מאז תחילת המלחמה חלה החמרה במצבם הנפשי והפיזי של זקנים רבים ברחבי הארץ. תחושות הבדידות והדיכאון גברו, במיוחד בקרב האוכלוסייה המבוגרת, שנמצאת גם כך במצוקה מתמדת וטרם התאוששה לגמרי מאז תקופת הקורונה. לתחושת הבדידות מתלוות גם החרדה הקיומית וההזנחה העצמית.
"אחת הבעיות המרכזיות בקרב לא מעט אנשים זקנים היא היעדר חברה וקושי לשמור על כושר גופני ומוחי. מאז המלחמה, שהפכה את התלות באחרים לחריפה יותר ואת הניידות לקשה ומסובכת יותר, הקשיים הללו רק הלכו והחריפו", מסבירה ד"ר אמירה פז, גרונטולוגית (מומחית זקנה) מובילה ומנכ"לית "בשיבה בריאה" מקבוצת MGROUP.
עלייה במספר המשרות הפנויות בחודש מאי, ירידה בצורך במטפלים סיעודיים
"בשיבה בריאה" ייסדה את מועדון "מפגשים מהגיל השלישי" - מועדון דיגיטלי המספק מסגרת חברתית לקשישים, תומך בהם ויוצר גם יכולת מעקב אחריהם בעת המלחמה. הפרויקט הוצג לראשי הרשויות המקומיות בוועידת MUNI-EXPO 2024 של מרכז השלטון המקומי, שנערכה בשבוע שעבר בתל אביב. במרכז הפרויקט עומדת חשיבות ניהול הקשר בחירום עם זקנים המתגוררים בגפם, רחוקים מבני משפחה או חסרי עורף משפחתי, מוגבלים בתנועה או עם בריאות רעועה.
"הרשויות יכולות לעקוב אחר המצב הבריאותי של הזקנים במועדון, כי בעצם יש להן תיעוד של השגרה שלהם, ואם אחד מהחברים לא מתחבר לשיעורים, המדריך בודק באופן אישי את מצבו. הפתרון הזה יכול להיות יעיל גם עבור רשויות שבהן התושבים עדיין נמצאים במרכזי פינוי, כשהמעקב מתרופף בעקבות המרחק", מדגישה ד"ר פז.
לדבריה, "את הרעיון למועדון המקוון גיבשנו והתחלנו ליישם בימי הקורונה, אבל מאז פרוץ המלחמה, היינו צריכים להשתמש בו ביתר שאת, בגלל שאותם מבוגרים הפכו למבודדים בצורה שמסכנת את בריאותם ולעתים את חייהם. לכן המועדון מציע במשך חמישה ימים בשבוע שיעורים מקוונים ומגוונים, הכוללים פעילות גופנית מותאמת, שיעורים, חוגים וגם מקום לנחמה קולקטיבית ולשיח רגשי".
בתחילת המלחמה, זקנים רבים, בעיקר ממערב הנגב שהוכה קשות בטבח השבת השחורה, אבל גם ביתר הארץ, הסתגרו בבתיהם בגלל הפחד מהמצב הביטחוני. לפיכך, ביקורי משפחות וביקורים במרכזי יום לזקן הפכו נדירים יותר. על פי נתונים שנאספו על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 21% מהזקנים דיווחו על עלייה בתחושת הבדידות מאז פרוץ המלחמה ו־39% דיווחו על ירידה בפעילות הגופנית.
הירידה בתחושת השייכות הורגשה באופן משמעותי, כאשר 54% מהפוקדים מועדונים חברתיים הפסיקו להגיע אליהם. "אני חולה בטרשת נפוצה מתקדמת, אבל המועדון מספק לי פעילות גופנית מותאמת ומפגשים חברתיים שמחזקים אותי ומשאירים אותי מחוברת", מספרת פייגי גלזומיצקי (81) מירושלים. "היכולת לעשות פעילות שמותאמת למבוגרים, להיות מחובר לאנשים אחרים ולהמשיך עם השגרה למרות בידוד ביתי, כי אני בקושי יכולה לזוז - זה משהו שאנשים היום שוכחים שרבים זקוקים לו". ימימה מאיר (82) מרחובות מוסיפה: "המועדון מספק לי תחושת שייכות וחיבור חברתי, משהו שחשבתי שלא יכול לקרות בזמן המלחמה".