היום, יום שלישי, 25 ביוני 2024, מתקיים "יום הנגב" בכנסת, ובמסגרתו ייערך דיון מיוחד בוועדת החינוך בנושא: "מענים חינוכיים לתלמידים בדואים בנגב". בנייר עמדה שהכינה 'עמותת סיכוי -אופוק' ונשלח לחבר הכנסת וליד אלהואשלה לפני כשבוע נכתב: "המשך המציאות הקיימת, שאינה משתנה על אף הדיונים הרבים בסוגיה זו בוועדות הכנסת בשנים האחרונות, דן חברה שלמה לחיים ללא הזדמנויות שוות. היעדר טיפול מיידי או הסתפקות בפתרונות חלקיים ובעייתיים, יעמיקו ויחריפו את מצבה הכלכלי והחברתי הקשה של החברה הערבית הבדואית".
'עמותת סיכוי - אופוק' היא אחד מהארגונים הנתמך ע"י הקרן החדשה לישראל ומטרתו המוצהרת היא לקדם שוויון ושותפות בין האזרחים הערבים והיהודים בישראל. העמותה עובדת עם רשויות מקומיות ערביות והנהגת החברה הערבית מול משרדי ממשלה, גופים ציבוריים, התקשורת והציבור הרחב, כדי לחולל שינויי מדיניות. בתקופה האחרונה, העמותה קוראת לעצור ו"לסיים את המלחמה. עכשיו".
נתונים שאסף מכון המחקר של הכנסת, ופורסמו במרץ 2023 בנושא "יישום חוק לימוד חובה מגיל 3 בחברה הבדואית בנגב", מעידים שבשנת הלימודים 2022-23 לא היו רשומים לחינוך הקדם יסודי 5,045 ילדים בגילאי 3-5. מדובר בשיעור של כ-17.4% מילדי השנתונים האלה בחברה הערבית הבדואית בנגב. נתון זה דומה לנתון משנת 2020, בה 17.3% מהילדים באותם גילאים לא היו רשומים לגנים. במועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום, מהן מקבלים שירותי חינוך תושבי מרבית הכפרים הלא מוכרים, שיעור אי הרישום לגנים עמד על 33.5% ו - 25.8% בהתאמה, מתוך כלל ילדי השנתונים הרלוונטיים באותן מועצות אזוריות.
לטענת עמותת סיכוי-אופוק, ברוב הכפרים בנגב כלל לא פועלים מוסדות חינוך, לא גנים ולא בתי ספר וקיים מחסור חמור בגני ילדים, וצורך דחוף בהקמת נוספים. עוד הם טוענים, כי המשפחות של אותם 5,000 ילדים בגילאי 3-5 לא רושמות ולא שולחות אותן לגן, משום שאין גנים בסביבת מגוריהם. סיבה נוספת שלתפיסתם מרתיעה את ההורים מלשלוח את הילדים למערכת החינוך, היא שהנסיעה במערך ההסעות שמועמד לרשותם למסגרות המרוחקות, היא ארוכה. כמו כן, באוטובוסים נוסעים ילדים בני 3-5 לצד נערים מבוגרים יותר, הלומדים בחטיבות הביניים והתיכונים.
נייר העמדה מסב את תשומת הלב לנקודה נוספת: לאלפי הילדים שלא משתתפים בגנים יש אלפי אימהות, שלא משתלבות בשוק התעסוקה, דבר המשפיע על רווחתם הכלכלית של כ- 5000 משקי בית בחברה הבדואית. בהקשר הזה יש לציין, שכלל הרשויות הערביות בנגב שייכות לאשכול הסוציו-אקונומי 1, שהוא הנמוך ביותר. עם זאת, ספק אם הסיבה שציינו בעמותה, היא היחידה שמונעת מאימהות לפעוטות מלהשתלב בשוק העבודה.
עוד הם מצביעים על כך, שלאי השתתפות של שיעור כה גבוה של פעוטות בגנים ישנה השפעה ישירה ושלילית על המשך המהלך הלימודי של הילדים, על פיתוח כישורים שפתיים, יכולת רכישת מיומנויות בסיסיות, יכולת התמדה בלימודים והצלחה בהם. כמו כן, הצטרפות מאוחרת של כ-20% מילדי השנתון למסגרות חינוך חובה מאוחר יותר, גורמת ליצירת פערים ולעיכוב לימודי של כל שכבת הגיל.
העמותה מציעה להרחיב פתרון קיים הראוי מבחינתה, ומיושם כיום לדעתה באופן חלקי שאינו מספק והוא - הקמה והפעלה של גני ילדים במרכזי שירותים חיוניים. כוונתה להקמתם בכפרים, בהם חסרים כיום מרכזים כאלה, ואשר יש בהם מספר מינימלי של ילדים המאפשר הקמת גנים. פתרון זה, כאמור מיושם כיום באופן חלקי ב-10 כפרים בלבד. נייר העמדה שהוציאה העמותה קובע: הרחבת הפתרון הקיים לשאר הכפרים נדרשת ואפשרית!
"מרכזי שירותים חיוניים" הינם מקבץ מוסדות ציבור בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה והדת, המוקמים במבנים יבילים. באופן הזה, פועלים כיום מרכזי שירותים ב-10 מתוך 35 כפרים בלתי מוכרים. בכל המרכזים פועלים בתי-ספר וגנים ובחלקם גם מרפאות.
נייר העמדה מסכם: "יישום פתרון זה צפוי גם לתרום להשגת יעדים רבים של החלטה 1279: תכנית לפיתוח כלכלי חברתי בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב לשנים 2022 - 2026 בתחומי החינוך הבריאות, תעסוקה נשים ועוד, ולצמצום פערים חברתיים וכלכליים. מעל הכל יאפשר פתרון זה לכלל ילדי הנגב לממש את זכותם הבסיסית לשירותי חינוך ראויים".
הפסיכולוג איברהים אבו ג'עפר מנכל ארגון תמר, הארגון המומחה למענים פסיכולוגיים בחברה הבדואית ציין כי "החברה הבדואית עוברת תהליך מודרניזציה כפוי, אשר מגביר אתגרים בחברה הבדואית, שגם כך סובלת מהעדר תשתיות וממצב סוציו אקונומי נמוך ותופעת אלימות אשר גבתה קורבנות והפכה לבעיה חברתית. השירותים בתחום בריאות הנפש לא מונגשים מספיק לאוכלוסיה הן מבחינת הנגשה שפתית ותרבותית והן מבחינה גאוגרפית.
רועי ברק, רכז פרויקט הנגב בעמותת סיכוי-אופוק, מסביר: "הנושא לצערנו אינו חדש. משרדי הממשלה השונים מגלגלים את האחריות ביניהם במקום לתת פתרונות. הפתרון נמצא בידי משרד החינוך - עליו לפעול באופן מיידי ולבנות גני ילדים לכלל ילדי הנגב כדי שיוכלו, כמו כולם, לממש את זכותם הבסיסית לשירותי חינוך ראויים. רק כך תתאפשר הזכות הבסיסית לאלפי ילדים שנולדים גם כך למציאות של חיי עוני, אפליה והזנחה מצד המדינה. בינתיים, ככל שהדבר נוגע לאוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב - חוק חינוך חובה לבני 3-5 אינו חובה כפי שחשמל, מים, גינת משחקים או כביש סלול הם לא חובה אלא 'מותרות'".
ממשרד החינוך נמסר: "משרד החינוך מייחס חשיבות רבה להקמת גני ילדים בחברה הבדואית. בתוך כך, מאשר המשרד הקמת גנים גם באמצע שנת הלימודים, בכפוף לבקשת הרשויות המקומיות ולהיתרי בניה על הקרקע. רק בשנה האחרונה הוקמו בחברה הבדואית בדרום 25 גני ילדים, בהתאם לצורך שהציגו הרשויות המקומיות. כל בקשה של הרשויות המקומיות בחברה הבדואית לפתיחת גן ילדים נענתה בחיוב.
באשר למרכזי השירותים בפזורה הבדואית, יצוין כי בכל מקום בו מאשרת הממשלה (בשיתוף עם הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים) הקמת מרכז שירותים, פועל המשרד להנגשת שירותי החינוך במקום. בשנים האחרונות אישרה הממשלה הקמת 3 מרכזי שירות חדשים ושם הונגשו גם שירותי חינוך בהתאם.
באשר לנושא ההסעות, באופן חריג מתקצב המשרד את הרשויות הבדואיות עבור ליווי התלמידים בהסעות, גם בחינוך הרגיל. המלווים נועדו לשמור ולהגן עליהם בהסעות".