שלושת הקיבוצים אורים, צאלים וגבולות מהמועצה האזורית אשכול הגישו הבוקר (שני) עתירה לבג"ץ אשר מטרתה לחייב את המדינה להעניק להם זכאויות של מפונים ולהכלילם תחת יישובי "חבל תקומה". מכלל קיבוצי אשכול, אלו הקיבוצים היחידים שלא הוכרו ע"י המדינה ככאלה שתושביהם זכאים לסיוע דומה לזה, שניתן לאחרים במועצה. מיד לאחר השבעה באוקטובר, הוחל על הבתים בשלושת הקיבוצים הללו צו אלוף. התושבים פונו בהחלטה של מועצת אשכול ובתיהם הפכו להיות בפועל חלק מבסיס צבאי.
בדרך לתרחיש העלטה: "להיערך ל-72 שעות ויותר בלי חשמל"
מבוורלי הילס לבית הנשיא: הנשיא הרצוג באירוח מיוחד
העתירה הוגשה באמצעות עורכי הדין אביתר קנולר ונועה בן אבי ממשרד קנולר ישינובסקי קינן בשם שלושת הקיבוצים ו-11 מתושביהם. הם מבקשים מבית המשפט להוציא צווים על תנאי המופנים למשיבים (ביניהם כאמור המדינה וכן ראש הממשלה, שר הביטחון, שרים נוספים ומנהלת תקומה), המורים להם לתת הסברים – "מדוע ממשלת ישראל לא תורה על הענקת הזכאויות הכלכליות "זכאויות מפונים" אשר הוענקו לכלל התושבים שפונו על ידה, בהחלטות ממשלה מספר 950 ו-988 באופן רטרואקטיבי גם לתושבי הקיבוצים גבולות, צאלים ואורים?".
הם טוענים בשם העותרים שקו ה-"7 קילומטר מהגבול" הנו גבול מדומיין שהמציאה המדינה לפני שנים. לטענתם, שלושת הקיבוצים אורים, צאלים וגבולות הם חלק בלתי נפרד ממועצת אשכול. ילדיהם לומדים יחד עם שאר היישובים הנפגעים. משום שהמדינה מסרבת להכליל אותם, כמו את שאר היישובים באשכול, תחת היישובים שמטופלים ע"י מנהלת תקומה ומסרבת לפצות אותם ולהעניק להם זכויות של מפונים, הוגשה העתירה.
עוד הם מבקשים שביהמ"ש יחייב את המשיבים לתת מענה מדוע לא יכללו הקיבוצים אורים, גבולות וצאלים במסגרת יישובי "חבל תקומה" עליהם אמונה מנהלת תקומה? וכפועל יוצא מכך יזכו זכאויות יישובי "חבל תקומה", באופן רטרואקטיבי ופרוספקטיבי. דרישה נוספת היא שממשלת ישראל תורה על מיגון דירות המגורים של תושבי הקיבוצים גבולות, אורים וצאלים.
העתירה נחלקת לשניים: עתירה קולקטיבית, המייצגת את שלושת הקיבוצים, ועתירה נוספת בשם תושבי הקיבוצים, כאשר 11 התושבים החתומים עליה מפרטים ומתארים בה כיצד חייהם נהיו קשים עד בלתי-אפשריים מבחינה כלכלית ורגשית מאז ה-7/10.
העותרים מבקשים סיוע בשיקום חייהם מחדש לאחר הטראומה שחוו. לטענתם המדינה מייצרת אפליה ואי שוויון, בכך שהם לא מוגדרים כמפונים, ואינם מקבלים תמיכות או זכויות הניתנות לשאר יישובי אשכול. העותרים מפרטים דוגמאות להיעדר השוויון: אי פיצוי כלכלי מהביטוח הלאומי עבור ההפסדים הכלכליים שנגרמו להם וגם לא פטור מארנונה, הטבות מס, זכאות לדחיית מועדי תשלום, סיוע בהסדרי תחב"צ.
עוד הם טוענים, שהמדינה לא מעניקה להם תמיכה פסיכולוגית להתמודדות עם המצב הנוכחי, וגם לא תמיכה בהשקעה במקום מגורים חדש או בשיפוץ מקום מגורים קיים, או בפיתוח מחדש של שירותים חברתיים וקהילתיים.
קריטריון 7 הק"מ, לתפיסתם, הינו קו דמיוני אשר הוכח כקונספציה ביטחונית שכשלה. נכתב בעתירה שיישובים המרוחקים יותר מ-7 ק"מ מרצועת עזה עמדו בפני סכנה ממשית לחדירת מחבלים לשטחם, ולמתקפה זו השלכות אזרחיות וקהילתיות רחבות היקף. התושבים הללו עברו רגעי תופת וחרדה, ובתקופה שלאחר מכן לא ניתן היה לקיים בהם שגרת חיים סדירה וראויה. בנוסף הם מזכירים, שהיה צו אלוף לסגירת השטח ביישובים המדוברים, ולכן נחוץ היה פינוי התושבים.
החלטת המדינה לפנות את כל שאר יישובי המועצה האזורית אשכול ולהחריג את שלושת הקיבוצים הללו, לדבריהם, התקבלה באופן שרירותי שלא תאם את המציאות בשטח. בעתירה נכתב: תושבי הקיבוצים אשר הופקרו במהלך מתקפת הטרור וממשיכים להיות מופקרים אף בימים אלו, מבלי שמישהו בממשלה מטה את ליבו לקשיים שחוו ועודם חווים.
יהונתן קנה, סגן רבש"צ קיבוץ אורים, הנו אחד מהעותרים. ב-7 באוקטובר רכב על אופניו עם חברו בסמוך למושב פטיש. בין אזעקה אחת לשנייה, יהונתן וחברו נתקלו במחבלים ונפגעו מירי. לאחר שחברו פונה לבי"ח, הוא המשיך להגן על הקיבוץ במסגרת כיתת הכוננות. בהעדר מרחב מוגן בביתה, משפחתו של יהונתן הסתתרה במסדרון ובהמשך הוא העביר אותם תחת קולות ירי כבדים לביתם של חברים.
למחרת, משפחתו התפנתה לשדה בוקר והוא נשאר לאבטח את הקיבוץ. בחלוף הימים גילה כי לואיס הר נחטף וכך גם אמילי הנד. הבייביסיטר של בנם, תכלת פיישבין זערור ז"ל ושלומי מתיאס ז"ל, המורה של בנו נרצחו. בדצמבר החליטו יהונתן ומשפחתו לשכור במימון עצמי דירה קטנה במדרשת שדה בוקר. יהונתן ובני משפחתו כולם, מתמודדים לטענתם עם בעיות רגשיות ומטופלים על ידי שירותי חוסן.
יהונתן אומר: "התחושה היא שזנחו אותנו בשביעי באוקטובר, וזנחו אותנו שוב בכל התהליך אחר כך. אנחנו שקופים, לא השארנו מספיק דם כדי שיתייחסו אלינו ברצינות? אנו חוזרים ברגשות מעורבים לקיבוץ, יש לנו אי ודאות לגבי הלימודים שלהם בשנה הבאה, זה לא בא בחשבון שהם ילמדו בבית ספר שהוא לא עורפי".
קנה מתייחס בדבריו אלה לסוגיה עליה דיווחנו בשבוע שעבר. הורים לתלמידים מכלל הישובים במועצה האזורית אשכול, נרתעים מלשלוח את ילדיהם ללמוד בקריית החינוך שממוקמת במרחק קצר מהגבול, מחשש לביטחונם. המועצה האזורית והתושבים מבקשים להקים בית ספר יסודי ביישוב מרוחק יותר במועצה, במקום המיקום הנוכחי שקרוב מאוד לגבול, אך מנהלת תקומה מסרבת לממן את הפרויקט.
עמית חקק, היא עותרת נוספת אשר נשארה להגן על ילדיה בביתה, בזמן שבן זוגה המשרת בקבע יצא להגן על הקיבוץ. עמית מספרת שבתה הגדולה חוותה התקף חרדה ולא תפקדה, בנה האמצעי הקיא והרבה לבכות. גם עמית בעצמה לקתה התקף חרדה באותו היום. זמן קצר לאחר תחילת המתקפה, הם החלו לקבל הודעות מאחיה, אשתו ושלושת ילדיהם שבקיבוץ ניר עוז, לפיהן מחבלים פרצו לביתם והחלו לשרוף אותו בעודם מתחבאים בממ"ד. ביום שלמחרת החלו להתברר לעמית כי חלק מחבריהם נרצחו או נחטפו. הם התפנו לאילת, שם שכרו דירה מכספם הפרטי בלית ברירה. בנוסף על כל אלה, עמית פוטרה מעבודתה אצל חקלאי ממבטחים, אשר העסק שלו קרס.
עמית מסבירה: "אנחנו רוצים שיבינו שאנחנו חלק ממועצה אזורית אשכול, לא פחות מאף אחד. המשחק הוא פוליטי, מורכב ומסובך. אני רוצה להיות שווה, שיכירו באורים כחלק מהמועצה. אבל אל תתעלמו מאיתנו, אנחנו פה ואנחנו חלק ומאוד קל לשכוח מזה. אני רוצה שיראו אותנו בביטחון, כרגע הקמנו כיתת כוננות שמסתמכת על עצמנו בלבד". עוד היא מוסיפה: "אנחנו ב-1/9 לא שולחים את הילדים שלנו לביה"ס, לא נשלח אותם להתחנך על הגבול".