשפחה. הוא מספר שניסיונותיו לקבל עזרה גם במשימה זו, נענתה בתשובה: "אתה תסתדר לבד". הוא מחליט להגיע אל הדס זוגתו ובעזרתה לבשר את הבשורה המרה, אך כ"שאני מגיע הביתה ,אני מוצא את הדלת פרוצה לרווחה ואין איש". לרגע חששתי שהגיעו לביתנו. אך לאחר שהדס ענתה לטלפון הבנתי שהרבש"צ העביר אותם לביתה של נועה". הרבש"צ כבר היה מודע למצב.
זוהר נזכר בכאב, "נכנסתי ובישרתי להם ללא מילים. גיא בן ה-5 הביט ושאל אותי - סבא למה אתה חזרת ואבא לא? זה היה רגע קשה במיוחד עבורי".
למחרת ביום ראשון ב-16:00, התושבים קיבלו חמש דקות כדי להתארגן ולצאת מהקיבוץ. זוהר סיפר כי "כביש 232 עדין נראה כמו אחרי קרב".
גם לאחר נפילת בנו ומתוך תהומות של כאב, המשיך זוהר להתנדב בתחנת מד״א. הוא פעל למען חיזוק הקשר בין המתנדבים של מד״א במועצה אשכול, ולמען שיפור היכולות המקצועיות של קבוצת החובשים. "הפסדנו בקרב, הפסדנו בגדול ואני מקווה שלא נפסיד את הלקח". הוא סבור שמה שיביא לתקומה, היא היכולת לקום מהבור העמוק בו אנו נמצאים בזכות עזרה לזולת והקשבה לאחר.