“מדברים בצורה אחרת": סדנת הכתיבה לביטוי רגשי למשתתפי המלחמה

מאז שפרצה המלחמה אנחנו משתמשים בכל הכלים שרכשנו לאורך השנים כדי לעזור לאנשים שנפגעו מהמלחמה וספגו טראומה, וגם לעזור לחיילים שממש נמצאים בשירות ובהפוגות בין לחימה ללחימה אנחנו מעבירים להם סדנאות כתיבה כדי למנוע את הטראומה לפני שהיא מתפתחת לפוסט־טראומה", אומרת מיכל שרגא סלונים, מנהלת מרכז החוסן בית החולים האינטגרטיבי "מדיקל קר", המנהל סדנאות לריפוי טראומה.

היערכות בקונגרס לקראת הנאום: מ"לא רצוי", מעמדו של נתניהו הסלים ל"מעלה חרדה" | דיווח
המחאה נגד המנכ"לית עולה שלב: הריאיון הנדיר של רביב דרוקר אצל המתחרים

בחודשים האחרונים קמות יותר ויותר יוזמות לטיפול בנפגעי המלחמה בשלל אספקטים של האמנות, ובין היתר בכתיבה בשיטת הביבליותרפיה – שיטת טיפול נפשי העושה שימוש בתהליכי קריאה וכתיבה, ובאמנות המילה הכתובה.

“בכתיבה יש כמה אלמנטים שמאוד משמעותיים: הנייר סופג הכל", מסבירה שרגא סלונים. "כלומר, אני יכולה לכתוב במחברת הפרטית שלי, בנייר שלי, דברים שאולי לא אגיד לאנשים בקול רם. יש אנשים שמתביישים להגיד לפסיכולוג שלהם דברים כמו ‘למה החבר שלי נהרג ואני לא?’; ‘למה אני לא הייתי שם להציל את החברים שלי?’; או ‘למה אני לא הייתי שם כדי לפנות את גופות החברים שלי?’.

אלו חוויות מאוד קשות שאנשים יכולים ללכת איתן כל החיים. ביום הראשון של הסדנה אנחנו מגישים לכל משתתף מחברת ואומרים לו שזו מחברת המסע האישית שלו, ושכל פעם שתעלה בו עוררות בעקבות טראומה, סטרס וחרדה – שיכתוב במחברת. כשאדם לוקח את האלמנט של הכתיבה ברמה היומיומית, קם, יושב וכותב 15 דקות ביום במחברת האישית שלו – זה מוריד את הורמוני הסטרס ויש לזה השפעה פיזיולוגית.

אחרי יום־יומיים אנחנו רואים את האפקט על המשתתפים בסדנה והם מרגישים ירידה במתח ובלחץ כי בכתיבה הם יכולים לעשות כמה דברים: היא מאפשרת לכתוב הכל בצורה אמיתית מבלי לסנן, לבטא את עצמו בדיוק כמו שהוא מבלי לחשוש מה אחרים ירגישו או יגידו, ללא לקיחת סיכון, והוא יוכל לעבד את החוויה שלו כי כשאדם קורא את הדברים שהרגע הוא כתב הוא מקבל פרספקטיבה ויכול לשנות את הנרטיב".

לדברי שרגא סלונים, הכתיבה משמשת כלי לארגון מחשבות ולוויסות רגשי: "בסדנה, במשך חמישה ימים, אנחנו אומרים לאנשים לכתוב ובסיומה אנחנו עושים תהליך שנקרא ‘תשליך’, שבו כל משתתף מתבקש להכין מכתב שבו הוא כותב את כל מה שהוא רוצה לסלוח לעצמו עליו ומה הוא בוחר להוציא מהחיים שלו, כמו אשמה, בושה, תחושות של אובדן וכו’. אז הוא קם ומקריא את המכתב שלו.

מה שקורה זה שכשהם קוראים את זה בפומבי הם מגלים שמה שהם מרגישים הוא אוניברסלי, וכתוצאה מזה שכל אחד שומע את הדברים העמוקים שהאחר כתב נוצרת תחושת אחדות, קבלה ואינטימיות עמוקה. בסוף התהליך כולם מחבקים את מי שמקריא את המכתב. זה משהו עוצמתי ותרפויטי שנותן לאדם את האהבה הכי גדולה דרך הכתיבה הזו".

“להיפתח בפומבי"

הביבליותרפיסטית והפסיכותרפיסטית מיכל רואי מנחה בחודשים האחרונים סדנאות כתיבה למפונים מהצפון ולנפגעי המלחמה, בצורה קבוצתית ופרטנית. “התחלתי לעשות בכמה מלונות סדנאות כתיבה שעסקו במשמעויות הרבות של האובדן - מאובדן אדם קרוב, אובדן בית, אובדן שכונה, אובדן עבודה וכו’ - והתחלנו להתעסק בכתיבה ובשיחה על הדברים האלה", היא מספרת.

“זו קבוצה שרצה 12 שבועות ובמקביל אני עובדת עם אנשים בצורה פרטנית. הם כתבו טקסטים נורא מרגשים וחלקם דיווחו כמה זה מסייע להם להתמודד עם הטראומה, בייחוד כאלה שזו התנסות ראשונה שלהם בכתיבה. החוויה היא של תמיכה ואהבה אחד כלפי השני. יש כאלה שהסתכלו על דברים שהם כתבו בתחילת התהליך ובסיום התהליך רואים את ההתקדמות שהם עברו בחיים ובתפיסת האירוע".

מה האתגר העיקרי שאת נתקלת בו כשאת ניגשת לעבוד איתם?
“קורה פה משהו חדש שלא הכרנו קודם. כל אחד איפה שזה פגש אותו. אותי זה פגש למשל כשאחי, ד"ר איתן נאמן, נהרג בקרב בשדרות, וזה פוגש כל אחד במקום חדש שהנפש לא מכירה. זה דורש התארגנות חדשה, ובמובן הזה הכתיבה מאוד מארגנת. הדבר העיקרי ששמעתי מאנשים מרגע שאחי נהרג זה ‘אין לי מילים’, והאתגר בכתיבה הוא לתת מילים, גם כקבוצה וגם ברמה האישית.

זו חוויה שלא נחוותה, היא מסעירה, חדשה ומטלטלת ובמובן הזה היא מאוד מארגנת ויכולה ליצור סיפור נפשי, שזה משהו שמאוד חשוב. הכתיבה מאפשרת לנפגעי המלחמה להיפתח בפומבי במקום הכי רגיש שלהם וזה עוזר להם לעכל את מה שקורה עכשיו".

“מאז ה־7 באוקטובר עבדתי עם קהילות מפוני נתיב העשרה וזיקים, ובאופן מאוד מוזר ביום הזיכרון האחרון הייתה סדנת הכתיבה הראשונה שהעברתי במסגרת פרויקט ‘חיבוק ברזל’ שהוקם ברטורנו ומוקדש לנפגעי ‘חרבות ברזל’ משלל הסוגים, מאנשים שחוו בעצמם משהו מהאירועים האלה או איבדו מישהו קרוב, וגם חיילים שמתמודדים עם טראומה מהמלחמה וחיילים פוסט־טראומטיים שהמלחמה הנוכחית הציפה אצלם את הטראומה מחדש", מסביר יערה בר, ביביליותרפיסטית ומנחת סדנאות כתיבה.

“יש אנשים שבאים לקבוצה באופן קבוע ויש אנשים שבאים מדי פעם. זו קבוצת רכבת, לא תמיד עם אותם משתתפים. זו קבוצה שמתקיימת פעם בשבוע ומאוד מרגש אותי לראות את ההתקדמות וההתפתחות של משתתפי הקבוצה שלי. אני משתמשת בשירים ומביאה אותם כדי להעלות את הדיון וההפעלה בכתיבה.

בדרך כלל בביבליותרפיה אני מביאה מילה מסוימת והיא מעוררת אצל כל אחד רגש אחר ומשמעות אחרת שהוא כותב עליה. כל מילה היא טריגר אחר לכל אדם ועל המרווח הזה בין הפרשנות שלי ובין הפרשנות שלך לשפה – הביבליותרפיה עובדת, בתהליכים של קריאה וכתיבה של טקסטים כאמצעי להגעה לחומרי נפש. המשתתפים בסדנה שלי מאוד משתפים פעולה.

יש אנשים שעבורם הכתיבה היא ערוץ שהם משתמשים בו באופן רגיל וזה מה שהביא אותם לקבוצה, ויש כאלה שלא התנסו בכתיבה וגילו שאפשר לכתוב טראומה. אנחנו עובדים על טקסטים שלא נוגעים בהכרח בטראומה, וגם הטראומה אצל כל אחד היא שונה, וזה מה שמעניין, מאתגר ומעורר את העומק בכתיבה. האתגר העיקרי הוא שמצד אחד אנחנו צריכים לאפשר לאנשים לגעת במקומות שלא קל לגעת בהם, ומצד שני העולם הוא טריגר כרגע. אלו מפגשים מאוד אמוציונליים".

“מדברים בצורה אחרת"

“המטרה בסדנת כתיבה היא ליצור מפגש עם חומרים שעולים מתוך הנפש, חומרים שהם לא מודעים, והמשתתף מסתכל על מה שיצא לו ולא מבין איך התחושות שלו הופכות למילים, וזה מסייע לעשות תיקון של הנרטיב", מסבירה ד"ר בלה שגיא, ראשת התוכנית לביבליותרפיה במכללת “דוד ילין", שמנחה קבוצות כתיבה למפונים. “זה עוזר לתהליכי עיבוד טראומה, שהם תהליכים מאוד מורכבים המבוססים על חלקים רגשיים וקוגנטיביים. פתאום התחושות מקבלות ויסות רגשי, שזה משהו מאוד משמעותי בעיבוד טראומה. הכתיבה מייצרת איזשהו מבנה ועדות.

אחת המטופלות שלי מהסדנה אמרה: ‘רק כשהתחלתי לכתוב – התחלתי לחיות’. ברגע שאתה קורא את מה שכתבת בטקסט – אתה מבין ותופס את מה שקרה לך. כשפרצה המלחמה יזמנו פרויקט בשם ‘מרחב ביבליותרפי’ ודרכו יצרנו סדנאות כתיבה לפגועי המלחמה. חשוב להגיד שכשניגשים לחומר טראומטי נדרשת מקצועיות. זה שונה לגמרי מסדנת כתיבה שבאה לייצר תוצר של כתיבה ספרותית.

פה מדובר בתהליך תרפויטי שצריך לגשת אליו בזהירות ובהתאמה לאוכלוסייה שאליה ניגשים, לכן אנחנו עושים סדנאות שונות לנוער, לבוגרים ולמבוגרים. בהתחלה הבאתי להם שירים שעוסקים בחוויה של שבר או אובדן בית, ומתוך הטקסטים האלה הם בחרו שורה שמדברת אליהם ודרכה הם התחילו לכתוב בעצמם, ודרך הפידבקים על מה שכתבו הם מדברים אחד עם השני על מה שקרה בצורה אחרת ממה שדיברו עד אז".

עד כמה את מרגישה שהסדנה עוזרת להם לעבד את החוויות שהם חוו וחווים?
“בעיניי מאוד. כתיבה היא כלי נפשי עמוק מאוד ולכולנו יש אותו בידיים. כתיבה אחרי טראומה היא מנגנון תרפויטי מדהים ויש לה גם השפעה על סימפטומים גופניים וגם על סימפטומים פוסט־טראומטיים כי אנחנו יודעים שכתיבה היא ביטוי נפשי שגורם לנו להרגיש יותר טוב".

חשוב לציין כי סדנאות הכתיבה ככלי לעיבוד חוויות טראומטיות ולתרפיה דורשות פיקוח מקצועי, בייחוד כשמדובר בתקופות מאוד רגישות כמו זו הנוכחית. “הכתיבה היא כלי יצירתי עוצמתי לביטוי עצמי, ומהווה דרך לביטוי רגשות עבור אנשים רבים מאז ומתמיד", מסכמת ד"ר אילנה לח, יו"ר יה"ת (האגודה לטיפול באמצעות אמנויות).

“יש להבדיל בין סדנאות כתיבה ובין כתיבה ככלי טיפולי, במסגרת ביבליותרפיה - אחד מתחומי הטיפול באמצעות אמנויות. לכן, כשעובדים עם אנשים שעברו טראומה בתוך מסגרת טיפולית שמזמינה ביטוי רגשי, חשוב שלמטפל יהיו הכישורים וההכשרה המקצועית המתאימים על מנת לאפשר לאנשים לעבור תהליך טיפול בסביבה בטוחה ומוחזקת. מטפלים בביבליותרפיה לומדים לתואר שני ועוברים הכשרה קלינית שנותנת להם כלים להתמודדות עם טיפול במצבים טראומטיים".