למראית עין, משפחת לושי מאריאל נראית כמו כל משפחה ישראלית ממוצעת. אך מאחורי החזות הפשוטה הזו, מסתתר סיפור מיוחד ומרתק על משפחה שכל חבריה מחויבים לשירות קרבי למען מדינת ישראל. ארבעת האחים, יונתן, גיא, איתן ורועי, כולם משרתים במילואים במסגרת מלחמת חרבות ברזל, ופעילים בכל זירות הלחימה: צפון, איו״ש ובתמרון בעזה. סיפורם מתמשך על פני דורות ונושא ערכים שהנחילו ההורים: אהבה לארץ ומחויבות לה.
גיא, בן 26, לוחם במילואים בגדוד 51 בחטיבת גולני, חי עם זיכרונותיו המרים מפסטיבל הנובה. "התחושות מפסטיבל הנובה בו הייתי נוכח זה משהו שילווה אותי כל החיים", הוא מספר. "לוקח זמן לעכל את זה, שאתה הולך לחיות עם פוסט טראומה לכל החיים. אתה מסתכל במבט לאחור על מה שעברת כאילו אתה מסתכל על תמונה, על משהו בטלוויזיה".
פרידה מהאחיין הג'ינג'י שלנו, עם החיוך ממיס הלבבות, שנפל בשבוע שעבר בג'באליה | קלמן ליבסקינד
סיפורו של רופא השייטת מקיבוץ יד מרדכי שהביא חיים לעולם מלב רצועת עזה
גיא שרד את הטראומה וחזר לשירות מילואים, שבוע וחצי בלבד לאחר השביעי באוקטובר. הוא מציין את החשיבות שבחזרה לשגרה ולשירות: "במילואים, המחלקה שלי נמצאת בסוריה, קצת יותר שקט מלבנון, או עזה, אבל חוויתי ועשינו המון".
רועי, בן 20, לוחם בסדיר בגדוד דוכיפת בחטיבת כפיר, התגייס באוגוסט 2022. במהלך מלחמת חרבות ברזל, ירד רועי לדרום עם כוחות הבא"ח כמפקד כיתה, כשבאותו זמן אחיו הגדול גיא נמצא באזור הדרום. "השביעי לאוקטובר תפס אותי כמפקד טירונים על הכשרה של לוחמים. עכשיו בראש שלי, יש לי אח אחד שהוא בנובה, עוד אח שהוקפץ למבצע בג'נין ועוד אחד שהוקפץ לצפון", מספר רועי. "ידעתי מה הם עברו בשירות הקרבי שלהם, ולכן סמכתי על כל אחד ואחד מהם".
רועי משתף בחוויותיו מהחזית: "היו כמובן מחשבות ודאגות על המשפחה, אבל החיילים שלי היו בראש. הכוחות פעלו וטיהרו את שטחי העוטף ואני לקחתי חלק פיקודי באירוע".
הערכים שעליהם גודלו ארבעת האחים הובילו לאותה המסירות: מחויבות למדינה ואהבת הארץ. "לימדו אותנו בבית על אהבת הארץ, גדלנו בבית מאוד ציוני", אומר רועי. "ההורים שלי התיישבו באריאל כשהעיר הייתה ממש בראשית דרכה והיו מהאלה שבנו אותה". גיא מוסיף: "כבר בתור ילד בן עשר, הייתי עד לחיילים שעשו מארבים על הכפר, מתחת לבית שלנו, הם היו מגיעים בימי שישי לאכול ולעשות קידוש. ההורים שלנו היו אומרים לנו: 'גם אתם תהיו ככה יום אחד, גם אתם תשמרו על הבית'".
הדאגה למשפחה אינה קלה. גיא משתף בחוויות היומיומיות: "המשפחה שלי מקועקעת, כל אחד ואחת על יד ימין שלי, המשפחה שלי תמיד יד ימיני. אני חושב אליהם תמיד, זה משהו שלא יוצא לי מהראש. זה אחי הגדול, שהתחתן לפני שלושה שבועות ועוד שבוע הוא אמור להיכנס לעזה. זה רועי, שאני יודע שהוא בסדיר ויכולים להקפיץ אותו לכל גזרה אפשרית וזה עוד אח קטן, שבג'נין ולא עונה שבוע לפלאפון".
ההורים, שמחה ואבי, עברו עם בניהם את כל מערכות הלחימה המרכזיות של העשור האחרון - מצוק איתן ועד שומר חומות. "אמא מתקשרת אלייך 20 פעמים ביום 'רק תגיד לי שאתה בסדר'", משתף רועי. "זה מרגיש לי לפעמים שלהם יותר קשה ממני, שאני בחזית והם בעורף".
גיא מסיים במסר עוצמתי לכלל אזרחי ישראל: "פשוט תרימו את הראש ותמשיכו בשבילם. בשביל כל אלה שלא איתנו, בשביל כל אלה שנתנו את החיים שלהם בשביל המדינה הזאת. אני מצטער, עולות לי דמעות, כל כך הרבה אנשים שלא איתנו. להמשיך להיות חזקים ולהמשיך לתמוך אחד בשני".
הסיפור של משפחת לושי הוא סיפור של אהבת הארץ, ערכים עמוקים, והתמסרות מוחלטת למען המדינה. האחים לושי מהווים דוגמה חיה למחויבות ולאחווה, כזו שמתחילה בבית וממשיכה בחזית הקרב. אם המשפחה, שמחה, תדליק משואה בטקס מיוחד בעיר אריאל.